חשיבה חופשית

סיפור אמיתי לשבת.

מזה כבר כמה שבועות מאז החלו מעשי הנקם בירושלים, ובמיוחד בימים האחרונים, כבר אינני יודע מה הורס לי יותר את שבלול השמיעה באזניים וקודח במוח מחילות של תולעים מזמזמות ומתפוצצות. האם זה מקולות הנפץ והתת מקלעים הנשמעים מחלון ביתי ומשמשות החלונות המזדעזעות כעומדות להתנפץ  מגלי ההדף ומהמסוקים החגים ואשר ממריאים או נוחתים במנחת המסוקים הסמוך, או מקולות קריאת המואזין כל רבע שעה חמש פעמים בתפילת הערב. ונדמה כאילו דרך חלוני המרוחק 800 מטר בקו אווירי מהכפר - הכניס המואזין לתוך הבית רמקול של חמשת אלפים דציבלים, שחודרים לי לתעלות האוזניים ומרעידים  את מערות האף עד להחריד. ואליו מצטרפת תחרות רמקולית קקופונית מצריחי המסגדים השכנים, שהנביא מוחמד פקד עליהם בקוראן לקרוא לתפילה ברמקולים חשמליים, שמכוונים בקפידה לעבר בתי היהודים - למען קרוא להם להתפלל לאללה הוא אכבר.

וזוכר אני כשהגעתי לגור בשכונת התפר הזו בשטח ההפקר שנושק לפסגת הר הצופים, פחדו הפלסטינים מפני הרוחות והשדים הדרים בהמוניהם במקום, עד כי ראו שלא מעונה כל רע ליהודים. ויראו כי טוב, והחלו ליבא פלסטינים מאזור חברון, לבנות בתים בצורה סדורה ועקבית ולהתנחל מעבר לואדי - ולא שמרו לי זכות ישוב ראשונים. ובמשך כעשרים שנה - מכמה עשרות שוחות בודדות צמחה תחת עיניהם הפקוחות של ממשלות ישראל לדורותיהן, מן השמאל ועד הימין - כפר, כמעט עיר פלסטינית לתפארת, הנושקת לשכונה יהודית שחלק מתושביה (רבים מהם כיפות סרוגות) כבר החלו למכור דירותיהם לערבים עשירים שחשקו בבתי היקרות של היהודים שעוברים להתנחל בתל אביב , ורכושם החדש נרשם כדת וכדין בטאבו, בהוראת פסיקת בג"צ. ושכני בבית שמעלי במדרון הגבעה, הגדיל והשכיר את ביתו לסרסור פלסטיני ו'נשותיו', שהפך את ביתו לבית בושת.

ואפילו שכני האחר, שהוא קצין בכיר במשטרה, לא היה לאל ידו אמצעים לסגור את בית הבושת הזה, שנערים פלסטינים בני חמש עשרה התדפקו בדלת ביתי, כדי לשאול בביישנות אם כאן נמצא  הפורקן. ובית הבושת הזה התנהל באין מפריע מספר חודשים, עד שאחת מ'הדיירות' שלו נבהלה מחמת סרסורה וקפצה מהחלון אל עבר גג בית שכני שמתחתיי ביתי במדרון הגבעה. בית שמשכיר אותו כיום  ב-15,000 דולר אמריקאים לחודש לשגרירות הקנדית, שמסכימה לעושק הזה  משום שגנב שטח ציבורי והתקין לו גינת ענק מחיה נפשות ומזרקות צבעונין, ועל פי שמועה דחף כמה ג'ובות , כדי שהשטח הזה ירשם על שמו בטאבו - במבצע בזק של פרצלאציה שכונתית והעברה מחכירה של המינהל, לרישום של קבע בטאבו. יען כי טוב הדבר בעיניי הממשלה, לאגן זכויות היהודים בשכונת התפר לעולמי עולמים, לפני שתתווסף לרשימת הדרישות של אבו מאזן.

אבל במדינתו הנאורה יש תמיד שפיצים משאירי פרצות. כי לכל אחד מאיתנו רשמו את ביתו בטאבו עם הערה קטנה שהנכס בנוי בשטח 'גן ארכיאולוגי'. "שטויות, סתם לא משמעותי לשום דבר ההערה הזו" אמרו לנו הפקידים (אבל השאירו פתח לנשל אותנו מבתינו אם אבו  מאזן או יורשיו יתעקשו על הבעלות בשטח ההפקר, בטענה שזה אולי בית קברות מוסלמי קדוש). אבל חצי חפירה לא ראינו ב'גן הארכיאולוגי' שעליו שוכנת שכונתנו, מלבד שמועה שאולי מצאו כמה עצמות של צלבנים, שמחמת הספק ליהדותם - הרבנות הכריזה על בית קברות עתיק ששוכן בשלווה מתחת ליסודות בתינו. ומי יודע, אולי בשל כך נבחו הכלבים.

אבל נחזור לסיפור הזונה שבוודאי מאוד מעניינת אתכם, זו שקפצה מהחלון אל גג הבית של השכן השוכן במדרון הגבעה מתחת לביתי, וחלפה האישה במעופה במסלול בליסטי דרך הטרסה הפתוחה שבה ישב בני הקטן, שהבחין במעוף גוש בשר עטוף שחורים, ושמע קול חבטת טיל שפער חור צניחה בפרגולה - וב'מוכרת מזון' פצועה שרועה משותקת לכל החיים מצווארה ומטה, מתחת.  ותבוא המשטרה בצבא גדול ובתרועות אמבולנסים, ונמצאה ההילה לסגירת בית הבושת,  ובא לציון גואל.      

ולקונצרט הקולות הקקופונים, מתווספים קולות סמיטריילרים פלסטינים שפורקים בקצב ובשאון פסולת בניה במשך שנים וממלאים את הואדי החוצץ ביו שכונתנו לבן כפר המתנחלים אללה הוא אכבר החברונים שמתרבים בכל ממדי החלל האפשריים. בתחילה היו פורקים פסולת הבניה כמו גנבים בלילה מחמת אימת קנס אלף שקל של פקחי הערייה, עד שהעזו לפרוק ולהרעיש בכל שעות היום, יען כי הבינו כי יקרים השנ"צים של הפקחים העירונים במשרדם הנוח והממוזג. ולאחר כל פריקה, בולדוזר מיישר את השטח בקפידה ועוד מעט כבר לא יהיה לנו ואדי, והם מתקדמים לעברנו ובונים בתחילה 'דיר וחומה', ומעברה בתחילה צצים כמה פחונים, ובלילה הפחון הופך לשלד בית וכעבור חודש כבר גרה בו משפחה ומתוך אלף בתים לא חוקיים כאלה, עיריית ירושלים מצליחה אולי להוציא צו הריסה של שני בתים לאחר שנים של משפטים, ובבלגן גדול של הכפריים, וקרה שגם שוטר ירה במפגין והרגו. מלחמת עולם של שבוע לפחות על כל בית.

דמוגרפית ההתנחלות והרחם פלסטינים מול שכות תפר יהודית

והנה נוספים צלילים חדשים  לקקופוניה המשתוללת מחוץ לחלונות ביתי, שיוצרת סולם של שריקות בוז בדו מז'ור  וקריאות אללה  הוא אכבר שנשמעים היטב גם ממרחק אווירי של קילומטר, מלווים ביריות תת-מקלעים, וצעקות של מפגין  "יא מניאק" לעבר חייל שירה משהו שהכאיב לו. ובכלל בימים האחרונים מאז שפרצה המיני אנתיפדה הזו בירושלים, שאף אחד לא מודה בה, נראה שצה"ל הצטייד באמצעי חדש לפיזור הפגנות. וזאת אני מנחש רק על סמך חוש השמיעה, שמבחין לאחרונה קולות בס עמוקים וגלי הדף שמצטרפים לקונצרט, יחד עם נביחות כלבי הפרא בכפר ושל כלבי הבית היהודים שעונים להם בקול שני.

ואני יושב בבית המרווח, גלריית תמונות שאספנו מעטרת את הקירות. בית שמזכיר בתי אמנים בצפת - כך אומרים המבקרים, אוויר הרים צלול כיין וריח אורנים, נוף מדבר יהודה נשקף מהמרפסת והרי מואב הכחלחלים בדוק ערפל ממול. ומחלון אחד נשמעים קולות מחאה של צעירים פלסטינים (שהמוכתר לא שולט בהם), מחלון שני קולות נפץ ומקלעים, מחלון  שלישי קריזה שמפרעת שנת ישרים שלווה של צהרי יום שישי - מבסיס פיקוד העורף של הר הצופים, שהחליט על תרגיל לפני כניסת השבת, שנכנסת בקול צופרים רם, ומכל חלון נשמע  רמקולו של מואזין, וצלילי  פעמוני אוגוסטה ויקטוריה מבשרים על תפילת יום ראשון, ובחודש הרמדאן- קול תופים מעיר בארבע לפנות בוקר לחפלה שלפני הצום, וכל ערב קיץ - מסיבת חתונה בת שלושה ימים עולה מבית אחר, מלווה בצלילי דבקה סוערים וירי זיקוקי חזיזים כל מחצית השעה.  איזה יופי של קונצרט יומי בשכונה השלווה והפסטורלית שלנו.