חשיבה חופשית

מעשה שהחל בשבוע שעבר כאשר הגיע הזמן להחליף קערות שתיה לחמודי ולולה. לאחר שנים של שימוש, התכלת בקערות הפלסטיק כבר הסתתרה מתחת שכבת אבנית עבה. לכן קיבלו שניהם מתנה לחג  - קערות נירוסטה חדשות לתפארת ולבריאות טובה. שמחה הגברת מאוד בקערתה החדשה ואילו הוא, הטרייר, סירב בכל תוקף לשתות ממנה. הוא פחד מהכלב המביט בו באיום מהקערה.

חשבנו שחמודי יתרגל לשתות מהקערה החדשה, הרי וודאי ישתה כשיגבר עליו צימאונו.  אבל הוא לא שתה ממנה, אלא העדיף את שלוליות הגשם המרופשות ברחוב.

בפורים הבן התחפש לשריף וחמודי היה הדפיוטי שלו, לקול צחוקם של המתבוננים. אבל אלה לא ידעו שסגן השריף העשוי  ללא חת, זה שיכול להתעמת ללא שום בעיה עם הכלבים הבריונים של השכונה - מפחד פחד מוות מדמות עצמו המשתקפת מקערת המים.

ואז הושבתה השמחה. סגן השריף התחיל להשאיר שלוליות שתן בבית. לא היה מסוגל להתאפק עד לטיול הבא. המסכן הקפיד לעשות זאת בסתר, ללא עדים - כי נורא התבייש.

אז מה עושים? אין מנוס, סגן השריף נלקח לרופא. דלקת בדרכי השתן פוסק הווטרינר, רושם אנטיביוטיקה בדף מרשם שבראשו מתנוסס  שמו הפרטי של הפציינט - 'חמודי'. שם משפחתו - שם המשפחה המאמצת (כך הוא גם רשום בעירייה כבן משפחה מן המנין בכל המסמכים הרשמיים). מאתיים חמישים מיליגרם צפוראל שלוש פעמים ביום למשך שבוע, רושם הווטרינר. ומיד מוסיף ורושם גם חשבונית בסכום סמלי - 426 שקלים, לא כולל מחיר האנטיביוטיקה שנרכשת בבית מרקחת של בני אדם ללא סיבסוד קופת חולים.

חמודי לא אוהב לקחת אנטיביוטיקה, אבל מאוד אוהב שמגלגלים אותה בתוך פרוסת נקניק, או תוחבים אותה לנקניקיה, והחגיגה גדולה. מזל שכך, כלבתנו ז"ל הייתה שולפת את האנטיביוטיקה ואוכלת רק את הנקניקיה.

לאחר יומיים וחצי של נטילת אנטיביוטיקה, חמודי עדיין מתקשה להתאפק בבית ומתכווץ המסכן מכאב בכל הטלת שתן. אבל בין לבין, שמח הוא וטוב לב.  תיאבון יש לו ברוך השם. לשתות הוא שותה כעת מקופסת פלסטיק פשוטה לאחסון מזון. לפחות עדיף משלוליות מטונפות. 'לולה' הקנאית, חברתו לחיים, נהנית גם היא מהמצב - וכי מה פתאום שרק חמודי יקבל נקניקים ונקניקיות? הרי כל מה ששלו - גם היא תמיד רוצה... כמה אנושי.

***

אישה תמיד אישה

(מוקדש ליום האישה הבינלאומי)

יום האישה הבינלאומי 2015 - הדודל של גוגל

יום שני שבוע שעבר, מורידים אישה ממחלקת השיקום למכון הפזיותרפיה. בעצם צל של אישה. גופה רפוי, ראשה המוטה שמאלה צונח. לבושה פיג'מה של בית, שני פיזיותרפיסטים אוחזים בה משני צידיה, תומכים בגופה הרופס. בני משפחתה מלווים אותה, מדברים אליה, אבל היא נראית מנותקת מהמציאות ומהסביבה. היא לא צעירה, אבל במצבה קשה להעריך את גילה.

יום רביעי התקדמות - פזיותרפיסטית אחת מוליכה אותה במסלול היקפי בין חדרי המכון. גופה הרופס נתמך בזרוע הפיזיותרפיסטית השלובה תחת בית שחיה. מסיבוב לסיבוב קצב ההליכה הולך ומשתפר. והנה היא עוברת ליד פיזיותרפיסט אחד שיושב על אחת ממיטות הטיפול ומשגיח על מטופל שלו. והאישה, זו שנתמכת בצד גופה הימני, זו שבקושי מונעת מראשה להשלים צניחה מלאה, זו שרגע לפני נראתה מנותקת - זיק ניצת בעיניה ושולחת לפתע בזריזות מפתיעה את ידה השמאלית. דוחפת בשובבות את פיו של הפזיותרפיסט הצעיר ממנה לפחות בעשרים שנה. מזרזת האישה צעדיה להשלים סיבוב נוסף וכעבור כדקה חולפת שוב ליד התרפיסט. הפעם מוסיפה גם צביטת חיבה הגונה בפניו.

היה משעשע למדי, גם מבוכתו של הפיזיותרפיסט. אבל תהייה חלפה בראשי: אם היא הייתה הוא, והוא היה היא - האם היה זה גם משעשע? או אולי בימינו היה נחשב הדבר להטרדה מינית?

יום אישה בינלאומי שמח!

הכותרת המקורית של הפוסט הזה הייתה "מדוע אנחנו דומים מבחינה גנטית לאמא יותר מאשר לאבא?". אבל לעובדות שיוצגו כאן בהמשך, יש משמעות בין מינית, אתנית, אך גם רפואית - יש מחלות ניווניות שרק נשים יכולות להעביר אותן לדורות הבאים. אם הנושא מעניין אתכם, בין אם אתם מהמין הזכרי ובין אם אתן פמיניסטיות, תוכלו ללמוד כאן משהו מרתק על המין האנושי ועל יצורים זעירים שפלשו לתאים שלנו בשחר הקדום ביותר של האבולוציה. כמו בפוסט הקודם, "כולנו חייזרים", גם כאן נעסוק במעט מדע, אך אשתדל להציג את העובדות המדעיות בצורה פשוטה. כדאי מעט להתאמץ בקריאה (והמאמץ לא יהיה רב), משום שלתופעה כאן יש משמעות חברתית, על תורות הגזע, על "טוהר הגזע", ועל הורשת מחלות ייחודית על ידי נשים בלבד.

מבחינה תאורטית אנחנו אמורים להיות תערובת גנטית שווה של תכונות שירשנו מהאמא ומהאבא. אבל למעשה זה לא לגמרי מדוייק. כולנו יודעים שצאצא מסויים עשוי להיות דומה בתכונות מסויימות יותר לאמא ובתכונות אחרות לאבא. עד כאן אין חידוש. אבל מייד תראו שכולנו מכילים יותר חומר גנטי מהאמא מאשר מהאבא. ולמעשה יש אפילו מחלות גנטיות שמורשות הן לבנות והן לבנים רק מהאמא. ומכאן שאני הולך להציג בפניכם בהמשך מידע מסתורי שכנראה אינו ידוע לרוב הציבור.

לכולנו יש 23 זוגות כרומוזומים שאחד מכל זוג ירשנו מהאמא והשני ירשנו מהאבא.

אם כך אנחנו אמורים להכיל מחצית מהחומר הגנטי של האמא ומחצית של האבא. כנאמר, פיפטי פיפטי. ואכן לכל גן שלנו יש שני עותקים - אחד מהאמא והשני מהאבא. מכיוון שבמהלך האבולוציה חלו מוטוציות רבות בגנים (רובן אינן מזיקות והן אחראיות רק לשוני בצבע עיניים, שיער וכדומה), אנחנו עשויים לבטא תכונה מסויימת של האמא ותכונה אחרת של האבא. למשל, מי שירש מהאמא גן לצבע עיניים כחול ומהאבא גן לצבע עיניים חום - יהיה בעל צבע עיניים חום, כי הפיגמנט (צבען) החום הוא דומיננטי.

עד כאן כנראה לא חידשתי דבר למרביתכם. ולמרות מה שציינתי בפיסקה הקודמת, יש לנו גנים ותכונות המורשות רק מהאמא. לפני שאסביר את התופעה המוזרה הזו, ארמוז לכם שהדבר נובע כנראה מפלישה של "יצור קדום" באבולוציה המוקדמת של עולם החי והצומח. על פי המקובל היום בעולם המדע, היצור הזה הפך למעשה אברון אינטגרלי שחי בסימביוזה (שיתוף) עם התאים החיים. האברון הזה מכונה מיטוכונדריון וכיוון שבכל תא יש מספר אברונים כאלה, הרי שהריבוי של המילה מיטוכונדריון בלטינית הוא מיטוכונדריה.

למעשה מרבית התאים החיים כיום הפכו תלויים לחלוטין במיטוכונדריה לצורך קיומם. כי המיטוכונדריה הם בתי חרושת לאנרגיה. הם אחראים להספקת מרבית האנרגיה הדרושה לתא וזו הסיבה שמרבית היצורים החיים זקוקים לחמצן בנשימה. אבל זיכרו שיש יצורים פרימיטיביים, כמו חלק מהחיידקים, החיים בסביבה נטולת חמצן כמו במעמקי האדמה וגם ברקמות גופנו העוברות לא עלינו נמק. אלה אינם מכילים מיטוכונדריה והם מייצרים אנרגיה במסלול ביוכימי שאינו דורש נשימה.

בתחתית התמונה מיטוכונדריון, כפי שנראה במיקרוסקופ אלקטרוני - מקור ויקיפדיה

מדוע אנחנו משערים שהמיטוכונדריה היו בעבר יצורים חיים עצמאיים? כי באופן מפליא המיטוכונדריה מכילים בעצמם חומר גנטי משלהם בצורת דנ"א, כמו שמכילים הכרומוזומים בגרעין התא. ולפני שהתא מתחלק לשני תאי בת, לא רק הגרעין עם החומר הגנטי שלו מוכפל ומתחלק בצורה שווה לשני תאי הבת. גם המיטוכונדריה יחד עם החומר הגנטי שלה מוכפלים ומועברים באופן שווה לתאי הבת.

בשל כך החומר התורשתי של המיטוכונדריה מכונה דנ"א חוץ כרומוזומלי, כי הוא אינו שוכן בכרומוזומים שבגרעין התא, אלא מחוץ לגרעין - באברוני המיטוכונדריה הממוקמים באזור "הנוזלי" של התא המכונה ציופלסמה.

אם כך, וכאן אנחנו מגיעים לעניין חוסר השיוויון הגנטי בהורשת יותר תכונות על ידי האמא - תאי הביצית של האם גם הם מכילים מיטוכונדריה. החומר התורשתי שמספק תא הזרע הוא רק זה המצוי בגרעין שלו, שמתאחד לאחר ההפריה עם גרעין הביצית לגרעין אחד. המיטוכונדריה המצויים בזנב תא הזרע (כדי לספק אנרגיה עבור התנועה שלו) - אינם חודרים אם כן לביצית. הגרעין המאוחד הזה יתחלק שוב ושוב כאשר הביצית המופרית מתחלקת מליארדי פעמים לבניית העובר. לכן כל תא של העובר (ולאחר לידתו - של התינוק) מכיל מיטוכונדריה שמקורם בביצית בלבד -כלומר רק של האם. 

כעת אתם יודעים שבנוסף לחומר הגנטי המצוי בכרומוזומים שמקורם באופן שווה מהאם ומהאב, כולנו מכילים חומר תורשתי נוסף המצוי במיטוכונדריה המורש רק מהאם. לכן לכולנו יש יותר חומר תורשתי מהאם מאשר האב.

וכאן אנחנו מגיעים לשאלה החשובה מהי המשמעות של זה. ראשית על ידי בדיקה של רצפי הדנ"א במיטוכונדריה אנחנו יכולים ללמוד הרבה על המוצא שלנו. הדבר נובע מכך שגם הדנ"א של המיטוכונדריה עובר שינויים (מוטציות)  במהלך ציר הזמן של האבולוציה.  כיוון שהדנ"א המיטוכונדריאלי ייחודו בכך שהוא מועבר לבנות ולבנים רק על ידי האם ואין בו תרומה של האב - ניתוח הדנ"א המיטוכונדריאלי באוכלוסיה מאפשר להתחקות אחר שושלות גנטיות אמהיות, כאילו היו שם משפחה המועבר לפי האם. 

מחקר שנערך בבית חולים רמב"ם שבו הושוו רצפי הדנ"א במיטוכונדריה באוכלוסיה, הראה שכ- 40% (3.5 מיליון) מהאשכנזים מוצאם מארבע אמאות קדמוניות משותפות. אמאות אלו נדדו לפני כאלפיים שנה מהמזרח התיכון לאיטליה ומשם צאצאיהן נדדו למדינות אשכנז במאות ה-12 וה-13. רצפי הדנ"א המיטוכונדריאלי הייחודיים האלה נפוצים פחות בהרבה אצל יהודים ספרדים ובאוכלוסיות הלא יהודיות.

אז אם כך יש הגיון בכך שהיהדות נקבעת על ידי האם ולא האב. מעשית זה נובע מכך שאנו יודעים בדרך כלל בוודאות מי האם, אבל בהחלט לא תמיד מי האב. עם כל הפוגרומים שנערכו על העם היהודי והאונס ההמוני של נשים יהודיות, ההלכה קבעה יהדות על פי האם. אך גם המחקרים הגנטיים של הדנ"א המיטוכונדריאלי מאששים את המוצא האתני על פי האם.

אבל צריך לתת את הדעת, רות המואביה וכל הגיורות מאז ועד עתה בעצם גורמות לשינוי "הג'ניוס היהודי" המיטוכונדריאלי. דורו של דוד המלך, שרות המואביה הייתה סבתא רבתא שלו, כבר הכיל רצפי דנ"א מיטוכונדריאלי שלה. מכאן שהג'ניוס היהודי הוא כבר מזמן הטרוגני. אם כך כבר אי אפשר לדבר על היידישע גנטיקה. גם גיור כהלכה ונישואין דתיים אינם מרמים את הגנטיקה ומצדיקים קיום של מגילות יוחסין. ואולי ניתוח גנטי מספק בעצם את תעודת היוחסין המהימנה ביותר?

להורשה הייחודית של חלק ניכר מהדנ"א מהאמא בלבד, יש גם משמעות רפואית. כי קיימות מחלות ניווניות קשות של מערכת העצבים ואחרות, שנובעות ממוטציות מזיקות בדנ"א המיטוכונדריאלי. המוטציות האלו גורמות למיטוכונדריה לתפקד באופן לא נורמלי, ולכן הן גורמות לניוון מוקדם של התאים. לפיכך מחלות תורשתיות ניווניות רבות מורשות הן לבנות והן לבנים על ידי האם בלבד. משמעות הדבר היא, שצאצאיו של אב חולה כזה יהיו נורמלים ולא יעבירו את המחלה לדורות הבאים. לעומת זאת אמא חולה תעביר את המחלה לכל ילדיה.

אז אולי הפמיניסטיות לא יאהבו את זה: מי אמר שיש שיוויון מלא בין נשים לגברים?

תוספת עריכה

על הגנטיקה של כוהנים ולוויים והאם מוצא היהודים מהכוזרים אפרסם פוסט נפרד בעתיד. 

המעוניינים לקבל עידכון במייל על פרסום פוסט בנושא זה ואחרים מוזמנים להרשם כמנויים לבלוג.

על נושאי פוסטים עתידיים תוכלו  גם לצפות ברשימה "יתפרסם בקרוב" בשוליים הימניים.  

בפוסט הזה אעסוק בשאלה הטעונה האם יכול להיות שיוויון בין המינים. לפני שנים אחדות, נשיא אוניברסיטת הארווארד לורנס סאמרס נאלץ להתפטר מתפקידו לאחר שעורר סערה תקשורתית בעקבות טענתו כי מספר הנשים העוסקות במדע נמוך בשל מבנה מוחן. סאמרס ביסס את דבריו על ממצא סטטיסטי ידוע: מוחם של גברים גדול יותר ממוחן של נשים. זה נכון, אבל מה שקובע אינו גודל המוח בפני עצמו, אלא גודל המוח ביחס למשקל הגוף - והיחס הזה שווה בין נשים וגברים.

הכתבה הזו תעסוק בשאלות האם באמת קיימים הבדלים התנהגותיים מובהקים בין גברים לנשים? האם קיימים הבדלים גם ביכולות השכליות קוגנטיביות, בכישורים, ובנטיות בתחום העיסוק? כפי שתראו מיד, יש הבדל. אך האם ההבדל הזה נובע מהשפעה ומחינוך סביבתי או האם ההבדלים ההתנהגותיים מעידים על כך שיש הבדל גם בין מבנה המוח עצמו של גברים ונשים? ומכאן שאלת השאלות: כיוון כפי שתראו יש שוני, האם באמת יכול להיות שיוויון מלא בין המינים?

הבדלים בין גברים לנשים - האמנם?

מקור: nrg

ברור שיש הבדל ביולוגי פיזיולוגי בין גברים ונשים. קיים הבדל גופני וגם הבדל הורמונלי. בכל זאת לגברים יש רמה גבוהה יותר של טוסטסטרון, הקשורה בין השאר גם באלימות. אבל יש גם הבדלים התנהגותיים אחרים בין המינים: מחקרים הראו שגברים מדברים בממוצע כמעט פי שלוש פחות מילים ביום מאשר הנשים. לגברים יש יכולת התמצאות במרחב גבוהה יותר מאשר לנשים. גם כושר הניווט שונה בין גברים לנשים. בעוד שנשים מסתמכות על ציוני דרך, גברים מסתמכים על חישוב מרחקים והערכת כיוונים. לנשים לעומת זאת יש בממוצע יכולת מילולית ורגשית גבוהה יותר. נשים גם מבחינות יותר בפרטים מאשר הגברים. בלשון ציורית, הגברים רואים את היער ואילו הנשים רואות את העצים. יש גם הבדל בזיכרון: גברים זוכרים באופן כללי, נשים זוכרות את הפרטים. 

מחקרים הראו שכאשר ילדים קטנים מתבקשים לבחור צעצועים, בנים יבחרו כדורים או מכוניות ואילו בנות יעדיפו בובות. יש הטוענים שהסיבה לכך נובעת מהשפעות סביבתיות בלבד - הסביבה מעודדת בצורה שונה פעילויות של שני המינים מאז היוולדם. אבל, יש עדויות מדעיות שהשינויים בהעדפות שני המינים אינם רק בשל השפעת הסביבה, אלא באמת קיים הבדל ביולוגי מובנה בין המינים. למשל, בניסוי שנערך על קופים, מצאו כי הזכרים העדיפו משאיות והנקבות בובות בד, למרות שלשני המינים הוצעו גם צעצועים ניטרליים כגון ספרי תמונות וכדומה.

הקופים אינם חשופים להשפעות תרבותיות ומוסכמות חברתיות כמו האדם בענייני צעצועים. לכן העדפה הברורה בבחירת הצעצועים גם בקופים מצביעה כי מדובר בהבדלים ביולוגיים מולדים.

אנתרפולוגים טוענים שהשוני ההתנהגותי בין נשים לגברים נובע מכך שבחבורות הציידים, הגברים שיצאו לצוד פיתחו חוש ניווט והתמצאות במרחב, ואילו הנשים שגידלו את הצאצאים פיתחו  יכולות רגשיות ומילוליות גבוהות יותר.לכן, זכרים בוחרים צעצועים שזזים במרחב שעוזרים לפתח את כושר הניווט ואילו נקבות בוחרות בצעצועים דמויי - צאצאים בהם צריך לטפל כדי לפתח את כישורי האימהות.

בניסוי מדעי צלמו תינוקות בני יום, בזמן שצפו בפרצופים אנושיים או בחפצים זזים כמו מכוניות, מבלי שהצלמים ידעו את מינם של התינוקות. בהפתעה, נמצא שכבר ביום הראשון לחיים, בנות מביטות זמן רב יותר בפרצופים ואילו בנים מתבוננים יותר בחפצים מאשר בפרצופים.

כל הניסויים האלה מעידים שקיים הבדל התנהגותי בין המינים שאינו קשור רק לחינוך ולהשפעת הסביבה.

אך האם ההבדלים בין המינים מתבטאים גם בהבדלים במבנה המוח?

חוקרי מוח גילו שאכן יש הבדלים בין מוחם של גברים ונשים. מסריקות MRI שנערכו עולה כי האוּנה במוח העוסקת בתפיסה מרחבית גדולה יותר במוח הגבר מאשר במוח האישה. גם אזור במוח שמכונה אמיגדלה גדול יותר בגבר יחסית לאשה. לא מדובר כאן על הגודל האבסלוטי אלא על הגודל היחסי של אזורים אלה  ביחס לגודל הכללי של המוח. האמיגדלה אשר יותר גדולה בגברים אחראית למשל לתגובה ההישרדותית "תקוף או ברח".

 לעומת זאת, האזורים במוח המתווכים תגובות רגשיות ( המערכת הלימבית ואזורים בקליפת המוח המצחית) גדולים יותר במוח האישה בהשוואה למוח הגבר. מאחר וגודלו היחסי של איבר מעיד על חשיבותו היחסית להישרדות, המדענים מניחים שההבדלים האנטומיים אלה במבנה המוח התפתחו במהלך האבולוציה כיוון שלגברים ולנשים היו תפקידים שונים.

סריקות מוח ממוחשבות בעזרת מכשיר שנקרא PET הראו כי בעת צפייה בסרטים אלימים, הפעילות העצבית באזור האמיגדלה במוח (שהזכרתי כבר קודם) היתה גבוהה יותר בחצי הימני (ההֶמיספֶרה הימנית, במינוח מדעי) של גברים, ואילו בנשים האמיגדלה השמאלית היתה פעילה יותר. מדענים טוענים כי א-סימטריה זו נובעת מההבדל בין שתי ההמיספרות: בעוד שההמיספרה הימנית מעבדת מידע כללי, ההמיספרה השמאלית מעבדת את הפרטים הקטנים.

קיימות גם עדויות נוספות בשיטות מדידה שונות לתגובות רגשיות והשפעת סמים ותרופות בין המינים. קיימים גם הבדלים בהולכה הכימית שבין העצבים. הדבר נמצא בהתאמה לכך שנשים סובלות יותר מדכאונות מאשר גברים.

אם כך, ההבדלים בין המינים אינם רק סביבתיים-תרבותיים, ההבדלים הביולוגיים במבנה המוח ותפקודו בהחלט תואמים את ההבדלים ההתנהגותיים והקוגנטיביים.

מי שרוצה להתעמק עוד בנושא מומלצת הכתבה כאן.

אם כך, האם באמת יכול להיות שוויון מלא בין המינים?

כפי שראיתם ההבדל קיים. הוא כנראה התפתח בלחץ אבולוציוני בן עשרות אלפי שנים במילוי התפקידים השונים שמילאו גברים ונשים. בהחלט יש דברים שגברים מסוגלים באופן כללי לעשות טוב יותר מאשר הנשים ולהיפך. מדובר על ממוצע ולא על פרטים יחידים - כלומר, לא מדובר בהכללה מוחלטת. במה עוד למשל נשים "טובות" מגברים? נשים כאמור זוכרות טוב יותר פרטים. לא פלא שנשים רבות מתלוננות שבן זוגן אינו "מקשיב" לדבריהן. זה באמת נובע מכך שגברים נוטים לשכוח את הפרטים.

למרות ששני המינים יכולים לעסוק בנקיונות הבית, הנשים מותאמות לכך יותר מבחינה ביולוגית. מסתבר שבכל פעולת נקיון, אפילו הפשוטה ביותר, הגבר מתאמץ יותר - הוא "שורף" יותר אנרגיה.

ידוע שבחברה שלנו לנשים קשה יותר להגיע לעמדות ניהול. יש בזה הרבה גורמים סביבתיים כידוע, אך נשאלת השאלה האם הביולוגיה השונה שבין המינים הופכת מי מהם לטובים יותר בתכונות הדרושות לניהול. מי מנהל טוב יותר? זה שרואה את היער, או זו שרואה את העצים? זה שלא מיטיב לזכור פרטים או זו שזוכרת? זה שמתקשה להתמקד ביותר מדבר אחד ביחידת זמן נתונה, או זו שיכולה לעשות מספר דברים בו זמנית? מה מבחינת התכונות האלה טוב יותר להחלטות, יעילות, תפוקות והספקים? האם תכונות רגשיות גבוהות יותר בנשים טובות או רעות יותר ביחסים עם עובדים ולתפוקות שניתן לקבל מהם?

אינני חושב שיש תשובה ברורה. ואולי לנשים וגברים יש תכונות משלימות זה לזה?

ידוע שנשים נוטות הרבה פחות לעסוק במקצועות הדורשים מאמץ פיזי. כמה נשים נוהגות בסמיטריילרים ראיתם? כמובן שיש, אבל הן מיעוט שבמיעוט. אני גם לא נתקלתי באישה בצוות של משאית פינוי זבל. ידידי אבו אלמוג  כתב לאחרונה פוסט המביא לדיון האם יש נשים שעוסקות בדיג והעלה שאלות והרהורים מדוע נשים לא עוסקות בדיג. ידוע שמספר הנשים הלומדות ועוסקות במקצועות הפיזיקה וההנדסה נמוך באופן משמעותי מגברים. 

מקריאה כאן תוכלו להגיע למסקנה שהדבר אינו נובע רק ממוסכמות חברתיות ותרבותיות. יש היום טכנולוגיה שבה ניתן ללמוד כמה נשים וגברים נהנים או מתעבים לעסוק בעיסוקים שונים. אינני מכיר עבודה מדעית כזו שמדדה את מידת ההנאה של קבוצת נשים לעומת גברים, כשבניסוי מטילים עליהם משימת דיג. אבל השימוש בטכנולוגיות המדידה של הפעילות המוחית בהחלט יכול לתת תשובה מוחלטת לשאלה זו.

הטכנולוגיה הזו יכולה למדוד בו זמנית פעילות מוחית של מרכזים שונים במוח. כך למשל ניתן למדוד פעילות מוחית מוגברת במרכז מסויים במוח אצל אנשים המגיעים לאקסטזה רוחנית או דתית. ניתן להציג לאנשים סידרת תמונות ולראות על פי הפעילות המוחית כמה המתבונן אוהב או לא אוהב כל אחת מהתמונות.

הטכנולוגיה הזו עשוייה במהרה להתפתח ל"קורא מחשבות" ולמכונת אמת משוכללת ביותר. עולם החקירות המשטרתיות ישתנה פלאים. ראיונות עבודה בחיבור המרואיינים למיכשור מדידה כזה יגלה מהן העדפות של העובדים ומה תהייה לכאורה מידת הצלחתם בתפקיד המיועד. אבל בעזרת טכנולוגיה כזו ניתן יהיה גם לדעת מהן הנטיות של העובד כולל הפוליטיות והשאלה המוסרית בשימוש כזה בוודאי תהייה במרכז הדיון הציבורי בעתיד. אך הדיון הזה הוא כבר חריגה מנושא הפוסט הזה וראוי לדיון בפוסט אחר.

לבסוף חומר למחשבה: ברוב המקרים לא קיימת שאלה אם האשה מסוגלת לעסוק במקצוע "גברי". נשים מסוגלות, אך השאלה המרכזית היא האם הן נהנות מעצם העיסוק במקצוע הזה, או רק מכך שהן מפגינות יכולת "שוויון", או מכך שהצליחו להגיע לעמדה בכירה במה שנחשב למקצוע "גברי"? כלומר, האם הן נהנות מהעיסוק עצמו, או מהשוויון החברתי ומעמדת כוח? ואסיים בשאלה שאינה ברורה לי, מדוע רבות הנשים בעמדה ניהולית בכירה, שמחקות גינונים ולבוש גברי?

***

בין גברים לנשים יש גם חוסר שוויון גנטי. לנשים יש שני כרומוזומי X , לגברים יש רק אחד. חוסר או עודף של כל כרומוזום אחר מ-23 צמדי הכרומוזומים שאנחנו נושאים גורם למחלות גנטיות ולרוב לפיגור שכלי. מדוע אם כך הגברים או הנשים אינם סובלים מפיגור שכלי? על כך בכתבה הבאה.