הפוסט הזה נכתב כדי לבחון את גישתכם לענייני בריאות וקריאה שלו עשויה להציל את חייכם. אל תאמרו אחר כך לא ידענו.
מסתבר שהבחירה ברופא הכללי של מרבית האנשים היא פסיבית לחלוטין. זה על פי רוב מישהו שהיה פנוי בסניף קופת החולים שלכם. עד שחלילה אתם נקלעים לאיזו צרה (בין אם הזנחתם את בריאותכם או לא) ואז פונים לרופא מקצועי בתחום. וכאן יש רבים שפתאום פונים ובצדק לקבל חוות דעת שניה. אבל איך אתם בוחרים חוות דעת שניה? האם אתם פונים למי שהמליצו לכם חברים? לפי מה החברים שלכם שופטים? האם זה משום שהוא נחמד ? (אני כותב בלשון זכר וכמובן שמדובר גם ברופאות). האם זה משום שהוא מנהל מחלקה? אבל ביננו, לא נעים להגיד את זה - בניתוח הייתי סומך יותר על ידי מנתח בן 45 מאשר על ידי מנתח בן 60. ובמיוחד אפילו שאתם משלמים לו פרטי מתחת לשולחן, לא בטוח שהוא נוכח בניתוח יותר משתי דקות, ולמעשה מישהו זוטר עושה את מלאכתו עבורו - גם על זה שמעתי. וחוצמזה, האם יש בידיכם האינפורמציה כמה מתים בשנה היו במחלקה שלו בשנה האחרונה, לעומת מחלקות מקבילות אחרות? אינפורמציה שבידי משרד הבריאות אבל לא זמינה לכם.
ואלי אתם פונים למי שיש אליו תור ארוך יותר לקבלה, כי זה מעיד לדעתכם שהוא מהטובים ביותר. ואתם פונים אליו ומוכנים לסבול את הצעקות שלו עליכם שתסתמו את הפה, ואפילו שהוא יכול לזרוק אתכם מחדרו אם אתם מעזים לשאול איזו שאלה הבהרה שמתפרשת אצלו כפקפוק שלכם בדבריו.
אז בואו אספר לכם דוגמה של בת משפחה שלי שחלתה בסרטן כליה בשלב הראשוני והגידול הורחק כנראה בזמן. אבל עוד כשגילו את הגידול הסרטני בכליה, ב-CT התגלתה גם ציסטה בכבד שהחליטו אז שהיא אינה סרטנית. כשהקרובה חזרה לאחרונה לביקורת CT, הציסטה בכבד גדלה. רופאת כבד, מנהלת מחלקה בבית חולים גדול בארץ, התייחסה לזה בביטול וטענה שכנראה זה סתם איזה טפיל כבד. כשחזרה תשובת המעבדה שזה אינו טפיל, הרופאה אמרה: "עדיין אני חושבת שזה לא שום דבר, אבל ליתר ביטחון תעשי MRI". אז היא עשתה MRI ופתאום הרופאה אמרה: "ממליצה לעשות ביופסיה". במכתב הפניה לכירורג היא כותבת שצריך לעשות את זה בהעדר תוצאות בדיקת MRI (אבל הרי היא עשתה!).
כששמעתי את זה - לא מצא חן בעיניי בלשון המעטה. ביקשתי מהקרובה לאתגר את הרופאה מדוע ביופסיה? שאם זה סרטן, הרי לקיחת הביופסיה מסכנת אותה בשחרור תאים סרטניים לזרם הדם ובעקבות זאת להתפשטות גרורות. ולכן מדוע היא חושבת שלא צריך לנתח ולהרחיק בכל מקרה את הציסטה כשהיא שלמה, יחד עם השוליים הבריאים? ואז הרופאה ענתה לה שפתיחת בטן זה ניתוח קשה וחוצמזה היום "יודעים" איך לעשות ביופסיה. אבל כמובן היא לא יכולה להבטיח שלא יקרה מה שקרובת המשפחה (בעצם אני) חוששת ממנו.
אז הקרובה פנתה בעצתי לעוד שני רופאים בכירים במרכזים רפואיים אחרים והם חשבו כמוני. בשום פנים ואופן לא ביופסיה, אלא לנתח! בשביל האנקדוטה אספר שהקרובה לא סיפרה למי שהיא פנתה לחוות דעת שניה מה היתה חוות הדעת הראשונה ושל מי היא. היא סיפרה לרופא הזה רק לאחר ששמעה את חוות דעתו. רק אז הציגה את חוות הדעת הראשונה ומי הפרסונה האחראית לה. הרופא הזה האדים וזעם נורא. כמעט העיף אותה מהחדר, על שלא סיפרה לו מיד את פרטי חוות הדעת הראשונה. מעניין, אם היה יודע - היה אולי גם משנה את חוות דעתו?
לבסוף באחד מהמרכזים הרפואיים הוצע לה ניתוח הרחקת הציסטה בשלמותה בעזרת רובוט - ללא פתיחת חלל הבטן. פרוצדורה שהיא עשתה גם להרחקת הגידול בכליה. מסתבר שניתוח בעזרת רובוט אינו בסל הבריאות ועלותו עשרות אלפי שקלים. אבל חברת הביטוח שלה אישרה בעבר את ניתוח הרובוט בכליה. לא מיד, אלא לאחר פנייה של מקום העבודה שרכש כמה אלפי פוליסות בריאות עבור העובדים. חברת הביטוח כנראה לא הייתה מעוניינת להסתכסך ולהסתבך עם משפטנים של ארגון.
אז מה הייתם עושים אתם? האם הייתם עושים כמצוותה של מנהלת המחלקה במרכז הרפואי הגדול? כי היא נורא נחמדה והיא אומרת לכם בביטחון -ביופסיה!!! ומשום שזה מה שנוח לכם לשמוע (כי בשלב ראשון לא יפתחו לכם את הבטן)?
מיד תבינו להיכן אני חותר. אבל לפי כן אציג בפניכם את השאלה: כיצד אתם בוחרים ברופא שיניים? מפני שהוא נורא נחמד? מפני שחברה אומרת לכם שהוא מצויין? מה, היא למדה רפואת שיניים החברה הזו שהיא יודעת? ואולי משום שהטיפולים זולים יותר אצל הרופא הזה או אולי דווקא משום שהם יקרים? אולי משום שהתור הפנוי הקרוב הוא רק בעוד חודשיים ("וזה כמובן כמובן מצביע על כך שמדובר ברופא מעולה")?
אז אספר לכם משהו. כשהייתי נער, אבא שלי לקח אותי למרפא שיניים שעלה מרומניה. הוא לא היה בעל תואר רופא, אבל משרד הבריאות הכיר אז במרפאי שיניים (שלמדו רפואת שיניים מעשית בלי לימודי תיאוריה - ארבע שנים ולא שש באוניברסיטה). ומרפא השיניים הזה עשה לי שני טיפולי שורש באופן שאחר כך כל רופאי השיניים טענו מהסתכלות בצילומים - שהוא עשה לי אותם שלא כשורה, לא מספיק עמוק וכי חייבים לחדש אותם לפני שאאבד את שיני. לא חידשתי, והשיניים בפי כמה עשרות שנים עד עצם היום הזה. לעומת זאת, שני טיפולי שורש של שני רופאי שיניים מדופלמים (פרופסורים לרפואת שיניים בפקולטה לרפואת שיניים) התגלגלו לאחר מספר שנים לא רב לטיפול שורש מחודש, ובאחד מהמקרים לאובדן השן ולגשר שפגע בשלמות שתי שיניים סמוכות ובריאות.
וכשהייתי סטודנט הלכתי לרופאת שיניים צעירה שכולם היללו את שמה. על סמך מה? כנראה משום שהיא הייתה מאוד נחמדה. אבל, מספר שנים מועט אחר כך הסתבר שהיא הכניסה לי בורג לתוך הסתימה שגרם לפיצוץ השן. והייתי צריך לפנות לרופאה מומחית מסגל ההוראה של הדסה, שבקושי הצליחה להוציא לי את הבורג הזה. והייתי צריך לעבור טיפול שורש וכתר ובסוף איבדתי את השן הזו לאחר מספר שנים לא רב מאז. גם כל טיפולי השיניים שהיא עשתה לאבא שלי הסתבכו לאחר מספר לא רב של שנים. אז תגידו, על סמך מה אתם קובעים אם רופא שיניים טוב? כאשר תדעו שהוא אסון רק לאחר חמש, עשר שנים?
ועכשיו אדלג לשאלה הבאה? כיצד אתם יודעים שהמרפא ברפואה אלטרנטיבית אינו שרלטן ומזיק לכם - כי אתם לא מקבלים בזמן את הטיפול הקונבנציונאלי המתבקש? האם אתם מסתמכים על תעודה מפוקפקת ממוסגרת ממוסד בלתי ידוע? הרי משרד הבריאות עדיין אינו מכיר בתעודות לימודי רפואה אלטרנטיבית למיניהם?
כמה חודשים המטפל הזה למד? האם תואר הדוקטור שמתנוסס "בקליניקה" שלו אינו תואר דוקטור באשורולוגיה? האם הוא רושם לכם תוספים, דוקר ומעסה לכם נקודות בגוף על סמך שיטות בדיקה מפוקפקות כמו הסתכלות על העיניים או הלשון, במקום בדיקות מעבדה ובדיקות רפואיות קונבנציונאליות? תגידו, כיצד אתם מחליטים?
כיצד אתם מחליטים לקחת ויטמינים ותוספים למיניהם? כי בפרסומות ממליצים לכם לקחת אותם מעל גיל חמישים או בהריון? או שאיזה שרלטן מוכר לכם מיצוי פטרוזיליה במאתיים שקל ( פטרוזיליה שעלתה לו שני שקלים)? ולכן אתם עשויים חלילה להגיע לאי-ספיקת כליות, כי לקחתם מיצוי פטרוזיליה במקום תרופה משתנת כמו פוסיד ותרופות אחרות שמורידות את לחץ הדם הכלייתי.
איך אתם מחליטים על דיאטה או שיטת תזונה קיצונית זו או אחרת? בגלל גורו? בגלל אידיאולוגיה? בגלל טרנד? בגלל אינפורמציות מבטיחות הרים וגבעות באינטרנט? אולי סתם משום שנראה לכם כדאי לנסות, כי שום שיטה קודמת לא הצליחה? או אולי שכנעתם את עצמכם שהיא מתאימה לכם כמו כפפה? אני יודע שיש כאן מישהי שתדע מדוע כתבתי את המשפט האחרון, אך זה אך ורק משום שאני דואג לשלומה. כעת תוכלו לקרוא במומלצים על מה שקרה למי שבחרה בשיטת תזונה קיצונית לאחר עשרים שנה בפוסט הזה. כמוה יש אלפים. חלקכם ימנעו מחיסונים בגלל סיכוי של אחד למיליון לסיבוך, ואינכם חוששים מסטטיסטיקה גבוהה מאות מונים לסיכוני תזונות קיצוניות ולא מאוזנות לאדם - שלא נולד כבשה או זאב.
אבל האם טרחתם לשאול את הרופא שלכם ודיאטנית על הדיאטה הזו ומה היא יכולה לעשות לבריאותכם? לא בעוד חצי שנה, אלא בעוד שלוש שנים, עשר שנים, אולי עשרים שנים ושאז הנזק עשוי להיות בלתי הפיך? במידה וכן שאלתם דיאטנית או רופא - האם עלה בדעתכם לקבל גם כאן חוות דעת שניה, כפי שהייתם עושים לגבי מחלות שלכם וטיפולים רפואיים קונבנציונאלים?
כיצד אתם מוכנים להתגלח על כל טרנד, שמועות וגוּרוּז להפקיר ולסכן את בריאותכם? לשימה על קרן הצבי. האם למדתם רפואה, ביוכימיה ופרמקולוגיה (תורת התרופות) שאתם מחליטים לסמוך על מידע מדוקטור אינטרנט "שמתאים לכם"? האם הייתם מעזים לעשות נסיונות על גופכם עם תרופות, כמו שאתם עושים "בהמלצות אינטרנטיות" עם "תרופות טבעיות"? סטיב ג'ובס סירב לקבל טיפול רפואי אמיתי כנגד סרטן הלבלב שלו, בשלב שסיכויי ההחלמה היו גבוהים. במקום הוא פנה לכל מיני גוּרוּז אלטרנטיביים ולהוליסטים - והתוצאה ידועה. מדוע חלקכם נמנע מלחסן את ילדיכם ובכך מסכנים אותם ואת הציבור כולו במגיפות עתידיות, שיתוקים ומוות? מדוע ידכם כל כך קלה על ההדק לעשות ניסויים בגופכם (עם שיטות תזונה קיצוניות, תוספי מזון, צמחי מרפא או קוסמטיקה) כאשר חלקכם כל כך קנאים לחייהם של חיות ניסוי?
הכותרת היא לא סתם גימיק. הקריאה של הפוסט הזה במלואו בהחלט יכולה להציל את חייכם.
לא אכנס כאן לויכוח האם הצרות מזומנות על ידי הגורל. כן, כולנו נולדנו עם נתונים גופניים ונפשיים מסויימים. אכן קיימת גנטיקה, אבל הגנטיקה אינה הכל. גם היא נתונה להשפעות סביבתיות כמו לאורח חיים. ואורח החיים שלנו תלוי בשרשרת בחירות יומיומיות שלנו. פסיביות הנובעת מהאמונה שהכל נובע ממה שמזמן לנו הגורל היא גישה מוטעית, תבוסתנית, ומובילה רק לדברים רעים בחיינו. כפי שתראו בהמשך - "הגורל" האישי שלכם תלוי במידה רבה בבחירות בחיי היומיום. גם אם אתם לא ממש מודעים לכך, הגוף שלכם משדר לתת-מודע. ואתם בעצם בוחרים אם להתעלם (אפילו להכחיש) ולסבול מאוד בהמשך, או להביא את זה למודע ולהציל את עצמכם. ההכחשה הזו מאוד ערמומית. כי בעצם הפחדים פועלים הפוך על הפוך.
כולם יודעים שאכילה לא נכונה (למשל שימוש מיותר במלח וסוכר) מסוכנת לבריאות. כמו גם עישון. ובכל זאת הידיעה הזו אינה מביאה לשינוי באורח החיים של רבים. למרות הידיעה שהם עשויים לשלם על זה בגהינום עלי אדמות - הם אינם עושים דבר. אם משום "לי זה לא יקרה", או "יהיה בסדר" ,או כל רמאות אחרת שמספק המוח כדי להתעלם מסכנות. אחת "הרמאויות" העצמיות הנפוצות היא ההתעלמות מהידע הרפואי הקונבנציונאלי והסתמכות על אינפורמציות פופולאריות מוטעות בדמות סרטוני יוטיוב, פרסומים פסאודו-רפואיים (שאינם עומדים כלל וכלל בקריטריונים מדעיים), מיתוסים שמפיצים כל מיני גוּרוּז מפוקפקים ומסוכנים. האחרונים שוטפים את מוחכם באינפורמציות מוטעות ולא נכונות. כמו למשל תאוריות קונספירציה על חברות תרופות שגורמות לכאורה לצריכת תרופות שלא לצורך. מכאן ולהחלטה שלכם שלא לקחת תרופות, או להשתמש במקום בתוסף מזון זה או אחר, או "בצמחי מרפא" - קצרה ביותר. והגרוע מכל הוא הנסיון לשכנע אתכם "בבריאות" שתרכשו עם תעשו דיאטה הזויה או אחרת. אני משתמש במילה הזויה אף שזו מילה עדינה לחוסר הגיון ביוכימי תזונתי ורפואי מוחלט של דיאטות פופלאריות רבות . כמה קל להוליך שולל במאמר (שלא עומד בשום קריטריון מדעי) "בסיינטיפיק ידיעות", בסרטוני יוטיוב ואפילו במחקרים שלא עברו כל בדיקה מדעית אמיתית - כמו "מחקר סין" ואחרים.
א.ב. היא אישה בת חמישים שהגיעה למחלקת השיקום שבה ביליתי בחודש האחרון. היא מבכה כל יום את מצבה עד לצורך בתמיכה תרופתית פסיכיאטרית. היא עברה אירוע מוחי (שטף דם במוח). חצי גופה משותק כמעט לחלוטין, מדברת בכבדות, לא שולטת בצרכים וראייתה הפכה לכבדה - יכולה לקרוא רק כותרות גדולות בעיתונים. מסתבר שהיא סובלת זה שנים מיתר לחץ דם, סוכרת וכולסטרול גבוה. כלומר, מצב קליני ברמת סיכון גבוהה ביותר לאירוע מוחי, התקף לב, פגיעה בכליות (עד לצורך בדיאליזה), עיוורון ועוד. אבל הגברת החליטה פשוט לא לקחת תרופות. והיא לא לקחה התרופות גם כאשר התרחש האירוע המוחי הראשון שגרם לעיוות השרירים במחצית פניה (מה שמכונה ברפואה פציאליס). האירוע הראשון היה אמור להיות לה כנורת אזהרה, אבל היא המשיכה להתעלם.
מה שמטריד אותה ביותר הוא דווקא הירידה הקשה בראיה. רופא העיניים שראתה לאחרונה אמר לה שזה לא נובע מהאירוע עצמו ולא פֵּרט. בשיחה שהייתה לי עם הגברת אמרתי לה חד וחלק שהירידה בראיה נובעת מהסוכר הגבוה שלה (עם סיכוי מסוים לשיפור אם תגיע לאיזון רמות הסוכר במשך תקופה מסויימת). אבל יש סכנה שאבדן הראיה שלה הוא כבר בלתי הפיך. את זה כבר לא אמרתי לה, אבל מצבה הנפשי התערער כאשר קלטה סופסוף מה גרמה לה הסוכרת הלא מאוזנת שלה.
לפחות שליש מהמאושפזים בשיקום הם לאחר אירוע מוחי. כל אחד סובל במידה זו או אחרת משיתוק, אבדן תחושה, פגיעה עד אבדן דיבור, אבדן זיכרון, אי-שליטה על הסוגרים (מצריך קטטר תמידי וחיתולים) ועוד. תשעים אחוז מהם סובלים מיתר לחץ דם ו/או השמנה (עודף משקל) ו/או סוכרת ו/או כולסטרול/טריגליצרידים. משיחה איתם הסתבר שלא הקפידו על משטר תרופתי ותזונתי. הכתובת הייתה על הקיר.
אירוע מוחי יכול להתרחש בכל רגע בכל גיל (אחד הנפגעים שהיו בשיקום היה רק בן 38) והוא חל בפתאומיות . פעמים רבות בשינה. בחלק מהמקרים הנפגעים אינם מודעים בתחילה לאירוע ומגיעים מאוחר לבית החולים. יש חלון הזדמנויות קצר של שעות מעטות לאחר האירוע שבו ניתן למזער את הפגיעה. לא.ב. האירוע החל כשהייתה עם אימא שלה בקניון. פתאום החלה לגרור רגל וחשה מעט בלבול. היא הגיעה לט.ר.ם (מרכז רפואה דחופה בירושלים) ושלחו אותה הביתה לנוח. אין ספק שזה מחדל וכי מצבה היום היה אולי טוב יותר אם הייתה מטופלת מיד. כל מה שרציתם לדעת על אירוע מוחי וחשוב שתדעו תוכלו לקרוא כאן.
בגיל 22 א.א, שהיה נהג משאית (עד לפני כשלוש שנים), הרים את ארגז המשאית שפגע בעמוד חשמל. הוא התחשמל - ידו הימנית ורגלו השמאלית התפחמו. בעקבות התאונה הזו קטעו כמעט את כל ידו הימנית ואת רגלו השמאלית מתחת לברך. הוא השתקם, הלך על פרוטזה ותפקד עם יד שמאל בלבד. למרות שהיה ימני, למד לכתוב ביד שמאל. הוא אפילו מסוגל לסגור רוכסן ביד אחת. אבל א.א הוא מעשן כבד. לפני חודשיים וחצי עבר אירוע מוחי השלישי במספר. כתוצאה מהאירוע האחרון - שותקה רגלו הבריאה והשלמה וכן איבד שליטה על הסוגרים.
חודשיים וחצי לאחר האירוע והשיקום - הוא עדיין לא שולט על הסוגרים ולרגלו חזרה התחושה אך עדיין תנועה מוגבלת. למרות שלושת האירועים ומצבו הוא ממשיך לעשן כמו קטר. בקושי הוא מסוגל להוביל עצמו בכסא הגלגלים לכניסה בבנין השיקום - כדי לעשן בחוץ (גם כשקר מאוד וגשום). שתבינו, בלתי אפשרי להתנייע ביד אחת בלבד בכסא גלגלים. סיבוב גלגל אחד מביא לסחרור הכסא במעגל. לכן כדי להתקדם - א.א אוחז בידו האחת במעקים, בכסאות גלגלים של אחרים, או תופס בידיים של אנשים (ולעיתים מבהיל אותם בכך למוות) ומושך את עצמו בכסא הגלגלים. יום אחד הוא אחז בידית כסא הגלגלים שלי ואני שמשתי לו כקטר. אבל בסיבוב הוא נפל מכסאו ומזל שלא נפגע. תראו באיזה מצב הוא - הוא נשוי ואב לשלושה ילדים- אבל ממשיך לעשן למעלה משתי קופסאות סגריות ליום.
זה מזכיר לי תופעה מדהימה של אנשים החולים במחלת עישון (על רקע גנטי) המכונה בירגר. האנשים האלה עוברים קטיעות איברים כתוצאה מעישון. ניתן לראות אנשים כאלה שהם קטועי שתי רגליים, יד אחת, ובשניה נותרו רק שתי אצבעות המשמשות אותם לעישון עד שיאבדו גם אותם. ראו בסרטון. מזעזע. אם אתם מעשנים אתם חייבים לראות!
בשיקום הקודם שעברתי היה נהג אגד שעבר אירוע מוחי. בשתי אצבעות שנותרו בעלות תנועה - היה אוחז בסיגריה ומדליק אותה במצית. הוא שיגע את המטפלים שהיו צריכים להובילו כל חצי שעה כדי לעשן במרפסת. אבל גם זה לא היה מספיק. באחד הלילות הוא הדליק בחדרו סיגריה שהדליק כאשר צינורית חמצן מחוברת לנחיריו. כי בגלל העישון נפגעו ריאותיו. מזל שמערכת גילוי עשן פעלה והזעיקה את הצוות לפני שפוצץ את עצמו ושכניו לחדר.
ציינתי כבר בהתחלה שרבים אינם קשובים לגוף שמשדר "קורה לי משהו, טפלו בי מיד". כמה מכם התעלמתם זמן רב מכאב שיניים (שהופיע בתחילה בתדירות נמוכה)? כידוע כאבי שיניים לא עוברים מעצמם ואם לא פונים מיד לרופא שיניים, במקום סתימה פשוטה עשויים להגיע לטיפול שורש וכתר יקר, או חלילה לעקירה ולהשתלה יקרה. האם יודעים אתם שמדלקת חניכיים מתקדמת ולא מטופלת אתם עשויים לאבד שיניים בריאות? האם שמעתם על כך שדלקת חניכיים מעלה מאוד את הסיכוי להתקף לב ואפילו להתפרצות סוכרת?
האם אתם יודעים כמה מקרי סרטן היו יכולים למגר לחלוטין אם אנשים היו שמים לב מיד לשינויים קלים המתרחשים בגופם? כמו טיפת דם חד פעמית בשתן, זיעה קרה בלילה, שינוי בהרגלי יציאות, כמו גם גללי צואה בצורות מוזרות, שינויים פתאומיים בשדה הראיה, נקודת חן חדשה שחור משחור וכו'. אבל רבים האנשים שאינם פונים לרופא (כי "זה בוודאי יעבור לבד", או מפחד - "אם אפנה לרופא בוודאי ימצא לי משהו"), או דוחים בדיקות שיכולות להציל את חייהם אם יטופלו בזמן. כמה מכם אפילו דוחים בדיקות דם ושתן שיגרתיות תקופתיות עד חלילה להתרחשות התקף הלב או השבץ המוחי הראשון? וגרוע מכך, כמה מכם נמנעים מנטילת תרופות מסודרת? מתעלמים מיתר לחץ דם, מכולסטרול, טריגליצרידים וסוכר - הרוצחים השקטים?
אני לא מטיף לכם ממגדלי השן. גם אני התעלמתי מאיתות של גופי. הגעתי לקטיעה ועכשיו אני משלם על כך. התעלמתי משבוע שבו הרגשתי חולשה ובחילות כמו סימנים אחרים של שפעת. לקחתי אקמול - הרי זה מה שעושים בשפעת אם היא באמת שפעת בלבד. אבל לקראת סוף השבוע כשהלכתי במדרכה ביציאה מהסופרמרקט, הרגשתי לפתע חולשה קשה ואובדן שיווי משקל. כתוצאה מכך נפלתי על פני ודם זלג לי מחיכוך האף באספלט. לא איבדתי את ההכרה ומישהו עזר לי לקום. נכנסתי לספרמרקט קניתי בקבוק מים קרים ותפוח. ישבתי מעט על ספסל לשתות ולאכול את התפוח עד שהרגשתי מחוזק יותר. משם המשכתי עד לבית והרגשתי ממש רע. למחרת יום שישי עלה לי החום למעלה מ-38 מעלות. הרגשתי שמשהו כנראה לא בסדר, אך דחיתי ליום ראשון ביקור במיון. דחיתי את הביקור בגלל הטראומה שעברתי כחודש לפני כן עם זוגתי שנפגעה פגיעת ראש בסוף שבוע ומהניסיון המר שבסוף שבוע במיון בהדסה אתה יכול להירקב עד שלמישהו מכוח האדם המצומצם יש זמן להגיע ולטפל בך.
ביום ראשון בבוקר כבר הרגשתי ממש רע ואפילו לא היה לי כוח לעלות במדרגות כדי שזוגתי תיקח אותי למיון ברכב. הגעתי למיון באמבולנס. שכבתי במיון עד הערב ועברתי בדיקות מיותרות על ידי סטאז'ר. רק בערב התפנה מקום באחת מהמחלקות הפנימיות והתחילו בסידרת בדיקות. וההמשך בקיצור - איבחון ספסיס (זיהום) של חיידק טורף בדם. בדיקת CT גילתה בועות נוזל ברגל ששחררו החיידקים בתהליך טריפת הרקמות. אם הייתי פונה שבוע לפני, יתכן שהכל היה נמנע במתן אנטיביוטיקה. אבל מצד שני, בסבירות רבה הייתי נשלח הבייתה עם אקמול "לשפעת". וחוצמזה עד אז הייתי כלכך בריא. מי היה מאמין שדבר כזה יכול להתרחש. אבל אם הייתי מגיע למיון מיד לאחר הנפילה - יתכן שאם היו מאבחנים היו יכולים להציל לי את הרגל? אולי? מזל שנשארתי בחיים. שלושה מתוך ארבעה מתים מחיידק טורף בשלב שבו הגעתי לבית החולים. הרופאים אמרו שכנראה מערכת לב-ריאות החזקה שלי היא שמנעה קריסת מערכות.
השאלה האם יכולתי למנוע את הקטיעה תלווה אותי תמיד. אבל אני משתף אתכם בכך בגלל מוסר ההשכל - אנחנו חייבים להיות קשובים לאיתותים של גופנו, אסור להתעלם מהם. אסור לדחות בדיקות או להתעלם מהן. תרופות חייבים לקחת. הגורו או הכתבה שמשכנעים אתכם לא ליטול תרופות או לקחת במקום איזה תוסף - עשויים להרוג אתכם בטרם עת ובמקרים רבים לאחר סבל רב ונכויות קשות. קשה לשנות אורח חיים כמו אכילת יתר, אכילה לא מאוזנת, אכילה של מזונות עתירי מלח וסוכר (מרבית המזון התעשייתי המוכן) - אבל אולי יעזור אם תערכו ביקור במחלקות שיקום ובתי אבות סיעודיים (שבהם חוסים גם אנשים צעירים). לא לכל אחד יש "מזל" למות מדום לב. דמיינו את עצמכם שוכבים חסרי אונים במיטה. לא מסוגלים לדבר ולהגיב כשאתם בהכרה מלאה .כואב לכם מפצעי לחץ. לא יכולים להסתובב לבד ולהחליף צד. מחוברים לקטטר ושורף לכם. מטפלים כועסים עליכם שהיתה לכם יציאה שדלפה מבעד לחיתול. תסלחו לי שאינני חוסך בתאורים קשים אלה. כשזה קורה - אין מקום לחרטה. חרטה כבר לא תעזור. גבירותיי ורבותיי, מרבית המקרים אינם יד הגורל אלא תוצאה של מעשי (או אי מעשי) ידנו.
ולסיום מצרף שוב את התמונה שנושאה - החיים בידיים שלנו.
***
בימים אחרונים הדפים בישרא עולים נורא לאט גם במחשב שלי וגם בסמרטפון. האם זה רק אצלי?
קוראי שהתוודעו כבר לתזונת הזון (וחלקם מנויים במועדון הזון שהקמתי כאן), יודעים שלפני כשמונה עשרה שנה הורדתי שתי מידות במכנסיים ושמרתי על כך בעזרת עקרונות הזון.
אבל מה לעשות, עם הגיל הביולוגיה משתנה. הגוף צורך פחות ועייפות משתלטת מדי פעם. צריך להקשיב לגוף. אז לפני כארבעים יום, המשכתי בעקרונות הזון אבל התחלתי להוריד את כמות הפחמימות בעלות האינדקס הגליקמי הגבוה: פסטה (חיטה מלאה), מאפים, אורז (מלא או אדום) ותפוח אדמה אני אוכל כעת כזית - בעיקר בסופ"ש. גם קטניות - עשירית ממה שאכלתי. במקום התחלתי להעלות את כמות הפחמימות בעלות האינדקס הגליקמי הנמוך. שזה בעיקר ירקות, שתי פירות ביום בלבד. יותר יוגורט (שמכיל את יחס הזהב של הזון). שתיה - מים עם קרח בלבד (שני ליטר ביום).
והתוצאה - המכנסיים החלו ליפול. אני לא צוחק. נשארתי פעם עם התחתונים ברחוב, מזל שלא היו עדים. בדרך כלל אני לא שוקל את עצמי. מידת המכנסיים היא מדד מצויין. אבל הפעם נשקלתי. אל תדאגו, לא נעלמתי. נמצא במצב טוב עם ערך BMI בטווח הנמוך של הסקלה הנורמלית המומלצת לבריאות. אז עם מידה אחת פחות במכנסיים ושני חורים נוספים בחגורה - אני מרגיש היום נמרץ יותר.
והנה דוגמה לארוחה עיקרית (4 בלוקים לפי הזון):
נקניקיות עגל עם ירקות
גילוי נאות, אלו לא נקניקיות פשוטות ולא בריאות שמוכרים במרכולים. אלו נקניקיות בוטיק דלות שומן מהחי, ללא שומן טרנס, ללא קמח, ללא מונוסודיום גלוטמאט, ללא צבעי מאכל וחומרים משמרים. בשר עגל טהור, תבלינים, ומעט עמילן מתפוח אדמה. מי שמעונין היכן קונים נקניקיות כאלה - שיכנס לדף הפייסבוק של הבלוג, לתגובה שלי לשאלה.
45 גרם מהנקניקיות האלו זה בלוק חלבון אחד של הזון. שלבי הכנה:
מרתיחים מים בסיר קטן (אפשר לחסוך בזמן ולשפוך לסיר מים רותחים מקנקן חשמלי).
שוטפים 3 נקניקיות במים וחורצים בשיני המזלג מספר פעמים לאורך הנקניקיה. מכניסים למים הרתוחים ומבשלים על אש בינונית כעשר דקות. בשיטת בישול זו יוצאים עודף עמילן תפוח אדמה וחלק מהשומן (מהבשר הרזה). ראו את העכירות של המים בסיר. זה עמילן ומעט שומן.
שוטפים את הנקניקיות במים לפני הסידור בצלחת.
מחממים תנור אובן טוסטר ל- 210 מעלות (חום עילי ותחתי).
מניחים על תבנית תנור אפיה קטנה עטופה בנייר אלומיניום את הירקות הבאים:
3 פלפלים שטופים מכל הצבעים
1 כוס עגבניות שרי שטופות
1 קישוא עגול שטוף עם הקליפה (אפשר גם רגיל)
2 בצלי שלוט מקולפים
2 תפרחות שום קטנות עם הקליפה.
2 פלפלי צ'ילי (לאחר חיתוך הגבעול, וביצוע חתך אחד לאורך כל הפלפל. מרחיקים את הגרעינים, חותכים את הגידים הפנימיים חריף אש ושוטפים במים להרחקת השאריות - כעת לצ'ילי תהייה לאחר אפיה חריפות עדינה).
לאחר אפיה 20 דקות, הירקות נראים כך:
חותכים את כיפות הפלפלים עם הגבעול, מרחיקים את הגרעינים והגידים ושוטפים במים את השאריות. חותכים את הפלפלים לרצועות.
את ראש הקישוא חותכים מספר חתכים מהמרכז ובוצעים כמו פרח. במרכז מניחים רצועת פלפל אדום לקישוט.
מקלפים את תפרחות השום לשיניים בודדות ורכות ( השום לאחר אפייה כזו בעל טעם מעודן ללא הטעם והריח הגסים בשום טרי).
על צלחת גדולה פורסים 3-4 עלי חסה בינוניים (מעט ירק חי עם סיבים תזונתיים).
מסדרים את הנקניקיות, הקישוא, רצועות הפלפלים, עגבניות השרי האפויות, בצלי השלוט, שיני השום ופלפלי הצ'ילי. בוזקים על הירקות כפית שמן זית. אפשר להמליח מעט ולהוסיף מעט פלפל שחור גרוס. אני לא ממליח בכלל.
מוסיפים 2 כפיות חרדל (אני לא משתמש ברטבי החרדל המלאכותיים המכילים בין השאר קמח, אלא בחרדל דיז'ון עם הגרגרים השלמים). והרי המנה לפניכם:
אופן הכנה קל ומהיר.
4 בלוקים מאוזנים לפי הזון.
כ-550 קלוריות.
ארוחה מזינה ולא מעיקה.
פחמימות עם אינדקס גליקמי נמוך.
הרגשת שובע לארבע שעות לפחות.
בתאבון!
אפשר להחליף את הנקנקיות ב-150 גרם חזה עוף, הודו, בשר בקר רזה, או עגל - צלויים, אפויים או מבושלים. אפשר גם להכין קדרה של רצועות הבשר, עם הירקות בכמות שציינתי.
כעת אני כבר מתקשה לאכול פסטות, מאפים, אורז, תפוחי אדמה ואפילו קטניות - אלא ממש בכמות קטנה. הם גורמים לי להרגשת כבדות ועייפות. אני אוכל מאוזן. אשרי וטוב לי.
ואגלה לכם סוד. אני אוכל מעט גלידה פעמיים שלוש בשבוע וגם שתי טבליות ליום שוקולד מריר (60% מוצקי קקאו) נטול סוכר - אנטי אוקסידנט מצויין.לפעמים מחליף בשוקו ללא סוכר ומעט חלב עם ממתיק סכרין. נשמע אולי נורא, אבל ממש טעים כשמתרגלים. בשבוע שעבר נתנו לי לטעום בסופר שוקו עם 30% סוכר פחות. היה לי מתוק מדי ונשאר לי טעם חמוץ בפה לאחר השתיה.
זכרו שלפי עקרונות הזון אף פעם לא אוכלים פרי לבד (שהוא כולו פחמימות). אני אוכל פרי יחד עם הכמות המתאימה של גבינת עיזים או כבשים ביחס הזהב בין פחמימות, חלבון ושומן. זה טעים ביחד שיגעון, וגם גורם להרגשת שובע.
לשאר הכתבות בנושא תזונת הזון, בסדר יורד מהסוף להתחלה כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
