יופילי דופילי

אני מרגישה פחות טוב מהבוקר. 

היה נחמד עם אמא במסעדה בריאותית (בסוף לא ארומה). בכיתה בחלוקת תעודות גם היה סבבה. ממוצע 80. למרות שמשום מה אין מחשבים בתעודה, אבל אולי עדיף ככה..

הייתי אמוה לנסוע עם זהר ובר לנתניה אבל בסוף החלטתי שלא והלכתי לטליה אחרי בית ספר. לא עשינו כלום. נחנו וראינו טלויזיה. 

אחרי כמה זמן הלכתי ואמא לא הייתה בבית אז הייתי לבד.

לפני שבוע בערך סיימתי לקרוא את הספר הראשון של "הארי פוטר" ובאותו סוף שבוע הזמנתי את הסרט וראיתי אותו. עכשיו אני בספר השני. זה יהיה ספר-סרט. ספר-סרט. ככה עד 7.

התחלתי לראות "בנות", יש עונה שלישית. מה שטוב אבל גם רע. טוב כי, טוב אני אוהבת את הסדרה הזאת. אבל רע בגלל שזה גורם לי למצב רוח כזה. מצב רוח של אין כוח ולא בא לי כלום. 

אם לא הייתי רואה את שני הפרקים הראשונים עכשיו, ומסיימת עוד סרט שהתחלתי אתמול, כנראה שהייתי עושה שיעורים ומתכוננת לשיעור פרטי במתמטיקה שיש מחר. שיט. אני לא מוכנה. 

אני במצב רוח של לישון ולנוח. וזה לא טוב כי יש לי הרבה שיעורים לעשות. במחשבים (גם של הכיתה וגם של לאה-אינטרנט וגם של המורה פרטית ). במתמטיקה. בכלכה יש מבחן ביום שני. ובהיסטוריה יש מבחן עוד עשרה ימים. גם בלשון אני צריכה להשלים את השיעור שהחסרתי.

אז אתמול בשעת ארבע היה לשון, כבר הייתי בכיתה והייתי מוכנה אבל אז נזכרתי שלא לקחתי את הנעלי ספורט שלי. אז אמרתי למורה שאני הולכת להביא אותם, ובדרך חזרה ראיתי את הדר. (יחפה מחזיקה את הנעליים בידיים).

באותו יום ניצן אמרה לי שהיא ראתה אותה מדברת עם מישהי ושהיא לא נראה כל כך טוב. כאילו מצב רוח לא משו.

היא הייתה בדרך לשיעור ספורט. השנוא על כולנו.. רצתי אליה מהר ושאלתי אותה מה קורה וזה, היא אמרה שלא משו.. 

היא אמרה למורה לספורט שכואבות לה הרגליים ממש, ושהיא גם צריכה להחליף את הג'ינס. 

אז התיישבנו בספסל כזה בזמן שהיא אכלה ונעלה נעלי ספורט. 

בטח אפשר כבר להבין שהיא לא הלכה לשיעור ספורט ואני לא נכנסתי לשיעור לשון..

דיברנו הרבה, שעה וחצי.. היא בעיקר דיברה. סיפרה על מה שמפריע לה, ושהיא מרגישה לבד עם הבנות של הקבוצה (בנוע"ל) ושהיא לא  מרגישה שהן חברות שלה יותר, כאילו איך שהיו פעם. היא מרגישה הליצן של החבורה ולא אוהבת את זה. 

כל אותו שבוע היא לא ישבה עם הבנות בהפסקות. אז יש את הבנות הקבועות במקום הרגיל (חלקן בקבוצה בנוע"ל), ואני לא תמיד שם, כאילו אני יושבת עם קורל ורותם לפעמים. ורותם גם לא תמיד שם, אין לי מושג עם מי היא יושבת בהפסקות ואיפה. ואז היא סיפרה לי שהיא פשוט מרגישה לא בנוח איתן. 

היא אמרה שהיא יכולה לא לראות אותן שבוע והן לא ישימו לב, או לא יתייחסו. "אלה חברות אלה?! לא מתייחסות לא שמות לב בכלל! אם אני לא אדבר איתן עוד הרבה זמן זה לא יפריע להן בכלל! זה חברות??".

היא אמרה שאם אתה לא מרגיש בנוח אם החברים שלך (כלומר לא האמת החברים שלך) ותכלס אין לך חברים, אז לפחות יש לך משפחה אוהבת ותומכת, שמרגישים בתוכה בנוח ובבית. אבל אם אין לה לא את זה ולא את זה? היא נשארת בלי כלום..

היחסים של הדר עם המשפחה שלה לא כל כך טובים. הם לא קרובים כמו משפחה..

המורה שלה לתאטרון עוזרת לה, כאילו היא מדברת איתה והיא נתנה לה מספר של מישהי שגם ככה, כמוה. הדר סיפרה שהיא דיברה איתה בטלפון איזה שעה ושהיא אמרה לה שהיא הייתה ממש כמוה, מרגישה לא קשורה וכל זה, אבל עכשיו היא במכינה כזאת שיש שם כל מיני דברים ופעילויות (באמת לא הבנתי מה קורה שם, אבל יש דברים ואנשים מוזרים..), והיא מרגישה ממש בנוח, כל אחד מתנהג איך שבא לו וכולם מוזרים ביחד..

דיברנו גם על לבוש, שהיא פגשה אנשים מבית ספר אחר ביום תאטרון, וכל אחד פשוט לובש דברים משוגעים ואחרים, ואין להם בעיה כאילו.

אני מבינה את זה, אבל זה לא יקרה בבית ספר שלנו. אני לא חושבת שיש מישהו שמרגיש מספיק בנוח לבוא לבית ספר עם מה שהוא *באמת* רוצה! לאף אחד אין מספיק אומץ בשביל זה. שופטים ומסתכלים עליך.. והדר פשוט רוצה שנעשה מה שבא לנו!
 

התחלנו את השיחה כשהיא שאלה אותי אם אני זוכרת שפעם אמרתי לה שיש את המעגל הזה, של הלימודים-צבא-אוניברסיטה-עבודה, ושאני לא מרגישה חלק ממנו. זה בערך מה שאמרתי, אז (וגם היום, אבל אז זה היה הרבה יותר חזק) הרגשתי שאני פשוט לא מתאימה לזה. פשוט לא יכולה להיות כמו כולם- ללמוד, ללכת לצבא, ללמוד עוד באוניברסיטה, ולעבוד, כאילו כלום.

אבל זה מה שיקרה. 78% בטוחה בזה. 

הדר מרגישה לא חלק. היא מרגישה לבד, ואין מי שיעבור את זה איתה. :\

יום אחד היא הלכה ליער שנמצא ליד הישוב שלה, ועשתה לעצמה פיקניק, צילמה כל מיני תמונות, ונחה. ואז כשהיא סיפרה את זה לבנות הן חשבו שזה היה מוזר ו"מה היא עושה?!". (אני לעומת זאת חשבתי שטח היה לה ממש כיף).

והיא הייתה מאוכזבת מהתגובה שלהן. לפני כמה ימים זהר ניצן ושני באו אליה, ולא היה להן על מה לדבר. הן כאילו ישבו שם ושתקו.

והיא הייתה בשוק כאילו, אין להן על מה לדבר!

כל מה שהיא אמרה על הבנות היה ממש מפתיע, כאילו הן צילמו תמונה שלהן לפני שבוע כשהן אצל הדר עושות לה חינה וצוחקות! 

לא יודעת..

בכל מקרה בסוף השיעור הלכתי לכיתה לקחת את התיק אבל קורל לקחה לי אותו, אז הלכתי אליה במקום לרותם שחיכתה לי בשער כדי שאני אסיים את המשפט שהתחלתי. אבל בגלל שהייתי צריכה ללכת לקורל הלכתי מדרך אחרת ולא יצא לי לראות את רותם, שלחתי לה סמס אבל היא לא ראתה ואז התקשרתי אבל הטלפון שלה עבר ישר לתא קולי. אני מפחדת שהיא נפגעה מזה.. 

 
הורדתי קנדי קראש. מה שממש לא טוב כי אני משחת בזה במקום ללמוד.

יש לי בייביסיטר עוד מעט. 

shake it out!!!!!