חשיבה חופשית

זה שיש אנשים שהם טפילים וקרציות אינו חידוש. אבל כאן אני רוצה להתייחס לטפילות מאורגנת של התעשייה, ובמיוחד תעשיות הביוטק והתרופות. ומי הפונדקאים של הטפילים? לצערי מדענים תמימים  ומטומטומים. 

פנו אלי לא פעם מחברות תעשייתיות ליעוץ על מוצר פוטנציאלי שהם חושבים לייצר. כשציינתי שיעוץ אינו בחינם, קבלתי תשובה שהיא בערך כך: טוב, רק פגישת יעוץ ראשונית. פגישות נוספות תהיינה בתשלום. ככה זה עובד אצלם - חולבים אותך בחינם וממשיכים אחר כך לחלוב מישהו אחר.

למדתי לפטור אותם במשפט: אם הייתי יודע שאתם תפרנים הייתי מייעץ בחינם, אך מכיוון שיש לכם - תשלמו על זה כמו שצריך.

ובמוסדות המדעיים יושבים מקבלי משכורות שצריכים להצדיק את קיומם על ידי גיוס כספים. והחברות והתעשייה יודעים את זה ומנצלים את זה. הם מבקשים ימי פגישות מאורגנות עם מדענים, כדי ללמוד על שיתופי פעולה אפשריים עם מדענים שיכניסו כספים למוסד. והם מגיעים פמליה של המנכ"ל עם צלם ומצלמת וידאו ומבקשים מהמדען לספר על עבודתו. והמדענים, בעיקר הצעירים שבהם, שופכים את הכל ומפנטזים שהנה חוזה שמן יפול בחלקם. יוצא מזה משהו? קדחת! בסך הכל הם באים לקבל רעיונות ולאמץ אותם בחינם. אני מתעב את זה.

ויש לפחות מוסד מדעי אחד שמעסיק ארכי שב"כניק לשעבר, כדי לגייס כספים והשקעות. ומה מבין שב"כניק במדע ובגיוס כספים? בכל אופן, בניכוי משכורתו מרובת האפסים, לא רק שלא ראיתי מכך פרוטה למחקרים שלי, גם לא ראיתי שהוא עזר במשהו למחקר במוסד בכלל. העיקר הוא ארכישב"כניק ידוע...

גבירותי רבותי, מתי נלמד לצעוק המלך ערום? מתי נפסיק להיות תמימים? מתי נפסיק להיות פונדקאים של טפילים וקרציות?

אפתח בשאלה מה עדיף?

כידוע יש ספרים, סרטים וגם מסעדות אשר זוכים לשבחים ולביקורות מצויינות ממבקרים מקצועיים - ובסופו של דבר הם לא נמכרים, כי הם לא תפסו אצל הקהל הרחב. חלקם אפילו כישלון מסחרי.

אסי דיין סיפר בסידרת הטלוויזיה על חייו  - על סרטים שכתב ושיחק, שהם היו "זבל" וזכו לביקורות קטלניות של המבקרים, אבל הם עשו קופה גדולה. בתי הקולנוע היו מפוצצים בקהל.

לצערי המצב לא שונה בהרבה כאן בישרא. יש מאלה ויש מאלה. יש כאן בלוגים שאף פעם לא היו במומלצים, כי הם אינם יכולים להיות כאלה ברמתם, וכל המוסיף גורע. אבל הם מככבים בראש רשימת הפוסטים החמים ובפעילים ללא הפסק. זה אומר שהחומר שלהם מאוד מבוקש. שלא תבינו לא נכון, לא כל אלה שמככבים באופן תדיר ברשימות האלו כותבים זבל, כלל וכלל לא. אבל יש כאלה שם שכתיבתם היא פגיעה באינטליגנציה והם שם, שבוע אחר שבוע. כוכבי הוליווד ממש.

אני ממש לא מתלונן, יש לי ברוך השם קוראים ומגיבים איכותיים בשני הבלוגים - חלקם ממש נאמנים, חלקם היו ונעלמו כאשר הבלוגים שלהם עלו לגדולה, וחדשים מגיעים במקומם. אבל הפוסטים שלי, למרות שכמות נכבדה מהם היו במומלצים, בקושי מגיעים למחצית התחתונה של החמים ובמשורה. שלא לדבר שבפעילים הבלוג הזה היה פעם אחת שלושה ימים בלבד ועף משם. וזה גם כאשר מספר הצפיות של הבלוג עלה על 2,000 לחודש.

אז מה עדיף? לככב במומלצים או בפעילים? ברור לי שרבים מהמבקרים בפוסטים המומלצים, מבקרים בבלוג באופן חד פעמי ואחר כך שוכחים אותו. אז אולי אני מקבל ביקורות מקצועיות טובות, אבל אני בהחלט לא בברנז'ה.

ובהקשר לכך, השבוע הסיפור שכתבתי לתחרות סיפורים במדע בדיוני ופנטזיה כאן בישרא - זכה במקום הראשון.     

למי שמתעצל לקרוא כאן, הרי עיקרי הפרטים על הסיפור:

השופטים בתחרות, אייל גורן וצפריר גרוסמן - עורכי סדרות הפנטזיה והמד"ב של הוצאת אופוס, כותבים לנו כי אין ספק שיש כאן כמה כישרונות, "וחבל שהיינו צריכים לבחור רק שלושה זוכים".

במקום הראשון זכה הסיפור "בחירה קשה" מאת קנקן התה
הסיפור מעלה מספר דילמות מוסריות בטווח קצר של מילים וכל אחת מהן משאירה את הבחירה בידי הקורא. כתיבה הדוקה ודיאלוגים מעולים. לא הייתה בחירה קשה בכלל לבחור בסיפור הזה כאחד המצטיינים.

מרבית השירים והסיפורים שאני כותב בין שאר העיסוקים שלי - אני כותב למגירה ואולי אשחרר אותם או חלקם באחד הימים. יש מה לצפות כאן!!! את אלה שפרסמתי כאן, אפשר למצוא למי שמעוניין ברשימת הקטגוריה שירים/סיפורים שלי ועוד אחרים כמו זכרונות, החבויים בפוסטים פה ושם.

סיפור נוסף שלי - תגלית חייו של פרופסור כפרי - גם הוא נכלל בעבר ברשימת שלושת הסיפורים הזוכים בתחרות סיפורי מתח, בשיפוטו של אבו אלמוג מיודענו, הלוא הוא הסופר גל אמיר. 

הזכיות האלה לסופר לא מקצועי כמוני הן מחמאה גדולה, ולמרות זאת הם לא זוכים לביקורים מי יודע מה כאן. למשל, בתחרות האחרונה הגישו סיפורים לשיפוט מספר בלוגרים שכתבו סיפורים יפים ושנכללו בסופו של דבר ברשימת העשרים הטובים. כמשתתף בתחרות כמובן שקראתי חלק מהסיפורים שהוגשו. למשל סיפור אחד זכה ביום אחד (לפני השיפוט) ב- 40+ תגובות שבח ובהרבה מאד לייקים. לעומת זאת הסיפור שלי זכה לפני התחרות בקושי ל- 10 תגובות ולשלושה לייקים בלבד. אם מספר הכניסות ותגובות הקוראים היו הקריטריון לשיפוט, הסיפור האחר היה זוכה ולא אלה שזכו כאן בשלושת המקומות הראשונים - על ידי השיפוט המקצועי של הוצאת הספרים אופוס.

אז חזרנו שוב לשאלת הפתיחה - שיפוט טיב מקצועי או רייטינג? בוודאי רובכם יאמר רייטינג עדיף, כי חיים אנחנו ובמיוחד כיום בעולם של רייטינג. בעולם המסחרי - שובר קופות או רב מכר נחשבים הרבה יותר מאיכות. ככה זה.

***

ועכשיו לסיפור המעניין לדעתי על מאחורי הקלעים של הסיפור שכתבתי.

עולמי המקצועי והמשפחתי מאוד עמוס. ובכל זאת אני מפנה זמן לכתיבת שני הבלוגים שלי. בתחילה בכלל לא חשבתי להשתתף בתחרות הכתיבה, אבל לבסוף נעניתי לאתגר - כי אני אוהב לכתוב. בתחילה כתבתי סיפור, שהיה מבוסס על שילוב של מדע בדיוני בתחום הפיזיקה עם סיפור מתח. יצא סיפור לא רע, אבל התלבטתי בין שתי אפשרויות לסיום הסיפור. ידעתי שיש לו סיכוי טוב להכלל בין עשרים הסיפורים הטובים, אבל לדעתי כנראה לא בין אלה שיזכו בשלושת המקומות הראשונים. וגנזתי אותו.

ואז לפתע, בעת כתיבת פוסט שאותו אפרסם בקרוב, הגיתי רעיון לסיפור ברגע. כתבתי אותו ושלחתי לתחרות, והרי יודעים אתם את התוצאות.

האמת היא שלאחר שסיימתי את כתיבתו הייתה לי תחושה שיש לו סיכויים טובים לזכות באחד משלושת המקומות הראשונים. עלי לציין שבהיותי מדען יש לי יתרון על אחרים בכתיבת מדע בדיוני. השליטה בידע ובעקרונות המדע עושה את ההבדל בין אם הסיפור יהיה סיפור מדע בדיוני אמיתי, או סיפור פנטזיה. פנטזיה היא פנטזיה ולא צריכה להתבסס על היתכנות מדעית.

מי שכותב מדע בדיוני מבלי שליטה מינימלית בעולם המדע, כל הסיכויים הם שהוא לא יכתוב סיפור מדע בדיוני משכנע אלא סיפור פנטזיה. אסימוב, שהיה אליל המדע הבדיוני שלי בצעירותי, היה דוקטורנט בפיזיקה כאשר התחיל לכתוב את סיפוריו המפורסמים. ז'ול וורן שכתב מדע בדיוני מעולה, לא היה אמנם מדען, אך הוא היה אוטודידקט שהתעמק בלימוד הידע המדעי בתקופתו, בתחומי הסיפורים שכתב. לכן רוב מה שכתב, היה לא רק משכנע - אלא אפילו התגשם בעתיד. 

ובכל זאת רוב המדענים לא יכתבו מדע בדיוני, כי בכל זאת צריך מעט מעוף וגם כישרון ספרותי מסויים.

אז בואו אגלה לכם את הסודות על הסיפור שכתבתי ובעיקר מדוע חשתי בסיכוייו לזכות.

ראשית, בחרתי בנושא שמדבר אל כולם.

שנית, בחרתי בנושא המעורר דילמות ושאלות אתיות, המעוררות מחלוקת בציבור.

שלישית, בחרתי בנושא שבו אני בקיא ומעודכן במתרחש באמת בעולם המדע.

רביעית, בחרתי בדיאלוגים המעוררים רגשות אמפטיה או דחייה של הקוראים.

חמישית, הבאתי סיטואציות אמיתיות מהחיים.

ולבסוף, לכל סיפור טוב חייב להיות טוויסט בסיום. וזה מה שעשיתי.

בקרוב, כאמור, אפרסם כאן פוסט על המתרחש כיום בעולם המדע בתחום שממנו שאוב הסיפור "בחירה קשה".

לסיום, אני מודה לכל אלה שקראו את הסיפור, הגיבו ופירגנו וכמובן לשופטים אייל גורן וצפריר גרוסמן עורכי הסדרות מדע בדיוני ופנטזיה של הוצאת "אפוס", שהשקיעו מזמנם היקר בשיפוט ובכתיבת הביקורות. ולבסוף תודות לעורכי ישראבלוג על תחרויות הכתיבה שהם מארגנים. תודה לכולכם. אני אוהב אתכם.

ועוד דבר קטן. ברכות לאחייני וזוגתו שנולד להם הערב תינוק בכור - בדרך הטבע ולא בדרך שתוארה בסיפור. מאחל להם הרבה אושר והנאה מהצאצא.