סוף השנה הגיע, עומדים כולם סביב בריכה, כי זו המסורת..! וכולם עם בגדים, האמיצים ביותר עם נעליים והפחות חלוצים.
ברקע מתנגן שיר בקצב מהיר, טרנס כל שהוא.
ואופיר משתיק אותו, זאת מסורת שכל י"בניק צריך לעבור, מחכה לעבור...!
הבריכה רגועה, אין כלום בתוך המים, נשכרה במיוחד בשבילנו,
כולם מחכים לקפיצה הגדולה, לקפיצת הסיום!
אבל נדב עוצר את הכל רגע לפני...
השנה נחגוג, נשמח, נתפלל, השנה נקווה שבשנים הבאות אף שכבה לא תעבור את מה שאנחנו עברנו...
במשך ארבעת השנים שהיינו בתיכון נאלצנו להיפרד מ 4 חברים, נועם שנפטר בתאונת דרכים, גיל ומעוז בפיגוע ורן, שרק לפני שבוע וחצי הוחזרה נשמתו למרומים...
אז השנה נקפוץ, כמו בכל שנה, אבל יש לי בקשה בשבילכם חברים, כל מה שעברנו יחד, כל המוות הזה, רק הגדיל את החיים שלנו כשכבה, רק חיבר אותנו וקשר אותנו זה בזה, כי שמעוז נהרג אני הלכתי ודיברתי עם גבע, שלא תיקשרתי איתו מעולם לפני, ואני בטוח במליון אחוז שגם אתם חיזקתם קשרים.. ובעוד 5 דקות אופיר ישמיע את הצלצול האחרון ששתשמעו בחייכם וכולנו נקפוץ לבריכה שבה למדנו יחד לשחות בכיתה ט'... אבל הפעם, חברים, באולי 20 שניות שנהיה כולנו עם הראש מתחת למים ויהיה שקט, וכל אחד יראה את השני שוקע בפנים, אני רוצה שתחשבו על נועם גיל מעוז ורן... ! אני רוצ שתחשבו עליהם הכי חזק שתוכלו...! אני פשוט מבקשר שגם הם יהיו איתנו כאן במעמד הזה.
אופיר אב הבית, החזיר את הטרנס ואחרי שתיי דקות החליף אותו בצלצול בית הספר, כן, זה הרגע שחיכינו לו כל כך, זה הוא הצלצול האחרון!
נשימה עמוקה צועקים ביחד מחזור מ' היינו פה ! ונותנים קפיצה!
שוכחים מה שהיה או מה שיהיה.. מתחילים לחיות..
וכשאני הייתי מתחת למים, החזקתי לנועם את היד...! הוא בהחלט היה שם איתי. סיימתי י"ב... סיימתי איתו!