I just want to find love

ביקשו ממני להקריא מכתב, הסברתי להם שאני בצבא עכשיו ושלא אוכל לבוא להקריא אותו, אבל לכתוב אני יכולה, אז כתבתי שתיים, מכתב אחד להם- ואחד לעצמי...

אני לא אכתוב שוב על הזמן.. את הזמן בלעדייך ציינתי מספיק, יש עוד כל כך הרבה דברים שאפשר לכתוב עלייך.. דברים שלא אמרתי, לפעמים אני תוהה מתי יצאו הסודות.. כי אתה הלכת והשארת אותי עם ים של חוויות, ים של מקרים, מקרים שרק שתינו ידענו עליהם, וכרגע אולי רק אני..!

אני לא אכתוב שוב על התקווה... התקווה שנשארה שאתה עוד תחזור, כתבתי עליה מספיק...

אני לא אכתוב על הגעגוע, כי זה רק גורם לו להתעצם....!

אני אכתוב על הרצון- הרצון והדאגה!

הייתי רוצה יותר מכל לדעת... לדעת הכל, לפני הכל לדעת איפה אתה עכשיו.. ואחרי הכל לדעת למה אנשים מתים, לדעת מה הם עוברים מהרגע בו נעתקת נשימתם ועד לרגע בו גופם מכוסה חול,

אני מנסה לכתוב את המילים האלה בלי להתמלא ים של דמעות, אך לפעמים הרצון הזה כבר בגדר הלא אפשרי, הייתי רוצה שתדע נעם- שכשאני שומעת על תאונות דרכים, ואני שואלת ישר אם יש הרוגים, הסרט הזה רץ בראש... והוא לא עוצר לרגע, מלווה אותי ימים שלמים, אני נזכרת בשיחת הטלפון האחרונה שהייתה על הצג, ואיך מכל האנשים החליטו להתקשר דווקא אליי, אני נזכרת בשירים ששרו בהלווייתך, נזכרת בי מביטה בבור פתוח, מסתכלת ורואה את החבר שלי שוכב, עם העניים עצומות עטוף בבד כחול, שליו כל כך, רגוע, כאילו אתה לבד בעולם שלך, אבל מסביב אנשים בוכים בקול, והבכי הזה, שאני לא אשכח לעולם, היה הדבר המדביק ביותר, יותר מכל מגפה שקיימת. נעם, הייתי רוצה לכתוב לך מכתב אהבה, מכתב שמספר על ארבע שנים ביחד! אך זה לעולם לא יקרה.. כי לפני שנתיים הארבע שנים האלו נעצרו, כשהם עוד היו רק שנתיים בודדות,

אני אוהבת אותך! יותר מכל דבר שאהבתי בחיי!