חשיבה חופשית

כפי שאולי שמתם לב, לא כתבתי באחרונה כאן בקצב הרגיל. ראשית הימים אינם כתיקונם והרבה מהמתרחש באחרונה הרגיז אותי מאוד, עד שכמעט חזרתי לכתוב בבלוג דע-א-קטואליה (היפיפיה הנרדמת שלי), כי כאן אני משתדל שלא לכתוב בעניני אקטואליה פוליטיים. אבל , נזכרתי שאם גם בעבר לדבריי שם לא היה ערך רב לציבור, בוודאי עכשיו אפילו לא ישימו לב. ובכלל נראה שמי שתופס כותרות במדינה שלנו הן הפרובוקציות.  מיליון ברברת וטחינת מים בלתי נלאות בכל אמצעי התקשורת כבר  מזמן גורמים לציבור תופעה ביולוגית שמכונה הביטואציה

(habituation). שהיא מוגדרת כירידה בתגובות לגירוי מסוים כאשר חוזרים עליו שוב ושוב ללא חיזוק. ובמצב כזה החיזוק במחוזותנו הוא כידוע פרובוקציות המסופקות לנו מעת לעת.

אנשים פרובוקטיבים מחליאים אותי וחבל שהציבור בכלל שם לב אליהם. האם חשבתם פעם שיש מכנה משותף  בין אנשים פרובוקטיבים כמו חנין זועבי ושנטל מהאח הגדול, או כאלו ששופכים כוס מים בכנסת? אז אומר לכם: אלו אנשים שיגוועו או יגיעו למוסד חולי נפש מחוסר תשומת לב ציבורית אליהם. זו המחלה שלהם והמחלה שלנו שאנחנו בכלל נותנים להם במה ומעצימים אותם. אז אם לסכם, האנושות נרעשת מפרובוקציות ורבים הם אלה הנהנים או מתפרנסים מהן. הייתי יכול להמשיך בדיון הפסיכולוגי הזה, אבל אעצור כאן ואשאיר את זה לספרי הפסיכיאטריה.

וכעת בצוק העיתים, אני מסרב ליפול שבי בידי קירוב הלבבות האלוקי שמנצל את טרגדית החטופים לקמפיין צבירת נקודות זכות עבור המתנחלים. אבל האמת היא שהאחדות היא רק למראית עין. כפי שכתבתי בתגובתי לפוסט של טליק - כשבמדינות תל אביב וירושלים התפוצצו אנשים במסעדות ואוטובוסים, ישבו תושבי מדינת המתנחלים ושתקו. שתקו ושאבו למכביר מתקציבי המדינה. טיפחו את גינת הקוט'ג שלהם כשהשהידים חשבו שקל יותר לפגוע בתושבי מדינות תל אביב וירושלים, שאינם זוכים להגנה 24/7 של צבא ההגנה להתנחלויות. גם לא ראיתי תפילות קירוב לבבות לשחרורו של גלעד שליט למשל. כאבא לילדים אני כמובן מייחל להצלתם של הנערים החטופים (אם עדיין הם בין החיים וכדאי שנטמיע גם אפשרות נוראית כזו). יותר מזה לא אומר. לא אוסיף לברברת. די לנו מזה.

אז מה עשיתי בימי השתיקה האחרונים כאן? התעדכנתי רק פעמיים ביום על כמה בתים ובורות מים נסרקו בחברון וכמה חמאסניקים  נעצרו. ומכיוון שאין אני נוהג לבטל זמני בתפילות המוניות כל שהן לאלוקי ישראל (וגם לא לאלוהי האינדיאנים) שנפוצות כעת במחוזותנו לשחרור חטופים, לריפוי גוססים או  להחיאת מתים - יכולים אתם לתאר לעצמכם  שהתפנה לי זמן לא מבוטל לדברים אחרים. לא למשחקי המונדיאל על חשבון שעות השינה שלי (את המס אני משלם בכתיבה בבלוג המונדיאל ), אלא לי עצמי.

מסתבר ששעה אחת נטו פעמיים בשבוע במכון לפיזיותרפיה - אינה מספיקה לי. ותחשבו שלכל פעם כזו מתלווה מבצע נסיעה הלוך ושוב הכולל ירידה ועליה במדרגות. מבצע שמעסיק את זוגתי לפחות שעתיים וחצי כל פעם על חשבון שעות העבודה שלה. אז מחוץ לשורת הדין (שבו המתנה לתור למנהלת השיקום הוא משהו כמו שבעה, שמונה חודשים), סידרו לי תור מיוחד בשביעי ביולי לפגישה מיוחדת עם כל צוות הרופאים, הפיזיותרפיסטים במחלקת השיקום ובעל בית המלאכה של הפרוטזות (כי עדיין אין התאמה מלאה). וזאת כדי ששוב מחוץ לשורת הדין -  אולי יקדימו ויתאימו לי כבר עכשיו בית גדם חדש (במקום רק בינואר בשנה הבאה, לפי הספר), ושאולי גם ישקלו בחיוב מעבר לאישפוז יום. במקרה כזה אזכה לחמש, שש שעות פיזיותרפיה במקום שעה - פעמיים בשבוע. ואז גם אזכה למעקב של רופאים ולא רק פיזיותרפיה. נקווה לטוב.

ובכלל במספר הימים האחרונים לא כל כך הייתי פעיל כאן, גם לא בקריאת פוסטים ותגובות בקבועים ובפחות קבועים. כי הייתי עסוק בפרוייקט עריכת וידאו. לא יודע מה קרה לי, אך פתאום נכנס בי שד לערוך איזה סרט וידאו, שקודם לא היה לי שמץ של מושג בנושא.

אז שינסתי מותניים וראשית פניתי והורדתי תוכנות חינמיות שונות לעיבוד ועריכת וידאו וסאונד. אבל התאכזבתי מכולן - אף אחת מכל החינמיות המומלצות ברשת לא סיפקה אותי. או שהן לא סיפקו את צרכיי  (ומדוע למשל יש כל כך הרבה פורמטים של וידאו וסאונד, ירחם השם?) או שזה משום שאני לא מספיק אינטליגנטי להשתלט עליהן. ואז נזכרתי שאני מהדור שלא עשה פסיכומטרים. במקצועות אקדמאים מבוקשים בלבד כמו רפואה, משפטים וכדומה התייחסו אז למבחן מנת משכל בלבד . מה שנקרא I.Q. ולמבחן מנת משכל או אינטליגנציה  (בניגוד לפסיכומטרי כיום) , אי אפשר היה ללמוד או להתכונן.

SIMPLY WHAT YOU HAVE IS WHAT YOU GET.

מנת משכל נטו, בלי שחברות פסיכומטרי יעשו עלינו קופה. ופעמיים בלבד בחיים אפשר היה לעשות את המבחן הזה לצרכים אקדמאיים. הגבוה מבין השניים בתוצאה, היה הנחשב לדראון עולם.

תוצאות מבחני האינטליגנציה האלה היו סודיות לחלוטין. אחד כזה ערכו לכולם בזמנו בכיתה ז' ומי שלא עבר רמה מסויימת (יחד עם בחינת הסקר המפורסמת דאז)  - גורלו שלא היה מתקבל לתיכון עיוני אלא לתיכון מקצועי ללא בגרות. בחינה נוספת כזו ערכו בלשכת הגיוס בצו ראשון וגם אז התוצאות האלו היו סודיות לנבחנים.

כאמור מי שרצה להתקבל למשל ללימודי רפואה  (בסיכוי של 1:700), היה צריך לעבור עוד בחינת מנת משכל כזו  (עם אפשרות שיפור אחת כאמור). אז עברתי כנראה את הבחינה הזו בהצלחה ובתוצאות גבוהות מספיק כדי להתקבל ללימודי הרפואה. אך את התוצאה לא ידעתי. מנת המשכל המספרית המדוייקת נשמרה אז בסוד. אבל בשל מלחמת יום כיפור, הפרופיל הרפואי הגבוה שלי וסטודנטים ישראלים שלמדו רפואה באיטליה ושבו להלחם במלחמה בשירות מילואים  - כל אלו גרמו לגיוס עתודאים כמוני לצה"ל ואת המקומות שלנו נתנו לסטודנטים האיטלקיים.

סיכום של מהו מבחן מנת המשכל  ומשמעות התוצאות ראו בתמונה הבאה: 

אבל היום בעידן האינטרנט, יש אתרים למכביר שמציעים מבחן מנת משכל בחינם. חלק ניכר מהם אינו רציני, כי חלקם בוחנים בעיקר או את רמת החשיבה המילולית או חלקם מדגישים את רמת החשיבה המתמטית וחלקם קובע מנת המשכל לפי לוגיקה של צורות גאומטריות.  לפני כשבע שנים לא היו הרבה אתרים שהציעו מבחן חינמי כזה. אז ראיתי במקרה קישור למבחן כזה באתר שאיננני זוכר את שמו - "רק עשרים שאלות", נאמר.אז התפתתי והתחלתי במבחן מתוך סקרנות. אבל לאחר שעניתי על עשרים השאלות הופיע מסך נוסף "ועתה ענה על עוד 20 שאלות". כבר התאמצתי ועניתי על עשרים, אז לא אענה עכשיו על עוד עשרים? טוב, לבסוף הממזרים הכריחו אותי לענות על 80 שאלות מכל מיני סוגים: לוגיקה מתמטית, לוגיקה מילולית, סדרות מתמטיות, שטיחים וצורות במרחב, פירוש מילים, משפטים ופתגמים (באנגלית!) ועוד כהנה וכהנה.

בסיום השאלון, התוכנה שאלה לגילי, למספר שנות ההשכלה הפורמלית שלי (ככל שאתה לומד יותר שנים - מופחתת התוצאה), למספר הפעמים שעשיתי בחיים מבחן כזה (במקרה שלי 3 - אחת בכיתה ז', אחת בלשכת הגיוס ופעם לקראת הלימודים האקדמיים) וכן שאלות נוספות המשפיעות על השקלול.

התוצאה שהתקבלה אז הייתה I.Q = 132!

במקביל הופיעה תמונה של איינשטיין - והכוונה הייתה רק שכמוהו יש גם לי חשיבה מתמטית, אבל מכיוון שהשגתי תוצאות טובות גם בתחומים האחרים (כך נאמר), אזי "הנ"ל ניצב היטב על הקרקע" - כך היה כתוב.

את המבחן עשיתי בשפה האנגלית שהיא אינה שפת האם שלי והיו מספר קטן של  מילים וביטויים באנגלית שאף פעם לא שמעתי (אז ניחשתי). בעברית אני לא חושב שהייתי נתקל במילים שאינני יודע מהם. ולכן התוכנה הציגה את ההערה הבאה:

אם כך, התוצאה שהתקבלה עשויה להיות גבוהה יותר אם הייתי נבחן בשפה העברית. ולמי שאינו בקיא במשמעות התוצאה המספרית וההתפלגות באוכלוסיה, הרי היא בתמונה הבאה:

אז אמנם 132 ממוקם בשני האחוזים העליונים באוכלוסייה, אבל בהנחה שאולי גם במבחן בעברית לא הייתי משיג יותר, הרי שלא עברתי את סף הגאונות שהוא מ-140 ומעלה. למוצארט ואיינשטיין היו מנות משכל של 160+.

מדוע אני מספר לכם את כל זה ושחסרות לי 8 נקודות בלבד לגאונות (לפחות על סמך בחינות באנגלית)? כי כשהתחלתי לשחק בתוכנות עריכת הוידאו הגעתי בתחילה לתסכול נוראי. כיצד "כמעט גאון" לכאורה שכמוני אינו מצליח לבצע שום דבר כהלכה בעריכת וידאו? ואז אמרתי שלא יתכן שעם תוצאה גבוהה כל כך במבחן אני כזה טיפש בעריכת וידאו. וכדי לנעוץ מסמר אחרון בארון קבורת הגאונות שלי, עשיתי שוב מבחן מנת משכל באתר אחר (ושוב באנגלית) וקיבלתי את התוצאה הבאה:

בינגו. בדיוק שוב 132. כנראה שזה נכון אם אותה תוצאה התקבלה בשני מבחנים בלתי תלויים ובהפרש של שבע שנים. אז כיצד זה שכמעט גאון אינו מצליח לקבל תוצאה נורמלית מאף אחת מתוכנות עריכת הוידאו החינמיות המומלצות ברשת?

וכשהמחשב נפל טוטלית וקיבלתי שוב ושוב הודעה שהמחשב לא יכול לאתחל והוא מנסה לתקן לשוא את הסיסטם, כבר נתקפתי אימה. וודאי זו תוצאה שנגרמה על ידי

וירוס בלבוש אחת מהחינמיות האלו. ולאחר נסיונות רבים שווינדוס לא עלה ולא יכול לתקן את עצמו, קיבלתי הודעה שאין ברירה וכי אני חייב לפרמט את המחשב. אבל וחפוי ראש כבר ראיתי את עצמי מבזבז ימים להתקין מחדש את כל התוכנות והמידע המגובה של המחשב. אבל כנראה ה- 132 בראש עשה 1+2+3 והצלחתי להכנס לקרביים של ה-DOS ולעשות RESTORE שצלח. לאחר מכן הכנסתי באימ-אימא של הוירוס הקטלני שעקף את ההגנה הקטלנית במחשב שלי.  מתנצל מראש על הסלנג.

ואז מתוסכל לאחר שבזבזתי שעות רבות על עריכות וידאו כושלות ועוד מספר שעות על תיקון המחשב - החלטתי די עם החינמיות לוידאו. נכנסתי באינטרנט לסקירות מקצועיות המשוות תוכנות עריכת וידאו בתשלום והגעתי למסקנה שהטובה והמשתלמת ביותר היא תוכנה בשם CYBERLINK POWER DIRECTOR 12. מיד הורדתי את התוכנה בחינם לנסיון של חודש ימים והפלא ופלא. הצלחתי די מהר במשימת העריכה. אפילו לא עקבתי אחר ההוראות. אני איש שאין לו סבלנות לקרוא הוראות הפעלה. עשיתי הכל בצורה אינטואיטיבית. סימן שהתוכנה באמת טובה. ואז בדקתי מה מחירה של התוכנה הזו, כי בא לי לרכוש אותה לצורך פרוייקטים נוספים בעתיד. אבל אבוי, היא כרגע במבצע מונדיאל באתר הרשמי, במחיר של 99 דולר בלבד לערכה. זה יותר ממה שהתכוונתי להוציא.

אז בדקתי באינטרנט ומצאתי חברה  בשם "חנות רחוב הרמן" בקישור הזה. ואצלה המחיר היה 49.99 דולר, כלומר מחצית המחיר. וכשעמדתי לצאת כדי לחשוב (כי בכל זאת יש לי עוד ימי נסיון באמתחת) - קיבלתי הודעה שחשוב להם שאקנה ולכן הם מציעים לי שאם ארכוש תוך שעה הרי קופון הנחה  של 10% נוספים, כלומר ב- 44.99 דולר ועוד ערכה מורחבת של 2 ג'יגה של אפקטים משגעים לוידאו.

לאחר בדיקה באינטרנט שאני לא יכול להשיג את התוכנה הזו בזול יותר ממקור מהימן אחר (בכל זאת אני צריך להכניס פרטי כרטיס אשראי ואת זה עושים רק עם חברות מאובטחות כראוי) חזרתי לחנות של הרמן אבל חלפה כבר שעה והמחיר כבר ללא הנחה של 10%. לא, לא, לא,לא! אני לא מוכן לשלם יותר משום שלא מיהרתי לשלם תחת אולטימטום. אז סילקתי את כל עקבות ההתקשרות איתם, חזרתי על כניסה אליהם כלקוח חדש והשגתי שוב את ההנחה. שמח וטוב לב רכשתי את התוכנה המעולה הזו בפחות מחצי המחיר המקורי (158 ש"ח בלבד וכמובן ללא מס). התוכנה חוקית ורשומה כדת וכדין בחברה המקורית.

למי שמעוניין חשוב לדעת שחובה להסיר את התוכנה הנסיונית שהיא מאה אחוז פונקציונאלית - כי לאחר 30 יום אי אפשר להכניס בה את המפתח שנשלח במייל לאחר רכישה (אם לא רכשת אותה ב-99 דולר). רק לאחר הסרת התוכנה הנסיונית,  תעבוד התוכנה שמורדת דרך החנות של הרמן.

אז עכשיו יודעים אתם מה העסיק אותי בימים האחרונים, ביו שני עדכונים יומיים קצרים של כמות הבתים והמערות שנסרקו בחברון, מספר העצורים ומספר עצרות התפילה.  ולא שאינני מתעניין בגורל החטופים - פשוט יש לי דברים מעניינים יותר לעשות מאשר להאזין לברברת התקשורתית.  

כשהגעתי לשיקום, אחות אחת שאלה את השניה: "איפוא נה נה נה" ? "נה נה נה יצא לחופש" ענתה השניה. הוא חזר במוצאי שבת ופגשתי אותו ביום ראשון בבוקר בחדר האוכל. מדבר "נה נה מה נה נם" במקצבים שונים וצוחק צחוקים גדולים ביניהם. כך הוא מתקשר. אדם ממוצא אתיופי בשנות הארבעים לחייו לאחר שטף דם במוח. מתנייד בכסא גלגלים עם עזרה. יד ימין כמעט לא מתפקדת. עוזרים לו להניח תפילין ובמקום שמע ישראל הוא אומר לקדוש ברוך הוא נה נה נה נה נה נה. 

בחור בשנות העשרים הראשונות משותק כמעט בכל גופו וכמעט לא מדבר. מלווה אותו אחיו הצעיר כמעט במשך כל שעות היום. בפיזיותרפיה מעמידים אותו וקושרים את רגליו וגופו למתקן. זה המיטב שהוא מסוגל לעשות כרגע. לעמוד כך קשור מספר דקות, מתבונן בי בעניין (בקנאה?) צועד עם פרוטזה.

גברת א' מיללת כל הזמן בחדר האוכל  :  "אני לא רואה טוב היום.  אני כמעט לא רואה. לא עשיתי פיפי מהבוקר. אני לא מתפקדת". "מה כואב לך שואל אחד המשוקמים "? והיא עונה "הכול כואב לי". איי, איי.

וגברת ב' קובעת - אם הכל כואב לה, אז באמת לא כואב לה שום דבר. הכל רק בראש שלה. גברת ב' היא ישישה. בעוד חודשיים ימלאו לה 98 שנה. אם תחייה עוד שנתיים אז תזכה להיות בת מאה - כך היא אומרת.  ב' צלולה , אנציקלופדיה מהלכת של תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל.  משפחתה שלחה אותה לארץ מפולין עם עליית הנוער - לבדה ניצלה כך מהשואה. כל משפחתה נספתה בשואה. ב' תפקדה לבד בבית עד כלפני חודש. אז נפלה ושברה את האגן. היא מתקדמת בפזיותרפיה וכבר הולכת מהחדר לחדר אוכל עם הליכון. מושא להערצה הישישה הזו. איזה כוח רצון ותושיה יש לה.

ביום ראשון בבוקר ראיתי מישהו שרוע על הרצפה ומעליו נפלו מצעי המיטה. מבוהל סיפרתי על כך בתחנת האחיות. אבל הסתבר שזה מישהו שמסכים לישון רק על הרצפה באופן קבוע..

בחדר האוכל יושב צעיר ממני - קטוע רגל שמאל ויד ימין. ראיתי וחשבתי אשרי לי. עוד מעט אלך על שתי רגליים ויש לי שתי ידיים.  וכל כך הרבה כאן יש להם שתי ידיים ורגליים אבל לא מתפקדות. 

היום הייתי בפזיותרפיה מתשע בבוקר ועד אחת עשרה וחצי. ופעם שניה מאחת עד שתיים בצהריים. הליכה על הפרוטזה לזמנים קצרים ובדיקה אם והיכן יש לחצים על הגדם. ולאחר מכן תרגילים לחיזוק שרירי הבטן והגב. הציעו לי להתאמן בחדר כושר על מכשירים. המאמן נתן לי להרים משקולות של שישה קילו בתרגילי ידיים שונים. זה לאחר שלושה חודשים של ישיבה בבית. איך זה? שאל אותי המאמן. עניתי - קלי קלות. והוא הוסיף עוד 4 קלוגרם משקולות. הבן התקשר ועדכנתי אותו במאורעות היום. גם הוא מתאמן בחדר כושר, אבל אני השגתי אותו היום בארבעה קילוגרם משקולות. 

מאפשרים לי להתאמן כאן כמה שאני רוצה. אז אני אצא מכאן לא רק הולך, אלא גם עם כושר יותר מצעירים ממני בעשרים שנה. אני מבטיח לעצמי.

אז אחרי שזוגתי הייתה צריכה לנסוע למשרד הבריאות ולהפקיד שם בקשה לכסא גלגלים (שמגיע לי על פי חוק), ולבקשה היה צריך לצרף טפסים חתומים של:

 1. רופאת המשפחה, 2. אחות קופת חולים, 3. מרפאה בעיסוק של קופת חולים שמילאה מפרט טכני, 4. מקור וצילום תעודת זהות - משרד הבריאות אמור לאשר תוך כ 4 שבועות בערך.

מסתבר שהכל שם מתנהל באמצעות  טפסים ידניים ועל פי זמן ההמתנה הארוך לאישור, נראה כאילו האישור צריך לעבור סבב חתימה של כמה עשרות פקידים ולא אתפלא אם צריך לחתום גם המנכ"ל ושרת הבריאות. לא, סתם, אני באמת לא יודע מדוע צריך לחכות כל כך הרבה זמן לאישור על מה שמגיע על פי חוק, כדי שאז אוכל לפנות לאחד מספקי כסאות הגלגלים ברשימת המורשים. ואני לא יודע כמה זמן אצטרך עוד לחכות לאחר מכן עד שאקבל את הכסא. אז בינתיים אני מתנהל בכסא גלגלים מיד שרה, שכבר מזמן עברו שלושה חודשים ולכן בטובה מיוחדת מאריכים לי כל חודש תמורת 36 ש"ח וזאת בנוסף ל- 150 ש"ח ערבון שהפקדנו ביד שרה בהתחלה וכנ"ל גם עבור הליכון וכסא מיוחד לאמבטיה.

ולאחר יומיים זוגתי היתה צריכה להתייצב פעם נוספת במשרד הבריאות כדי לקבל כרטיס זכאות לפרוטזה. שוב תהליך ידני שבו מקבלים פנקס לבן שמזכיר פנקס חיסונים וטפסים (למילוי ידני) עבור בונה פרוטזות. ולאחר שבונה הפרוטזות יאשר ויחתום בטופס, הוא צריך להחזיר למשרד הבריאות, שיאשר לאחר (שוב) כארבעה שבועות.

ואז מצאנו ברשימה המורשית של משרד הבריאות בונה פרוטזות מוסמך - שהגיע אלי בדיוק לפני שבוע. אבל הוא שכח להביא גבס. אז הוא אמור להגיע לקחת מדידות רק היום  (בעזרת השם לדבריו). את הגבס בשבוע שעבר הוא שכח, אבל לקח גם לקח את הטפסים של משרד הבריאות שהחתים אותי כדי שיקבל את הכסף ממשרד הבריאות. אבל גם החתים אותי על טופס נוסף שבו אני מתחייב לשלם השתתפות עצמית של 25% לפרוטזה ראשונה.

על מה אנחנו מדברים, שאלתי. בערך 2,500 ש"ח השתתפות עצמית. אבל אני משלם כל חיי כמה אלפים טובים לחודש מס בריאות, חשבתי ואמרתי לו שיש לי גם ביטוח רפואי משלים פלטינום שאמור לפי הפוליסה לכסות 75% מעלות פרוטזות וחלקי חילוף בניתוחים למיניהם. זה לא תופס הוא אומר לי, הביטוח לא כולל פרוטזות חיצוניות וחוצמזה 75% אתה מקבל מהמדינה עם או בלי ביטוח. זה נכון, אבל אם ביטוח פלטינום היה משלם שלושה רבעים מהרבע שאני חייב, כפי שהבנתי מהפוליסה  - ההשתפות העצמית היתה רק 625 ש"ח במקום 2,500. וזה לא שההגבלה הזו כתובה בפוליסה באותיות קטנות, אלא לפי הפירוש שלהם שפרוטזה לא נחשבת תותבת. הבנתם את זה?

אז אני באמת לא מבין מדוע אני בכלל משלם ביטוח פרטי פלטינום שאמור לכסות למשל אמבולנסים (ובפועל רק עבור שתי נסיעות לשנה) ועבור פרוטזות (ובפועל זה לא חל עלי)?

ומה זאת אומרת שאני צריך לשלם כעת עבור פרוטזה ראשונה? אני שואל. זה אומר שזה זמני ויש גם שניה ושלישית? כן, עונה בונה הפרוטזות. זו פרוטזה ראשונה שיש תוך כדי השיקום ולאחריו להתאים ולשנות (כי הגדם מתכווץ ומשנה צורה בלחץ) וכף הרגל בפרוטזה הראשונה רחבה וללא גמישות תנועה. ויותר מאוחר צריך לבנות פרוטזה חדשה יקרה יותר המותאמת לצרכיי. ובכל פעם אני צריך להשתתף ב- 25%. ומה קורה לנכים שאין ביכולתם לשלם השתתפות עצמית כזו? נגזר עליהם לשכב במיטה ולקפץ ברגל אחת בהליכון כל ימי חייהם? נו טוב, אומרת מנהלת הלישכה במשרד הבריאות - צריך קודם כל להיות זכאי לקצבת סעד, למלא טפסים ולהגיש בקשות לוועדות...

נו טוב, אז מהו לוח הזמנים לקבלת פרוטזה? למשרד הבריאות יקח עוד כארבעה שבועות (כמו באישור של כיסא גלגלים) לאשר ולחתום על הטופס המסדיר את התשלומים לבונה הפרוטזות.  מכיוון שהוא שכח להביא איתו גבס, הוא יגיע בעזרת השם היום לאחר שבוע (כי רק בימי שלישי הוא עובר במילא ביחידת השיקום של הדסה שהיא 5 דקות מביתי), ולמדידה האחרונה (מי יודע כמה?) אני חייב להגיע למכון כי רק שם יש מכשור הדרוש למדידה אחרונה. וזה אומר שאני אצטרך להתנייד שוב הלוך וחזור עם אמבולנס למדידה האחרונה, שהפלטינום כבר לא ישלם מאחר שכבר נצלתי  את המכסה לשנה הקלנדרית הזו . ולאחר מכן מה קורה? שאלתי. אז לאחר שמשרד הבריאות יאשר (אולי בעוד 4 שבועות בעזרת השם) יקח לנו לבנות את הפרוטזה כ- 7-10 ימים אמר בונה הפרוטזות.  וזאת בהנחה שהוא לא מתכוון לימי עסקים.

ולאחר מכן יצטרכו לערוך התאמות ותיקונים כשאהיה בשיקום. ולמי שקרא את העדכון הקודם, בכלל לא בטוח שאוכל להתקבל לשיקום, כי יש תור שעדיין לא נקבע ("נחזור אליך בעוד חודש וחצי בערך ואם לא, אז תתקשר!", אמרה מנהלת השיקום)  וחוצמזה למרות שחזרו 3 בדיקות שאני כבר לא נשא של חיידק בית חולים  (שנדבקתי בו באותו בית חולים של השיקום), אני ממשיך להיות מצורע בעיניהם  לפחות 6 חודשים וזה תלוי באישור של המיקרוביולוג הראשי של בית החולים אם בכלל יקבלו אותי שם לשיקום.

אתמול התקשרה רופאת המשפחה שלי לשאול לשלומי והיא נדהמה שאני עדיין לא בשיקום. כשספרתי לה על עלילות משרד הבריאות, מה הייתה תגובתה? "כשמשרד הבריאות צריך משהו מאיתנו (הרופאים) הוא רוצה את זה מהיום למחר ולא מחכה 4 שבועות. אתה חייב להוציא את זה לעיתונות".  טוב היא לא יודעת שיש לי בלוג והנה אני מתחיל להוציא את זה כאן.

בקיצור הכל בסדר ואני  צריך להיות שמח וטוב לב. לשבת חודשים בבית ולהזדקק לחסדי ביטוח לאומי. טיפול נהדר יש במדינה שהיא בעלת נסיון עם נכי מלחמה, טרור ותאונות דרכים. מדינה שקיבלה וממשיכה לקבל ממני ימבה של כסף עבור מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות.

וההורים שלי ששילמו כל חייהם ביטוח סיעודי, פתאום קיבלו החודש הודעה מחברת הביטוח שהם לא מבוטחים יותר, כי עברו את גיל 85 . ואם הם רוצים המשך ביטוח (שיתן להם עכשיו רק שישית מעלות אישפוז סיעודי)  - שיתחילו לשלם 2,600 ש"ח לחודש.  אז תאמרו לי בשביל מה הם שילמו לחברת הביטוח כל חייהם? וכשאני מגיע לדרוש פרוטזה, אז פתאום פרוטזה חיצונית לא כלולה. פשוט עבודה בעיניים. אני הולך לבטל את הביטוח פלטינום שלנו, די לי גם בזהב. כדאי לכולכם לבדוק מה אתם באמת תקבלו מביטוחי בריאות פרטיים אם חס וחלילה תזדקקו. 

אני עצמי לא עשיתי ביטוח סיעודי. לאחר שסירבתי, חזר אלי סוכן הביטוח עם בשורה משמחת - מעתה חברת הביטוח תשלם עבור אישפוז סיעודי עם קיימים שני תנאים בלבד ולא חמישה לפחות כמו מקודם. לאחר שלחצתי עליו לראות את הפוליסה במלואה (הוא לא כל כך רצה בהתחלה, אבל לא הייתה לו ברירה כי התעקשתי) - הסתבר שאחד משני הסעיפים שיקנו זכות השתתפות הביטוח מחייב אי שליטה בצרכים. מקודם היו צריכים להתקיים 5 סעיפים, כמו אי יכולת להתלבש לבד ושכאלה, ללא הכרח לאי שליטה בצרכים. הבנתם את זה? 

"אם יש לכם ביטוח רפואי, אז אין לכם ביטוח הראל" אומרת הפרסומת. אז לקרובת משפחתי היה ביטוח הראל באמצעות מקום העבודה. ולאחר שהתגלה גידול סרטני בכלייתה - הייתה צריכה לעבור בדחיפות ניתוח (פרטי) להסרת הגידול בשימוש ברובוט. עלות ניתוח כזה 40,000 שקל. חברת הביטוח סרבה לשלם בטיעון שניתוח על ידי רובוט אינו כלול בפוליסה. מזל שלבעלה היה שירות משפטי יעיל במקום העבודה, והם הצליחו שחברת הביטוח תשלם. כיצד? משום שאמנם בפוליסה לא כלול סעיף ניתוח ברובוט, אבל מצד שני גם לא רשום בפוליסה שניתוח כזה אינו כלול. אז שילמו מחמת הספק ומהפחד שמקום העבודה יפסיק לבטח איתם.

שלא תזדקקו למדינה, למשרד הבריאות וחברות הביטוח שגוזרות עלינו קופון, ושליש מהחסכונות הפנסיונים וקופות הגמל שלנו הולכים על עמלות ניהול. אז אולי זה עדיין לא מעניין כאן את הקוראים הצעירים, אבל בהחלט יתכן שעד שנצא לפנסיה כבר נהייה כולנו מקרי סעד. 

למי שעוקב, היום היה לי תור (שקוצר בחודשיים בעזרת קשרים) ב"מרפאת מכשירים". כך היה כתוב על ההזמנה. ואני הייתי בטוח שהנה אני מגיע וכבר לוקחים לי היום מדידות לפרוטזה וצ'יק צ'ק יקבלו אותי לשיקום שבו אלמד שוב ללכת. אז היום בצהריים התכוננתי בשמחה לפגישה שנקבעה עם מנהלת השיקום בהר הצופים. לאחר חודשיים וחצי במעצר בית (בגלל מכשול 24 המדרגות מהבית לכביש), הגיע אמבולנס מיוחד להוביל אותי לביקור. זוגתי דאגה מראש לסידור לקיחה והחזרה הבייתה לאחר הביקור וגם לקחה יום חופש מהעבודה. מחיר הובלה מיוחד של נכה בכסא גלגלים - הרמה במדרגות + נסיעה 5 דקות בקושי לשיקום הר הצופים וחזרה היה 560 ש"ח בלבד באמבולנס פרטי. אמבולנס של מד"א גובה מחיר הרבה יותר יקר.

אז בשעה היעודה הגיעו שני אנשים שהרימו אותי יחד עם כסא הגלגלים ועלו במדרגות עד למדרכה בה חנה האמבולנס. שכן התבונן בסקרנות, עכשיו כל השכונה תדע עם סל ניחושים ושמועות. אחד מהאלונקאים קיבל סחרחורת והיה צריך להתיישב לנוח כמה דקות לפני שהעלו אותי לאמבולנס. איזה מזל שלא מעד במדרגות. זה היה יכול להסתיים באסון. [טרגדיה נוספת בירושלים: נהג אמבולנס התעלף והפיל חולה אל מותו"].

חיכיתי כמעט שעה כדי להכנס למרפאה. מנהלת המרפאה עיינה בניירת, ביקשה ממני לעמוד. בדקה את מצב הרגליים פחות מחצי דקה. "טוב, אפשר כבר פרוטזה, אבל מבחינתנו אתה עדיין נשא קלבסיילה (אותו חיידק בית חולים ארור שנדבקתי בו בבית החולים שלהם),עוד לא עברו 6 חודשים מההדבקה". אבל אני נקי מהחיידק הזה כבר לפחות 3 חודשים - בשלוש בדיקות בלתי תלויות. אחת מזהה כמות מזערית ביותר של החיידק. "זה לא משנה, מבחינתנו אתה עדיין נשא, אבל אגיש שאילתא למיקרוביולוג הראשי של בית החולים. אולי יאשר קבלה שלך לשיקום" כך אמרה והלכה לשטוף ידיים ביסודיות ובכוונה מרובה, כאילו נגעה במצורע. "ומה אם לא יאשר שאלתי"? היא ענתה שאז יש אופציה לעשות שיקום באישפוזי יום - כלומר להגיע ולחזור כל יום במשך תקופה ארוכה יותר. זוהי כמובן אופציה לא ישימה. כל יום הלוך חזור באמבולנס?

"אבל אתם לא עושים לי היום מדידות לפרוטזה"? שאלתי. לא, הם לא עושים את זה. ראשית אני צריך להביא את מכתב ההמלצה שלה למשרד הבריאות ולהגיש בקשה ולאחר שמשרד הבריאות יאשר ויתן מה שנקרא "פתק לבן", אני צריך לפנות לאחד מבוני פרוטזות מהרשימה המאושרת על ידי משרד הבריאות. " מהי הערכת הזמן עד שאקבל פרוטזה"? שאלתי. התשובה -  בערך חודש וחצי. "וזו תהייה רק פרוטזה ראשונית עם כף רגל גדולה, יציבה ובלתי מתכופפת - כדי להתחיל ללמוד ולהתרגל ללכת (כי חסרה תחושה בתותבת). וצריך לעשות הרבה התאמות וכל חצי שנה להחליף את בית הגדם, כי הוא מתקשה ומתכווץ. לאחר זמן מסויים יתאימו גם כף רגל מתונעעת קבועה". כך אמרה.

ברגע שתיבנה הפרוטזה הראשונית - אם יאשרו לי שיקום במחלקה (למרות תקופת הצינון מהחיידק שכבר מזמן לא נמצא) - לאחר 2-3 שבועות כבר אוכל להתחיל ללכת אבל יקח עוד זמן עד שאלמד את כל המיומנויות, כולל קפיצות ועליה במדרגות. "כמה זמן את מעריכה שאוכל לחזור לעבודה"? שאלתי. והיא ענתה "אני לא יכולה להגיד במדוייק - לפחות 3 חודשים ועם הליכון".

נפלו פניי. אני כבר עוד מעט 5 חודשים מהאירוע. עוד חודש וחצי לפחות עד שתהייה פרוטזה. עוד 3 חודשים לפחות עד שאוכל לעבוד. הגעתי כבר לעשרה חודשים לפחות. ואני פינטזתי לפני הביקור היום, שהנה היום יקחו כבר מידות ובעוד חודש בערך כבר אחזור לעבודה. אבל חזרתי למעצר בית שיארך לפחות עוד שלושה חודשים. לפחות מצאתי ברשימה בונה פרוטזות אחד שמוכן להגיע הבייתה (עדיין אינני יודע מה תהיה העלות של זה). להתנייד כל פעם באמבולנס ממש לא לענין. דרך אגב, לפני כשנה וחצי השתכנענו לשדרג מביטוח "מושלם זהב" ל"מושלם פלטינום". אחד מהטיעונים לשכנע אותנו לשדרוג הזה היה - השתתפות בעלות אמבולנסים. אבל היום כשהסתכלתי בתקנון ראיתי שההשתתפות היא עבור שתי נסיעות אמבולנס בלבד בשנה. והרי רק היום גמרתי את ההקצבה השנתית. ככה זה, כפי שאתם יודעים - יש ביטוח ויש האותיות הקטנות של הביטוח. 

בקיצור, קמתי היום עם תקווה בלב וחזרתי עם טבלת יאוש ארוכה יותר. ועכשיו ברור שאני צריך להאריך את תעודת המחלה שלי ומעצר הבית בעוד 3 חודשים לפחות. נשמע כביכול מובן מאליו, אבל רופא קופת חולים אינו יכול להאריך תעודת מחלה מעל שלושה חודשים. בשביל זה אני צריך לקבל אישור מרופא תעסוקתי. נראה לכם הגיוני שאני אסע אליו באמבולנס? תגידו, אין קצת הגיון במדינה הזו? 

למי שעוקב, היום היה לי תור (שקוצר בחודשיים בעזרת קשרים) ב"מרפאת מכשירים". כך היה כתוב על ההזמנה. ואני הייתי בטוח שהנה אני מגיע וכבר לוקחים לי היום מדידות לפרוטזה וצ'יק צ'ק יקבלו אותי לשיקום שבו אלמד שוב ללכת. אז היום בצהריים התכוננתי בשמחה לפגישה שנקבעה עם מנהלת השיקום בהר הצופים. לאחר חודשיים וחצי במעצר בית (בגלל מכשול 24 המדרגות מהבית לכביש), הגיע אמבולנס מיוחד להוביל אותי לביקור. זוגתי דאגה מראש לסידור לקיחה והחזרה הבייתה לאחר הביקור וגם לקחה יום חופש מהעבודה. מחיר הובלה מיוחד של נכה בכסא גלגלים - הרמה במדרגות + נסיעה 5 דקות בקושי לשיקום הר הצופים וחזרה היה 560 ש"ח בלבד באמבולנס פרטי. אמבולנס של מד"א גובה מחיר הרבה יותר יקר.

אז בשעה היעודה הגיעו שני אנשים שהרימו אותי יחד עם כסא הגלגלים ועלו במדרגות עד למדרכה בה חנה האמבולנס. שכן התבונן בסקרנות, עכשיו כל השכונה תדע עם סל ניחושים ושמועות. אחד מהאלונקאים קיבל סחרחורת והיה צריך להתיישב לנוח כמה דקות לפני שהעלו אותי לאמבולנס. איזה מזל שלא מעד במדרגות. זה היה יכול להסתיים באסון. [טרגדיה נוספת בירושלים: נהג אמבולנס התעלף והפיל חולה אל מותו"].

חיכיתי כמעט שעה כדי להכנס למרפאה. מנהלת המרפאה עיינה בניירת, ביקשה ממני לעמוד. בדקה את מצב הרגליים פחות מחצי דקה. "טוב, אפשר כבר פרוטזה, אבל מבחינתנו אתה עדיין נשא קלבסיילה (אותו חיידק בית חולים ארור שנדבקתי בו בבית החולים שלהם),עוד לא עברו 6 חודשים מההדבקה". אבל אני נקי מהחיידק הזה כבר לפחות 3 חודשים - בשלוש בדיקות בלתי תלויות. אחת מזהה כמות מזערית ביותר של החיידק. "זה לא משנה, מבחינתנו אתה עדיין נשא, אבל אגיש שאילתא למיקרוביולוג הראשי של בית החולים. אולי יאשר קבלה שלך לשיקום" כך אמרה והלכה לשטוף ידיים ביסודיות ובכוונה מרובה, כאילו נגעה במצורע. "ומה אם לא יאשר שאלתי"? היא ענתה שאז יש אופציה לעשות שיקום באישפוזי יום - כלומר להגיע ולחזור כל יום במשך תקופה ארוכה יותר. זוהי כמובן אופציה לא ישימה. כל יום הלוך חזור באמבולנס?

"אבל אתם לא עושים לי היום מדידות לפרוטזה"? שאלתי. לא, הם לא עושים את זה. ראשית אני צריך להביא את מכתב ההמלצה שלה למשרד הבריאות ולהגיש בקשה ולאחר שמשרד הבריאות יאשר ויתן מה שנקרא "פתק לבן", אני צריך לפנות לאחד מבוני פרוטזות מהרשימה המאושרת על ידי משרד הבריאות. " מהי הערכת הזמן עד שאקבל פרוטזה"? שאלתי. התשובה -  בערך חודש וחצי. "וזו תהייה רק פרוטזה ראשונית עם כף רגל גדולה, יציבה ובלתי מתכופפת - כדי להתחיל ללמוד ולהתרגל ללכת (כי חסרה תחושה בתותבת). וצריך לעשות הרבה התאמות וכל חצי שנה להחליף את בית הגדם, כי הוא מתקשה ומתכווץ. לאחר זמן מסויים יתאימו גם כף רגל מתונעעת קבועה". כך אמרה.

ברגע שתיבנה הפרוטזה הראשונית - אם יאשרו לי שיקום במחלקה (למרות תקופת הצינון מהחיידק שכבר מזמן לא נמצא) - לאחר 2-3 שבועות כבר אוכל להתחיל ללכת אבל יקח עוד זמן עד שאלמד את כל המיומנויות, כולל קפיצות ועליה במדרגות. "כמה זמן את מעריכה שאוכל לחזור לעבודה"? שאלתי. והיא ענתה "אני לא יכולה להגיד במדוייק - לפחות 3 חודשים ועם הליכון".

נפלו פניי. אני כבר עוד מעט 5 חודשים מהאירוע. עוד חודש וחצי לפחות עד שתהייה פרוטזה. עוד 3 חודשים לפחות עד שאוכל לעבוד. הגעתי כבר לעשרה חודשים לפחות. ואני פינטזתי לפני הביקור היום, שהנה היום יקחו כבר מידות ובעוד חודש בערך כבר אחזור לעבודה. אבל חזרתי למעצר בית שיארך לפחות עוד שלושה חודשים. לפחות מצאתי ברשימה בונה פרוטזות אחד שמוכן להגיע הבייתה (עדיין אינני יודע מה תהיה העלות של זה). להתנייד כל פעם באמבולנס ממש לא לענין. דרך אגב, לפני כשנה וחצי השתכנענו לשדרג מביטוח "מושלם זהב" ל"מושלם פלטינום". אחד מהטיעונים לשכנע אותנו לשדרוג הזה היה - השתתפות בעלות אמבולנסים. אבל היום כשהסתכלתי בתקנון ראיתי שההשתתפות היא עבור שתי נסיעות אמבולנס בלבד בשנה. והרי רק היום גמרתי את ההקצבה השנתית. ככה זה, כפי שאתם יודעים - יש ביטוח ויש האותיות הקטנות של הביטוח. 

בקיצור, קמתי היום עם תקווה בלב וחזרתי עם טבלת יאוש ארוכה יותר. ועכשיו ברור שאני צריך להאריך את תעודת המחלה שלי ומעצר הבית בעוד 3 חודשים לפחות. נשמע כביכול מובן מאליו, אבל רופא קופת חולים אינו יכול להאריך תעודת מחלה מעל שלושה חודשים. בשביל זה אני צריך לקבל אישור מרופא תעסוקתי. נראה לכם הגיוני שאני אסע אליו באמבולנס? תגידו, אין קצת הגיון במדינה הזו?