נכנסתי לעולם הזה של ההפרעות אכילה בשנה שעברה כששקלתי פחות או יותר 53 ק"ג על 1.60 אם אני זוכרת נכון.. לא הייתי קוראת לעצמי שמנה, כי לא הייתי אחת כזאת וגם עכשיו אני לא כזאת. עוד מהילדות לא אהבתי את הגוף שלי וכן - אולי לא הרגשתי דבה, אבל לא הרגשתי רזה במיוחד כשמסביבי כל החברות שלי היו רזות ויפות. עד שנה שעברה לא ניסיתי דיאטות ולא השתמשתי במילים"ממחר דיאטה" - שעכשיו אני מרבה להשתמש בהן, כשאני מתכוונת אליהן בשיא הרצינות, כשאנשים אחרים לא מתייחסים לזה ברצינות רבה.

אני זוכרת שתמיד הייתי שואלת חברות, הורים, דודים וסבתא אם אני שמנה או רזה? ותמיד הייתי מקבלת את התשובה "את לא שמנה ולא רזה, את בסדר".

אז עכשיו אני כאן בשביל לשנות את זה ולהרזות, אני לא רוצה להיות רק "בסדר" אני רוצה להיות רזה. אני יודעת שזה נשמע כלכך וואנבי מטומטמת שנסחפת אחרי הגל הזה של ההפרעות אכילה, והאמת? יכול להיות שאני באמת כזאת, אבל זה לא משנה את העובדה שאני רוצה להוריד ק"ג מיותרים.

בשנה שעברה הצלחתי להתמיד בדיאטה ושקלתי 49, אחרי שסיפרתי לאמא שלי שירדתי מ53 ל49 היא הופתעה (לטובה) לשמוע את זה ושמחה בשמחתי.

אני לא יכולה לתאר את ההרגשה שהייתה לי כשהיו גאים בי שהצלחתי להוריד כלכך הרבה בזמן כלכך קצר. בחופש הגדול השמנתי וחזרתי לקידומת 5 ואני מרגישה נוראית.

הגעתי למצב שכל בוקר אני קמה ואומרת לעצמי שכן הפעם אני אצליח, ובערב של אותו יום אני יושבת מדוכאת בחדר ורגשות האשמה פשוט הורגות אותי מבפנים. וכן ניסיתי צומות וניסיתי כל דיאטה אפשרית ואני פשוט לא מצליחה להרזות.

זה כמו מעגל שאני מסתובבת בו עם עצמי, כל בוקר קורה אותו דבר וכל ערב ההרגשה זהה.

כבר הרבה זמן שלא הלכתי לישון בידיעה - שכן היום הצלחתי ואני גאה בעצמי.

אני יודעת שההפרעות שלי ברמה מאוד נמוכה, כי אנורקסי זה לא סקסי - אני עדיין מאמינה במשפט הזה וחושבת שהוא נכון ללא ספק, משקל היעד שלי הוא לא 40 כי לא הגעתי לרמה הזאת של השגעון (אני לא מזלזלת בבנות שכן, חס וחלילה).

אז פתחתי את הבלוג הזה בשביל לעזור לעצמי לצליח להרזות, בשביל לקבל מוטיבציה מבנות אחרות, לא בשביל להדרדר למשקל יעד נמוך יותר ולא בשביל לעודד שום דבר אצל בנות אחרות.

שיהיה המשך שבוע טוב ומרזה לכולנו .. ♥