תמיד אמרו לי, שסוף זה התחלה חדשה. תמיד אמרו לי שהכל לטובה. אבל וואלה? אני לא רואה איך אני מתחילה כך פרק חדש בחיי, ואני לא רואה איך לפגוע באדם טוב לב, זה לטובה. הראש שלי אומר לי שעשיתי את הדבר הנכון, שאם אני לא אוהבת, אז אני לא אוהבת, ואין מה לעשות. אבל הלב שלי כל כך כואב, הלב שלי רוצה לחבק, רוצה למצוא עוד חלק של האהבה הזאת שהייתה כל כך גדולה..
ולא מוצא.
אני שונאת את המצב הזה של החוסר אונים.
אני שונאת את המצב הזה, בו אין לי ברירה אלא לפגוע..
אני שונאת את המצב הזה שזה מוקדם מדי ליצור קשר, ואת חוסר הידיעה אם אי פעם יהיה הזמן מתאים לעשות זאת..
אני שונאת את המצב הזה, שאני רוצה להתנצל, אבל לא יודעת איך, לא מוצאת את המילים.
יש בכלל מילים מתאימות להתנצל? יש? יש דרך להתנצל על זה שהשתניתי?
עד אתמול, סביב השעה 13:30, הייתי חלק ממערכת יחסים, תכנית כלשהי לעתיד הקרוב ואולי אפילו לרחוק..או לפחות כך חשבתי עד לפני כשבוע..ואז, לפני יומיים ידעתי שהתכנית היחידה היא סוף..המילה היחידה היא זהו.
אז לתקופה של בערך חודשיים, הייתי חלק מ"אנחנו". ועכשיו? עכשיו אני חלק מ"זהו".
גם אם אין לי מילים להתנצל, אני מתנצלת. מעומק ליבי, אני מבקשת סליחה. הלוואי והייתי מרגישה אחרת..אך לא זה המצב, ועל כך אני באמת באמת מצטערת..