חשיבה חופשית

מחלון מנזר הפטפטנים

פרחו הגוזלים,

נותר מיותם לו קן דרורים.

ביצה רוצה להטיל בו קוקיה

אך בקן אין ביצים ודוגר אין

אוי, אוי, אויה

צונחת בגן לה

ביצה שבורה.

עד שכבר שבתי לכתוב אחרי לאות רוחנית מסויימת, שמתי לב להתלהבות מתונה ביותר לפוסטים האחרונים - כפי שמתבטא במספר הכניסות והתגובות הצנוע יחסית. לא אמהר להסיק מסקנות. אולי זה בשל ההזדמנות הקצרה האחרונה של קוראי לנפוש איפושהו אחרי הטראומה של אזעקות ומרחבים מוגנים. והנוער (כן, יש כמה שקוראים כאן) מתכוננים בהתרגשות רבה לשנת הלימודים, וגם להם אין זמן. אלו וודאי סיבות טובות לדלג על קריאת בלוגים משעממים. 

נורא מוזר, בדיוק היום חלפה שנה מאז שהחיידק הטורף שינה את חיי - ימים ספורים לפני ראש השנה (שחל אז בתחילת ספטמבר). ערב ראש השנה יצאתי מניתוח חרום ראשון ובצאת החג הכניסו אותי לניתוח שני. החרדים שהסתובבו בבית החולים כבשלהם הוציאו אותי מדעתי עם תקיעות השופרות שלהם שאיתם עברו מחולה לחולה. שקולן ריסק את אוזניי וליווה חלק מגופי לקבר ישראל, אי שם באדמה הטמאה בארץ הקודש. דקה לפני הניתוח התעקשו הנבלות להחתים אותי על איזשהו הסדר קבורה הזוי, שממש לא התעקשתי להבין את פרטיו. כל שהבנתי הוא שאין ניתוח בלי הסדר קבורה של חלקי גוף תלושים - להביאם בקבר ישראל. אני אומר לכם, ברגעים כאלה אני רוצה לבקש מבורא עולם לחתום על טופס ויתור יהדות. אפילו כשהנבלות ניג'סו לשכני החולה החרדי להניח תפילין, הוא אמר להם שהוא קיבל פטור מאלוהים. וואו, הוא עשה לי אז קצת נחת. ידידי הדתיים כאן אל תשפטו אותי לחומרא, פשוט יש גבול לנאקציוּת.

שנה עברה מאז. שנה לא קלה. שנה שבה נוכחתי מי באמת חברים שלי ומי שפשוט בחרו להיעלם ולא להחליף איתי מאז מילה. יש כאלה וכאלה גם כאן בישרא.

זו הייתה שנה של התמודדות. שנה מאז שד"ר ג' המקסים והאחות פ' הדומעת הגיעו למיטתי לבשר לי הבשורה המרה ולשכנע אותי ארוכות לחתום על טופס הסכמה. לשכנע אותי לא להסתלק בשתי רגליים מהעולם הזה. כי אם הייתי מסרב, כמה ימים ספורים בלבד היו חסרים לקריסת מערכות, והייתי עולה השמימה בין כסה לעשור. נשבע לכם שאלמלא הם (והמשפחה), ההחלטה שלי הייתה שונה, ובוודאי פוסט זה לא היה נכתב.

השיקום מתארך. סיבוכים פה ושם, בירוקרטיות הרבה. אינני יודע אם יש בי כוחות להמשיך בפעילויות המקצועיות המעניינות מחד והשוחקות מאוד מאידך. מציעים לי פרישה מוקדמת ולהתחיל לקבל היום יותר מאשר הפנסיה שאצבור אם אמשיך עד לגיל הפרישה הפורמאלי. כך תקופה לא מבוטלת לפני גיל פרישה, אתחיל להיות פנסיונר (קשה לי לעכל את המילה הזו). כמובן אוכל להמשיך לעבוד בכל עבודה אחרת שארצה, אם ירצו בי. לבטים רבים. לזכות היום בגובה פנסיה שאפילו לא הייתי צובר עד למועד הפרישה הרשמי (כי באקדמיה מתחילים לצבור אותה מאוחר) הוא סידור מפתה. וזה עוד לפני הכנסות מביטוח לאומי (קצבאות נכות וניידות) ולפני קצבאות מחברות הביטוח.

ומצד שני לשוב למחקר שוטף מפרך במעבדה, לשוב לגיוס סזיפי של כספי מחקר, להתחיל הכל מחדש עם סטודנטים חדשים ועם עובדים חדשים במקום אלה שעזבו (כי התייבשו מקורות הממון להעסקה שלהם) - אינו קל במדינה כשלנו. ובוודאי לא קל כמו לצעיר בן 32 שמגיע מפוסט דוקטורט בכל אונו ומרצו, לכבוש לו קריירה מדעית. עשיתי הרבה (הרבה מעבר למה שחלמתי שאעשה עד לפרישה), תרמתי לא מעט תגליות למדע, כתבתי ספרים ומאמרים משמעותיים, לימדתי עשרות מחזורי סטודנטים. במילא רשימת הפרסומים שלי לא תודבק על מצבת קברי. ואת כל אלפי תלמידי לשעבר שמברכים אותי לשלום, במילא איני זוכר גם אם ירצו להספיד אותי. אז אולי זה הזמן לדברים אחרים. להגשים חלומות מוקפאים, בפרק ב' שניתן לי. מה אעשה, עדיין איני יודע.

הרבה הרהורים. החלטות קשות שצריך לעשות בחודש הקרוב. יש כרישים שמחכים בשקיקה לרשת את כסאי וממלכתי, אם רק אואיל להסתלק. זו דרכו של עולם. לא יודע מה אתם הייתם עושים. אולי באמת כדאי לצאת מהאוקיאנוס.

(מדי פעם קוראים חדשים שואלים מה קרה לי ומכיוון שאין לי כוח לספר כל פעם מחדש - הכל פרוס בפוסטים החל מחודש ספטמבר 2013 כאן).

הנושא העוסק בשאלה שבכותרת הוא מעין המשך לפוסט הקודם, שעסק בנושא בריאותי שונה לחלוטין. ובכל זאת אפשר לקרוא לזה פוסט המשך בגלל המכנה המשותף בין שניהם. והמכנה המשותף הוא פריצת דרך במחקר הביולוגי והרפואי בעקבות תצפיות אנתרופולוגיות. אנתרופולוגיה (חקר תרבות האדם) ידועה כדיסציפלינה במדעי החברה. מכנה משותף שני הוא שבשתי הכתבות המחקר האנתרופולוגי גרם לחוקרי מדעי הטבע לחשוב בתחילה שהמחלות הנדונות הן בעלות אופי גנטי ולא הוא. האם גם כאן מדובר בהדבקה על ידי גורמים זיהומיים?

ובאופן פרטי הפוסט הזה יעסוק בשאלה מרכזית ומפחידה למדי לגבי מחלות הסרטן (כן, כפי שכבר אמרתי כאן בעבר הסרטן הוא שורה ארוכה של מחלות שונות, חלקן אפילו שונות מאוד זו מזו). והשאלה היא האם אפשר להדבק בסרטן כפי שאפשר להדבק משפעת?

הכל התחיל בידיעה עיתונאית שקראתי עוד בשנות השבעים (בעודי תלמיד תיכון) על שבט ממוצא פרסי בהודו. ובידיעה הזו היה דיווח קצר שהנשים בשבט הזה, רובן ככולן, חולות בסרטן השד ומתות עד גיל 32. באופן טבעי תופעה כזו בשבט מבודד שבו כמעט כל הנישואין נשארים בקרב בני השבט - מחשידה מיידית שגורם המחלה הוא גנטי.

מרבית מקרי הסרטן נובעים משורת מוטציות מסויימות שמתרחשת אחת אחר השניה באופן אקראי בתא נורמלי אחד במהלך החיים.  אוסף של 6-7 מוטציות כאלו הופכות את התא הנורמלי לתא סרטני. אבל ידוע כיום גם על מקרי סרטן על רקע גנטי. כי יש משפחות שבהן נפוצה מחלת סרטן מסוג מסויים. במשפחות אלו מועברים בתורשה גנים ספציפיים מעוררי סרטן. למשל ביטוי הגנים המוטנטים BRCA1 ו- BRCA2 עשוי להוביל בהמשך ברמת סבירות גבוהה מאוד לסרטן השד. כ- 15% ממקרי סרטן השד הם על רקע גנטי הקשור בנשאות של אחד משני הגנים האלה.

כך בתחילה חשדו שבשבט הזה מחלת סרטן השד כל כך נפוצה בגלל העברה תורשתית של גנים מעוררי סרטן שד. מדובר בחשד משום שבאותם הימים לא היו ידועים עדיין הגנים מעוררי סרטן שד. אבל שוב שיתוף פעולה בין האנתרופולוגים לביולוגים העלה מספר עובדות מעניינות שבסופו של דבר רמזו על כך שלא מדובר כנראה בהעברה גנטית של הסרטן מאם לבת בקרב בנות השבט ההודי הזה. ומה הן?

ראשית, בקרב בנות השבט שהתגוררו בכפר אחר ומרוחק מהכפר שלנו שבו שיעור סרטן השד בקרב הנשים עולה על 95% - שיעור מקרי סרטן השד היה דומה לסטטיסטיקה העולמית של 1:9. ומכיוון שהנשים משני הכפרים הן מאותו מוצא שבטי לפני שנפרדו - היינו מצפים ששיעור סרטן השד יהיה גבוה בשני הכפרים במידה דומה, אם מדובר בגורם תורשתי. אבל כאמור לא כך הדבר.

אבל כשהמשיכו לבדוק את הרגלי ההנקה של הנשים בשבט הזה הגיעו לקשר נסיבתי מעניין ביותר. בנות השבט מניקות את התינוקות. אבל כשחקרו את מספר הנשים הקטן שלא חלו בסרטן בכפר, התגלה דבר מעניין: הנשים שלא חלו - בעצם לא הונקו על ידי אימם, בשל חוסר בחלב וקיבלו במקום חלב בבקבוק. אבל אלו שהונקו על ידי אמאות מניקות מאמצות כן חלו בסרטן. וזה כבר עורר את החשד שמדובר באיזשהו גורם מחלה שמועבר מאם לבת בחלב.

כדי להוכיח שאכן מדובר כאן בגורם מחלה מדבק כמו חיידק או נגיף (וירוס) צריך להוכיח קיום 4 עקרונות שניסח המיקוביולוג הידוע רוברט קוך:

העקרון השני: שניתן לבודד את הגורם הזיהומי (חיידק, וירוס, או טפיל) ולגדלו בתרבית מעבדה. במקרה זה צריך היה לבודד מחלב האמאות בשבט איזשהו גורם מחלה זיהומי.

העקרון השלישי: הזרקת גורם המחלה לחיות ניסוי תגרום להופעת המחלה בחיה.

העקרון הרביעי: בידוד גורם המחלה הזיהומי מהחיות המודבקות, גידולו במעבדה והשוואת מבנה הגורם הזיהומי עם זה שבודד בשלב העקרון השני.

קיום ארבעת העקרונות של קוך הן הבסיס הדרוש להוכחת הקשר בין מחלה לגורמי מחלה זיהומיים.

ולכן התחילו בשנות השבעים לנסות ולבודד מחלב הנשים בשבט איזשהו גורם זיהומי (על פי העקרון השני של קוך) שיכול להסביר את התפרצות המחלה. רשימה חלקית של המחקרים האלה ניתן לראות בתמונה הבאה:   

בפוסט הזה נראה שיש שיתוף פעולה הדוק בין מחקר האנתרופולוגיה (מחקר תרבות האדם) שהוא תחום במדעי החברה לבין מדעי הכימיה והביולוגיה. ובאופן ספציפי, נראה כאן כיצד האנתרופולוגיה הביאה לפתרון תעלומה שנחשבה בתחילה בטעות כקשורה למחלה גנטית. נראה את הקשר בין קניבליות של שבט בגינאה החדשה לבין מחלת הפרה המשוגעת ומחלת השינה הקטלנית.

כאשר מחלה זו או אחרת מופיעה במשפחות מסויימות בתדירות גבוהה ובדורות שונים - מתעורר חשד שמדובר במחלה גנטית שמקורה במוטציה של גן מסוים. מוטציה כזו מובילה במקרים רבים לייצור חלבון לא תקין ולמחלה.

בעבר אפיון מחלה גנטית נעשה בעיקר באמצעות הקשר בין סימנים קליניים (מחלה) לבין תדירות ההופעה של המחלה בשוּשלוֹת משפחתיות.  על פי דפוס הופעת המחלה בדורות השונים ובין המינים ( זכרים ונקבות). דוגמה ידועה היא מחלת ההמופיליה שהייתה נפוצה בשושלות המלוכה (בגלל נישואי קרובים) ולכן המחלה כונתה גם "מחלת המלכים" ומכאן התגלגל המונח "דם כחול" - ככינוי לדם אצילים. 

שושלת מלכים - הזכרים החולים מסומנים בריבוע מלא. הנקבות הנשאיות מסומנות בעיגול חצי מלא. 

כיום אנחנו יודעים לזהות את הגן הפגום מבדיקת דם של החולים ומשפחותיהם במרבית המחלות הגנטיות. אבל יש עדיין מחלות הנושאות אופי גנטי שעדיין לא זיהו את הגן הפגום. לאיבחון המחלות האלו משתמשים בשיטות גנטיות עקיפות כגון בדיקת לינקייג' גנטי או תאחיזה גנטית (בעברית) .

את השיעור הקצר הזה בגנטיקה הבאתי כהקדמה לנושא המרכזי של הפוסט - כאשר מתברר שדפוס מחלה  שנראה גנטי בעליל אינו למעשה גנטי כלל וכלל. אומנם מדובר במוטציה בדנ"א, אך היא מועברת לדורות הבאים שלא בהורשה גנטית אלא בדרך (כביכול מסתורית) זו או אחרת.

בפוסט הזה אביא דוגמה למחלת הקוּרוּ (Kuru) שהתגלתה  בקרב שבט אוכלי אדם (קניבלים) בגינאה החדשה בשנות החמישים במאה הקודמת. זו מחלה ללא מרפא שהנפגעים בה מגלים בתחילה שינויים מנטלים התנהגותיים, לאחר מכן עוויתות שרירים ושיטיון ולבסוף מוות תוך כשנה מהגילוי.

שבט פורה (Fore) בגינאה החדשה - קרדיט NRG

בהתחלה המדענים חשבו שמדובר במחלה גנטית - כי היא הייתה טיפוסית רק בקרב השבט הזה באיזור והיא פגעה בערך באחד מכל עשרה מבני השבט הזה. אבל משהו לא הסתדר עם ההנחה שמדובר כאן במחלה גנטית. כי המחלה פגעה באופן מסתורי בעיקר בנשים וילדים וכמעט לא בגברים בוגרים.

פריצת הדרך בהבנת המחלה הגיעה מחקר אורח החיים של השבט הזה. כאמור הם היו קניבלים (אוכלי בשר אדם) אבל בניגוד לשבטים קניבליים אחרים שאכלו בשר אדם של אוייבים או זרים - הם היו אוכלים את בשר קרובי משפחתם שנפטרו כדי להעניק להם כבוד אחרון. בנוסף מחקר אנתרפולוגי לימד שהנשים והילדים קיבלו לאכול את מוחות הנפטרים מתוך האמונה שאכילת המוח תועיל להם. הגברים אכלו מהחלקים האחרים.

הקשר בין אכילת מוחות נפטרים והופעת המחלה המסתורית בנשים וילדים הביאה בהמשך לפיצוח גורם המחלה. גורם המחלה אותר לפיכך במוח. מחקר מולקולרי של מוחות נגועים במחלה הראה שגורם המחלה הוא חלבון מאוד משונה - חלבון שגורם להדבקה במחלה כמו חיידק. אבל זה רק חלבון ולא חיידק או נגיף.

החלבון הזה (שהיה פעם חלבון נורמלי ושעבר אזושהי מוטציה נדירה) ואשר גורם למחלה מכונה פְּרִיוֹ‏ן (Prion). המוטציה הזו גורמת לחלבון הזה להתקפל אחרת מהחלבון הנורמלי במרחב. כתוצאה מהשינוי המרחבי במבנה החלבון נפגעת פעילותו התקינה. אבל המחלה נגרמת מכך שכשחלבון זה בא במגע עם חלבונים תקינים בתאי עצבים במוח ובעמוד השדרה -  ואז גורם  לשינוי דומה במבנם והפיכה שלהם עצמם לחלבוני מחלה מדבקים.

שינוי מרחבי של חלבון הפריון - קרדיט: דע מדע

הפגם בחלבוני הפריונים הורס את תאי העצב הנגועים במוח ובמהרה המוח מקבל צור של ספוג עם חללים. ברגע שפוצח מנגנון המחלה שהועברה שלא בצורה גנטית אלא על ידי אכילת מוחות נגועים הופסק המנהג הקניבלי הזה של בני השבט ואיתו מוגרה מחלת הקורו. האמנם?

מחלת הקורו עצמה אמנם  נכחדה עם הפסקת הקניבליות של השבט אבל מסתבר שזו אינה המחלה היחידה הנגרמת על ידי חלבוני פריון (פריונים) דומים. על מחלת הפרה המשוגעת שמעתם? זו למשל רק אחת הנגרמת על ידי פריונים. זו מחלה מדבקת לפרות כתוצאה מאכילת תערובות מזון המכילות מוחות כבשים טחונים - כבשים הנגועים במחלת  סקרייפי (Scrapie ). והמחלה מדבקת לאדם מאכילת פרות וכנראה לא ישירות מכבשים. מעריכים שבעולם חדרו כ-400,000 פרות נגועות לשוק המזון.

מחלת הפרה המשוגעת. בתמונה פרה נגועה שלא יכולה לקום - מקור ויקיפדיה שיתוף

בישראל גילו עד כה רק פרה אחת חשודה במחלה בקיבוץ ברמת הגולן - היא וכל צאצאיה הושמדו על ידי משרד החקלאות. משרד החקלאות השמיד גם כאלף כבשים שנמצאו נגועים במחלת סקרייפי במשקי צפון הארץ. אמנם מאז שנת 2002 לא התגלו בארץ מקרים נוספים אבל מכיוון שמשך התפרצות מחלת הפרה המשוגעת אורך מספר שנים לא מועט (עד עשרות שנים) מאז ההדבקה - הרי עוד סיבה לכל חובבי המוחות להמנע מאכילה שלהם (מלבד רמת כולסטרול אסטרונומית המצויה בכל החלקים הפנימיים - לידיעת מעריצי מסטר שף וסכיני השף (שמוח השנה היה מאוד פופולרי שם). ד"א, מישהו אמר לכם שרק בישראל חלקים פנימיים כל כך יקרים - באירופה וארה"ב חלקים פנימיים עולים ממש פרוטות, כי כמעט אף אחד אינו קונה אותם.

ויש עוד שתי מחלות מסוג הפריונים באדם שהן דווקא תורשתיות כמו מחלת קרויצפלד-יעקב  (הנפוצה יותר בין יהודים ממוצא לובי) ומחלת חוסר שינה משפחתי קטלני (Fatal familial insomnia). הראשונה נגרמת באדם גם מהפריונים של "הפרה המשוגעת". אתם מוזמנים לעיין בקישורים, אם הם מעניינים אתכם. 

בפוסט המשך אספר על מחקר אנתרופולוגי נוסף שהוביל למחקרים מדעיים שמעלים את השאלה שבוודאי תבהיל אתכם: האם מחלת הסרטן מדבקת? למי שהגיע בקריאה עד לכאן, אני כבר רואה את האנטנות נשלפות. אז האם יש סיבה לדאוג שאפשר להדבק בסרטן כמו משפעת? אני מניח שתאלצו להשאר במתח עד לפוסט שיפורסם בהקדם.  מי שלא קורא כאן באופן רגיל ומעוניין לקבל התראות במייל על מועד פרסום הפוסט הזה ופוסטים בנושאים מעניינים אחרים - מוזמן להצטרף כמנוי ולמלא כתובת מייל במקום המיועד בשוליים הימניים: