הרבה זמן לא כתבתי לך, הרבה זמן כנראה לא הרגשתי שום צורך לפרוק... כנראה העובדה שהתחלתי לצאת עם בחורים חדשים קצת מערפלת את העובדה שאיבדתי בחור "ישן" ...
וזה קשה נועם..כל כך קשה..
קשה לחשוב שבעוד 3 חודשים יציינו שנתיים, ושעל השנה הראשונה כתבתי בבלוג..
קשה להתעורר עם התמונה שלך ושלי בחוף על המדף, להסתכל כל בוקר ולהיזכר שאתה אינך..
קשה לראות את אמא שלך ועוד יותר קשה לעבור ליד בית הקברות...
נועם, כל כך הרבה דברים השתנו... התגייסתי! אתה זוכר שסיפרת לי שאתה רוצה להיות בחובלים... ואמרתי לך שגם אני רוצה להיות בחיל הים?! צחקנו ואמרנו שנהיה ביחד... התגייסתי ואני עומדת להיות מד"סית ..
נועם, הרבה השתנה כאן בשכונה שלך, השכנים עזבו ודוד נחום השתחרר מהכלא...
אתה בטח היית שמח לשמוע שהוא יצא זכאי בסופו של דבר.
עברו פאקינג שנתיים והכאב לא קטן, הוא רק הולך ומתעצם, אומרים שאין תרופה יותר חזקה מהזמן, אבל יש המון פצעים שעם הזמן לא מטפלים בהם הם הולכים ומחמירים...
אהבה אלייך לא נפסקת, הלוואי והיינו יכולים לחגוג 4 שנים של זוגיות, ואולי אולי היינו מתחתנים בסוף השנה הבאה לפני החגים.. אילו היית חיי ..