רוצח סדרתי חותך אותך לחמישים חתיכות ואמא שלך דואגת שלא יחשבו שהיית זונה |
| 6/2010
רקווים לחלום
עכשיו מצאתי את המילים הנכונות להסביר את הפוסט הקודם שכתבתי לפני כמה זמן.
ראיתי עכשיו את הסרט, והסתכלתי על אמא של הארי, כל מה שהיא רצתה להיות במרכז העניינים אצל חברות שלה,
שהבן שלה יהיה מוצלח עם אישה ותינוק, ולא היה לה את כל זה, הבן שלה היה מנוכר, והיא רצתה לחשוב שהוא מושלם וסירבה להאמין שהוא מכור
למרות שהיא שמה לב לזה,
היא רצתה להרזות כדי להיות בטלוויזיה, במרכז העניינים, כדי שיצעקו לה ססמאות מפגרות, לה זה נראה הדבר הכי יפה.
כאן זה היה מקום של החברות (להיכנס ולהסביר לה שמה שקורה זה לא בסדר, ושהיא לא צריכה להיות בטלוויזיה כדי להיות נאהבת, ובטח שלא להיות רזה, היא הייתה יפה לגילה (הוא שפשוט מישהו היה נותן לה בעיטה בתחת, מה שהיה עובד קודם)
במקום זה חברתה הפנתה אותה לקבל ספידים, היא התמכרה, ואיבדה את דעתה.
יש בסרט גם עניין של מדיקליזציה, אבל זה משני,
האמא רצתה את כל מה שהתרבות המערבית מעבירה לנו, שאם תהיה רזה תהיה אהוב, תהיה בטלוויזיה, תהיה אהוב, כשאת יושבת בבית עם הפיג'מה את אף אחת, ומכאן התחילו הבעיות שלה, החלום להיות "כוכבת", להיות רזה כדי להיות יפה (פעם זה היה להפך), להתמכר לסמים ולאבד קשר עם המציאות.
בהתחלה אהבו אותה, אבל בסוף היא הייתה אף אחד, מכורה לסמים.
השרשרת שהוא קנה לי נקרעה בקצה. אני לא יודעת מה זה אומר.
(הלך לי התאבון בימים האחרונים, אני לא מנסה להרזות שוב, אבל גם אני מרגישה יפה רק שאני רזה)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
