חשיבה חופשית

זהו פרק שני בסידרת הכתבות על המתרחש מאחורי הקלעים של עולם המדע. כאן תראו כיצד מנסים למנוע ממדען פרסום, כאשר תוצאות מחקרו יוצאות באופן ברור כנגד המקובל - כנגד הדוֹגמה.

לפני שנים אחדות סיפר לי מדען ידוע העוסק במנגנוני תיקון של דנ"א על מדען שגילה תגלית  בתחום תיקוני נזקים בדנ"א. מסיבות שונות לעולם המדעי היה קשה לקבל שינוי רדיקלי בקונספציה הקיימת. בכנס מדעי בו הרצה המדען, עשו אותו לחוכא ואיטלולא.  גרמו לו לצאת לגלוּת. אמנם לא גלות לאי השדים, אך לעזוב את המדע. לא היו בו הכוחות כדי להמשיך ולהלחם על מסקנות תוצאות הניסויים שערך והוא נשבר. אלא, כמו שאני תמיד אומר, בסופו של דבר האמת יוצאת לאור, למרות שהמדען שילם מחיר כבד מאד. במקרה זה הוכח, לאחר עשר שנים, שאותו מדען אכן צדק. אולם, אף אחד לא פיצה אותו או החזירו לחיק המדע.

בקריירה שלי כמדען נתקלתי פעמיים בכך שתוצאות הניסויים שלנו ערערו על הקונספציה המדעית הקיימת. אפילו אומר שכמעט הגעתי למצב של להיות או לחדול. את המאמרים סרבו לפרסם ולא משום שמישהו יכול היה לערער על דיוק הממצאים הניסויים (למרות שלפעמים מדענים מנסים לעשות גם את זה). וכשמסרבים לפרסם מאמרים של מדען, מתחילים גם לייבש אותו כלכלית, על ידי סירוב לממן את מחקרו על ידי קרנות מחקר. אבל כיוון שאני הייתי משוכנע באמיתות הממצאים - גייסתי את כל הכוחות הנפשיים ולא ויתרתי.

המקרה הראשון היה לפני כ-15 שנה. באותה עת יצאו 7 מעבדות מהטובות בעולם עם תגלית המצביעה על מנגנון בקרה של פעילות חלבון מסויים שעליו עבדנו גם במעבדה שלי. כתוצאה מכך יצרתי שיתוף פעולה עם חברה יפנית גדולה המייצרת חומרים כימיים המעכבים את מנגנון הבקרה הזה. המטרה הייתה לפתח תרופות המעכבות את הפעילות המזיקה של החלבון הזה, האחראי על כישלון הטיפולים כנגד סרטן.

לאחר שהשגתי מהחברה בלעדיות על המחקר בעזרת החומרים המעכבים שלהם, פניתי לחקור את הנושא. הנחת העבודה שלי הייתה קיום המנגנון הספציפי הזה שמבקר את פעילות החלבון, כפי שפורסם על ידי המעבדות הטובות ביותר בתחום. לכן הייתי בטוח בהצלחת המשך המחקר.

אבל כבר בניסויים הראשונים נוכחתי שמשהו לא בסדר במנגנון שהוצע על ידי המעבדות האלה. כשבדקתי את שלל המעכבים האמורים לעכב את המנגנון המוצע, אף אחד מהחומרים של החברה, הידועים והמוכחים בעיכוב המנגנון - לא עיכב וביטל את הפעילות המזיקה והלא רצוייה של החלבון הזה, במגוון תאים סרטניים שגדלים במעבדה שלנו בתרבית. למעט חומר אחד בלבד שעיכב את פעילות החלבון. כאמור, אם התאוריה היתה נכונה, כל החומרים שקבלתי היו צריכים לעשות את מלאכתם ולא אחד בלבד. במדע, אם יש אפילו ממצא מדעי מוצק אחד שאינו מתאים להנחת היסוד המקובלת - היא נופלת. וכשאני מציין ממצא מדעי מוצק, הרי אני מתכוון לממצא של מחקר העומד בכל הסטנדרטים והשיטות המדעיות, ולא בממצאים כביכול בסיינטיפיק ידיעות או יוטיוב.

המשך המחקר הצביע שהחומר היחיד שעיכב את פעילות החלבון המזיק בתאים סרטניים שונים, עושה זאת במנגנון אחר לחלוטין שלא קשור למנגנון שהיה מקובל על ידי המדע.

כיוון שהעבודה שלנו יצאה כנגד הדעה המקובלת על ידי מיטב המדענים וכנגד שבע מעבדות. ומכיון שאחת משבע המעבדות האלה הייתה של הבוס שלי לשעבר כשעשיתי אצלו את הפוסט דוקטורט, הייתי חייב להיות משוכנע שאני לא טועה ולכן עשינו הרבה ניסויים נוספים בשיטות מדעיות שונות, וקיבלנו אותה תוצאה.

כאן התחיל הגהינום שלי. המאמר שכתבתי בנושא חזר עם דחיה מעשרה כתבי עת מדעיים. שתבינו, כאשר שולחים מאמר לפרסום לכתב עת מסוים, לא ניתן לשלוח אותו לכתב עת אחר עד שמתקבלת תשובה רשמית של דחיה. והיו כתבי עת שייבשו אותי למעלה מחודשיים עד שהגיע מכתב הסירוב. שנה וחצי לא הצלחתי לפרסם את העבודה הזו. המאמר זכה לסרוב בתואנות שונות. כפי שסיפרתי לכם בפוסט הקודם, כל מאמר נסקר על ידי מומחים בתחום והמומחים האלה היו משבע מעבדות שהמאמר סתר את ממצאיהם.

חלק מהודעות הסירוב היו בסגנון של "המאמר אינו בתחום העניין של כתב העת" (וממתי מאמר בתחום הסרטן אינו בתחום העניין בכתב עת העוסק כולו אך ורק בנושא הסרטן)? וחלק מהתגובות היו בסגנון של "ערוך עוד ניסויים" שיקחו לפחות עוד חמש שנים.

ורציתי גם שתדעו שבמהלך הנסיונות האלה לפרסום שלא צלחו, הבוס שלי לשעבר במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים, השתכנע בצדקת דברי והסכים שאני אוסיף את שמו לרשימת מחברי המאמר. ובזה הוא למעשה הודה בטעותו. כי המעבדה שלו הייתה כאמור אחת משבע המעבדות שפרסמו מאמרים על "המנגנון המקובל". אבל גם זה לא עזר.

המצב השתנה, לאחר ששלחתי בפעם האחת עשרה את המאמר לכתב עת אירופאי מכובד בתחום הסרטן, יחד עם מכתב אישי מפורט של השתלשלות העניינים אל העורך הראשי. ציינתי שמיתנתי את מסקנותי, באופן שאינני יוצא ישירות כנגד ממצאיהם של האחרים, אלא מתאר רק את תוצאות מחקריי והמבין יבין.

העורך שלח כמקובל את המאמר למדענים שופטים בתחום, והם כקודמיהם העלו פיקפוקים ורשימה של למעלה משלושים ניסויים שאני צריך לעשות. אבל העורך הראשי שהבין עניין, התעלם מכל הערותיהם וביקש ממני רק שני דברים כדי שהמאמר יוכל להתפרסם. דבר ראשון היה לבצע מכל רשימת הבקשות של השופטים רק ניסוי אחד. והדבר השני, לאחר ביצוע הראשון, דווקא לחזק את העובדה שאני יוצא כנגד המקובל.

את הניסוי הנוסף לא היינו צריכים לעשות, כי כבר נעשה על ידינו כביקורת נוספת. הוספתי אותו למאמר, ולבקשת העורך הדגשתי כי המאמר יוצא כנגד המקובל. המאמר התקבל תוך יום על ידי העורך הראשי ופורסם. האמת יצאה לאור.

אתם שואלים ודאי, הכיצד כל האחרים טעו? במאמר שלי הסברתי גם את זה. כל שבע המעבדות עבדו על אחד משני סוגי תאים סרטניים שגדלים מזה עידן ועידנים במעבדות, לאחר שבודדו מהגידולים של חולי סרטן. וכשמגדלים תאים כאלה זמן רב במעבדות, הם עוברים שינויים ומוטציות בדנ"א שלהם. לכן, כל ממצא צריך לבדוק על מגוון רחב של תאים שנלקחו מחולים שונים. אמנם כל אחד מסוגי התאים האלה עשוי לעבור שינויים בתרבית, אבל השינויים האלה, שהינם אקראיים - אינם יכולים להיות אותם שינויים בכל סוגי התאים.

אז כאמור המסקנה מהממצאים של שאר המעבדות היו רק מקרה פרטי שחל רק בשני סוגי התאים שהם בדקו. לכן התוצאות שלהן לא חזרו אצלי בסוגי תאים אחרים. זה כבר מספיק כדי להפיל את התאוריה המקובלת. אבל כדי להוכיח סופית, השתמשתי במערכת תאים שהנדסנו בהנדסה גנטית, כדי להוכיח סופית שמה שנחשב למקובל אינו נכון.

בכנס מדעי שנערך בגרמניה לאחר מספר חודשים, אחד מהנואמים ציין שיש הטוענים כך וכך ויש הטוענים אחרת (והוא התכוון אלי). היום אף אחד אפילו לא מציין את המקובל אז, אלא רק מצטטים את המאמר שלי ושל אחרים שפורסמו אחר כך - שהעזו לומר כי המלך הוא ערום. ובכנסים היום אני מרגיש כמו הברווזון המכוער שהפך לברבור.

זוכרים שאחד מהחומרים של החברה היפנית בכל זאת עיכב את הפעילות הלא רצויה של החלבון בחולי סרטן (אבל במנגנון אחר)? ובכן המשכנו לחקור את השפעת החומר הזה במודלים שונים שלנו ובחיות, ופרסמנו את השפעתו המבורכת במספר מאמרים מדעיים נוספים. המחקר שלנו זכה למאמר מערכת של כתב העת Leukemia Research, שבו מועלית תקווה שהחומר ישמש בעתיד תרופה חדשה בלאוקמיות. על החומר נרשם פטנט על ידי החברה היפנית, והוא נמצא כיום בניסויים קליניים.

מכאן שהמשבר - שאירע בעקבות הסירוב לפרסם את העבודה שלנו - לא רק הוציא את האמת לאור, אלא גם הוביל לתגלית של תרופה פוטנציאלית לעתיד. 

על המשבר השני, אספר לכם בפוסט הבא בסידרה. וכאמור אספר לכם בסידרה עוד על המעשים הסודיים והמכוערים של מדענים ושל הממסד המדעי.

***

אסיים פוסט זה במקרה טרגי. הבן חזר לסופ"ש מהצבא וסיפר על חייל, חבר שלו לנשק ובן מחזור, שחש לאחרונה בכאבים באשכים. הוא הופנה לרופא בחר"פ שרשם לו אנטיביוטיקה לעשרה ימים, וציין שיחזור אליו במידה והכאבים לא יעברו.

בסופ"ש הקודם החייל יצא לחופשה הבייתה, והוא שלח הודעה ברשת הסגורה של היחידה כדלקמן: "פניתי לבית חולים רמב"ם. גילו לי סרטן. ניתחו אותי מידית. מצאו גם גרורות בבלוטת לימפה וברֵיאוֹת. התחלתי לקבל כימותרפיה".

כולנו מזועזעים ומאחלים לחייל החלמה.

הפוסט הזה הוא הראשון בסידרה בת מספר פרקים, שאני מתכנן להביא כאן. הטריגר לסידרה נובע מאירוע שהתרחש השבוע, אבל כבר מזה זמן שתכננתי להביא סידרה זו כאן. נושא הסידרה הוא רכילות על התנהגות מדענים. חלק מהדברים שאביא כאן הם ממש שערוריתיים. ואני מנצל את העובדה שאני כותב כאן בכינוי ספרותי ולא בשמי האמיתי. אבל, למרות זאת לא אחשוף שמות, כי ראשית זה לא הוגן לחשוף אנשים כשאני לא חושף את זהותי. ושנית, זה יכול להוביל לשערוריה ענקית, לא רק בקנה מידה ארצי, אלא אפילו בקנה מידה עולמי.

ולמרות שאני אביא את כל האמת ובידיי הרבה עדויות ומסמכים שיעמדו לדעתי בכל מבחן משפטי, ממש אין לי כל חשק לבזבז את זמני במשפטי דיבה ולזכות בחרמות של עולם המדע. ובנוסף לא שמתי למטרה לחשוף מדענים אלא רק ללמד את הציבור על מה שמתרחש מאחורי הקלעים של עולם המדע, ואני מדגיש - איני יוצא כנגד המדע עצמו אלא כנגד התנהלות של מדענים רבים (בהחלט לא כולם) ושל הממסד המדעי.  ולמרות זאת, כפי שתראו, למרות כל האינטריגות והפוליטיקות, לבסוף האמת המדעית מנצחת. הצדק יוצא לאור, לפעמים בסבל ובכאב רב.

אז מהו האירוע שגרם לי להעלות את הפוסטים בסידרה הזו כעת? ובכן הדבר קשור בכך שמאמר חשוב שלנו ויתכן פורץ דרך, התקבל השבוע לפרסום בכתב עת מדעי מכובד. בעצם עדיין לא התקבל סופית, אבל יתקבל בתנאי שנמלא אחר מספר תיקונים ותוספות נדרשות, רובן טכניות.

ולפני שאסביר מה נדרש מאיתנו כדי שהמאמר יתפרסם, אסביר בקצרה כיצד מאמר מדעי מתקבל או נדחה. במרבית כתבי העת המדעיים, המאמר נשלח און ליין למערכת העיתון, יחד עם תקציר ומכתב לעורך הראשי. העורך הראשי קורא את התקציר והמכתב ומחליט אם הנושא שלו מעניין אותו. הרבה מאמרים מוחזרים תוך מספר ימים מפאת "חוסר עניין לציבור". זה תלוי במידה רבה בטעמו האישי ובמידת העניין הכללית של העורך הראשי.

והיה ומצא נושא המאמר עניין אצל העורך הראשי, הוא מעביר את החומר לטיפול לאחד מעורכי המשנה שלו. אם עורך המשנה מוצא שהמאמר ממלא אחר סטנדרטים מדעיים, הוא מעביר את המאמר לחוות דעת של שלושה סוקרים חיצוניים, שהם מדענים מומחים העוסקים בתחום המאמר.

המאמר מתקבל לפרסום אם שלושת השופטים בדעה שהמאמר מקורי, ראוי לפרסום ועומד בכל הסטנדרטים המדעיים, הניסויים נערכו כראוי עם כל הבקרות הנדרשות, כתוב כראוי באנגלית נכונה וברורה, ושכל החומר הגרפי באיכות הראויה לפרסום בכתב העת.

אפילו אם שני שופטים משבחים את העבודה, מספיק שהשלישי אינו חושב כך כדי שהמאמר ידחה. השופטים נותנים את חוות דעתם הכתובה בעילום שם. וכאן גם מקור הבעיה: לעיתים חוות דעת ניתנות על ידי כאלה שיש להם חשבונאות אישית עם כותב המאמר, או שהמאמר מתחרה בתוצאות מדעיות שהם עצמם עומדים לפרסם ושיקולים לא ענייניים נוספים. הרי מדענים הם בני אדם וכבני אדם עשויים להיות להם שיקולי אגו.

המאמר המסויים הזה מסכם עבודה של שלוש שנים שנערכה על ידי דוקטורנטית  שלי, שבינתיים כבר קיבלה את התואר, לאחר שעבודת הדוקטורט שלה נשפטה על ידי ארבעה מדענים מומחים בתחום ואושרה על ידי ועדה מלווה, ועדה תחומית והסנאט של האוניברסיטה.

לכתבי העת המדעיים יש היררכיה של מידת חשיבות. מידת החשיבות של כל כתב עת כזה נקבעת אחת לשנה בערך מספרי המכונה IMPACT FACTOR. כיצד נקבע הערך הזה? על פי מספר הציטוטים של כלל המאמרים בכתב העת על ידי מדענים בכל העולם במאמרים וספרים שהם כותבים. ככל שמאמרים של כתב עת מצוטטים יותר, הערך שלו גבוה ונחשב יותר.

ממצאי הניסויים של המאמר הספציפי הזה הם חשובים ביותר לדעתנו. בעבודה הזו גילינו את המנגנון המונע הצלחה של טיפול חדשני כנגד מחצית מהגידולים הסרטניים. זאת ועוד, מצאנו דרך לעכב את המנגנון הזה בעזרת חומרים שיוכלו לשמש בעתיד כתרופות שינתנו יחד עם הטיפול החדשני.

שלחנו לכתב עת מדעי בעל אימפקט פקטור גבוה העוסק בסרטן והוא נדחה. שלחנו לכתב עת אחר וגם הוא נדחה. הטיעונים לדחיה היו שלמרות שהוכחנו חד וחלק את המנגנון לכישלון בטיפול, הרופאים ששימשו כשופטים רצו שנערוך גם עבודה סטטיסטית רחבת היקף על גידולים סרטניים מחולים. שזו עבודה לעוד מספר שנים ניכר וחומר למספר נוסף של מאמרים בעתיד.

דרישות כאלה מאוד אופייניות לרופאים (שמחשיבים את עצמם למדענים אבל אצל רובם המדע מסתכם בסטטיסטיקה בלבד). אבל אני מדען, ויודע שהסטטיסטיקה תלויה באופן שעורכים אותה, בגודל המדגם ואפילו בפרשנות. לכן, אני מתכנן ניסויים שנותנים תוצאות של שחור או לבן. כן או לא באופן חד משמעי. ולשם כך בנינו מערכת תאים סרטניים שהונדסו בהנדסה גנטית באופן שיבטאו גן חשוד מסויים באופן מותנה. אותו תא יבטא את הגן הזה או לא, אם נגדל את התאים האלה בנוכחות או בהעדר אנטיביוטיקה מסויימת. ובעזרת המערכת המהונדסת הזו קיבלנו תוצאה חד משמעית, לפריצת דרך בהבנת המנגנון האחראי לכישלון בטיפול החדשני, ודרך לעקוף את זה.

אז לאחר שהעבודה הזו נדחתה על ידי שני כתבי עת, שלחתי את המאמר לכתב עת שלישי שהעורך הראשי הוא מדען ולא רופא. אבל הפעם לא לכתב עת המתמחה בסרטן אלא בכזה המתמחה במנגנונים ביוכימיים של תרופות וטיפולים, כולל כנגד סרטן. זהו כתב עת עם אימפקט פקטור כמו אלה שדחו אותו קודם.

העורך הראשי כנראה אהב את העבודה הזו ושלח אותה לעורך משנה ולשלושה שופטים מקצועיים, שאינני יודע מיהם.

שלושת השופטים כתבו שהעבודה מאוד משמעותית ואפילו מהווה פריצת דרך ותקווה לדרך טיפולית חדשה. אבל שניים מהם צירפו רשימה קטנונית של דרישות, רובן ממש טכניות, לפני שהעבודה תתקבל סופית לפרסום. מדוע אני כותב דרישות קטנוניות? מיד תראו.

שני שופטים ציינו שמאמר נכתב היטב, אבל השלישי החליט שצריך לשפץ את האנגלית. אבל בעצם הוא רוצה שנכתוב הכל במשפטים קצרים. זהו בהחלט שיגעון שלו, כי מאמר מדעי הוא לא מאמר שקספירי. והמאמר לא כתוב במשפטים ארוכים במיוחד ובוודאי לא יותר ארוכים מעשרות אלפי מאמרים אחרים שפורסמו. מכל הסיפור הוא עלה על שלוש טעויות טייפו בלבד, והוא רומז על צורך בעריכה לשונית נרחבת. האמינו לי שפרסמתי מאמרים רבים באנגלית שכתבתי ללא עריכה לשונית ואף אחד לא דרש זאת. נו שיהיה. אתקן את שלושת הערות הטייפו, ואקצר בשבילו מספר משפטים - שיהיה מבסוט.

ואחד מהשופטים רוצה שנרחיב מעט את ההקדמה בנושא מסויים ואני חושב שהוא פשוט רוצה שנצטט עבודות שלו.

ומה עוד הם רוצים? שנוסיף עוד כמה תוצאות של ניסויי ביקורת שציינו שעשינו אותם, ולא צירפנו אותם, כי כתב העת מגביל את מספר הגרפים והתמונות. אז אם הם כלכך רוצים שנחרוג מהתקנון, יקבלו עוד תמונות בשמחה.

ואחד רוצה שנשפר את האיכות הגרפית של התוצאות שלנו על ידי שימוש בתוכנות גרפיות חדשניות. אבל אני לא מתכוון להוציא אלפי דולרים על תוכנות "חדשניות" ואני יודע איך לשפר את הגרפיקה בעזרת התוכנות "המיושנות" שלי.

אז יש לנו חודש לבצע את הגחמות שלהם ואני מקווה שדרישותיהם תבואנה על סיפוקם.

ובינתיים סיימתי לכתוב עוד מאמר אחר על עבודה של דוקטורנטית אחרת שלי וזה ממש עומד להיות פריצת דרך מאוד משמעותית בתאי גזע ורפואה שיקומית . עיכבנו עד כה את הפרסום, כדי לרשום פטנט על הממצאים האלה. אני חושב לשלוח את המאמר הזה לפרסום בכתב העת CELL, שהוא אחד משלושת הגדולים והנקראים ביותר. כתב העת הזה מאפשר לשלוח לעורך הראשי הגשה מקדימה של תקציר המאמר ומכתב הסבר. הוא מחזיר תשובה תוך 3-5 ימים אם הוא מעוניין בנושא המאמר ובהגשת המאמר המלא לשיפוט. החזיקו לי אצבעות.

הפוסט הזה כבר ארוך למדי ולכן לא אעמיד למבחן את סבלנותכם. אז הדברים השערורייתים באמת יחכו לפוסטים הבאים בסידרה. יהיה הרבה צהוב, תלמדו על דברים מדהימים הנעשים מאחורי הקלעים ועל אגו ויצרים בעולם המדע.