מי שלא שרוט-לא נורמלי

~סיפור רקע~

בגיל שלוש בדיוק(כמה חודשים אחרי אולי?)אמא שלי התחילה לקחת אותי לספריה העירונית שיש בעיר שלנו.אני לא יודעת אם יש עוד,אני יודעת שהיא הייתה לוקחת אותי,או אבא שלי,כל יום ראשון לשמוע שעת סיפור,שבסופה אחד ההורים היה מביא איזה חטיף וכל הילדים היו זוללים חצי ממנו והחצי השני היה מפוזר על הרצפה,בין כיסאות העץ הקטנטנים עם המוטות הירוקים.

בהן צדקי שלא הייתי מחסירה את היום הזה גם אם חיי היו תלויים בזה.אולי רק אם הייתי חולה,כי אמא שלי שונאת שאני חולה ויוצאת מהבית.אבל עברו השנים,וגדלתי,והפסקתי ללכת בערך בכיתה ג' או ד'.אבל מנהג אחד נמשך תמיד-השאלת ספרים.אמא שלי הייתה הולכת,בוחרת כמה ספרים ומביאה הביתה.אני הייתי קוראת אותם,וכשהייתי מסיימת/כשהתפנה לה זמן היא הייתה לוקחת אותם ומחליפה באחרים.ככה בכל חודש בערך,פלוס מינוס.

אז כן,עבר זמן מאז,אבל המנהג הזה(למזלי)נשאר.כל חודש אמא שלי מביאה לי שלוש-ארבע ספרים,ואני,תולעת ספרים שכמוני,גומרת אותם בערך בשבוע שבועים,תלוי בת כמה הייתי,ובגלל שאמא שלי לא בדיוק מה שהייתי מכנה "בעלת זיכרון טוב",יותר זיכרון של דג זהב,היא הייתה שוכחת שצריך לקחת את הספרים ולהחליף אותם,וככה הייתי נתקעת בלי מה לקרוא,אז פשוט הייתי קוראת שוב את מה שקראתי,שוב ושוב ושוב...יש לי מנהג פשוט לתת לספר להיפתח באיזה פרק ולקרוא משם.ככה היה יוצא שבחלק מהספרים זה היה נפתח תמיד באמצע למשל,וזה החלק שהכרתי הכי טוב בספר.וזה גם אומר,שאני הכרתי את הספר מא' עד ת',ולא משנה מה היו שואלים אותי הייתי יודעת לענות כי כבר הייתי בקיאה בכל הספר כמו שאני מכירה את כף ידי.

אני עכשיו בכיתה ט'.בערך בכיתה ו',אולי ז',כבר תיעבתי לגמרי ספרים נוטפי-רמה-רומנטית-נעורית-טיפוסית-צפויה-משעממת.לפעמים אמא שלי הייתה מביאה לי כאלה ספרים,והייתי קוראת אותם למרות הטרוניות שלי והזכרתי לאמא שלי שזה מ-ש-ע-מם.סיפרתי לכם שיש לה זיכרון של דג,נכון?אז היא לא בדיוק זכרה את זה,ונתקעתי עם ספרים מלאים קיטשיות מגעילה.איכ.

כמובן שהמשך זה השתפר,היה לי כבר נערה עם קעקוע דרקון השנה(כל הטרילוגיה)ספרי רצח ומתח,פנטזיה מגניבה,והכי טוב,הטופ של הטופ,שהתחלתי לפני חודש או קצת יותר וכבר סיימתי את כל מה שיצא-משחקי הכס.

מה אני יגיד לכם.סוטה,ארסי,בוטה,ישיר,מסובך ומלא פרטים.במילה אחת?מדהים.

אני מכורה אל הסדרה הזאת.לא יכולתי להוציא את האף שלי מהספרים,ויש המון!עד עכשיו יצאו 9 ספרים,וכל אחד מדהים יותר מקודמו לתפקיד.הספר הוא ארוך ומסובך,מודה.אבל בתור מישהי שאוכלת ספרים לארוחת בוקר,גמרתי ספר בערך בכמה שעות,אם משקללים את כמות הזמן שקראתי אותה,ולא את הימים שעברו.הכי הרבה זה אולי 8 שעות לספר.וזה גם כשאני קוראת לאט לאט כשאני מנסה להבין איזה משהו(נדיר ביותר).

אבל,כמו כל ספר,הגיע זמנם של האוצרות המדהימים האלה ואמא שלי החזירה אותם.

אני אשכרה מרגישה שנפער לי חור בלב.זאת סדרה מדהימה,כובשת,חיה ונושמת והדמויות נכנסות לך ללב ולמוח וכל כך קשה להתנתק.בחיים לא הייתי קשורה ככה למשהו(אווקי,אולי להארי פוטר,אבל עכשיו זה אפילו חזק יותר!)וזה כל כך מדהים,אבל גם קשה שמנתקים אותך מזה,זה כל כך חסר לי.

אולי זאת יותר מידי היקשרות לספר,אבל זה בשבילי כמו עולם שלם.ווסטרוז מחכה לי,אני רוצה ללכת לשם,לחזור לגמד ולחאליסי ולקוטל מלך ומלכה העוצרת ולסמורה ולנכה ולזאב הצעיר ולזאב הבוגר ולממזר שעל החומה וזאת שלהבה נישקה אותה וקראקנים וליידי של הצפון ואריות ולטרוטות ולהכל בבקשה רק עוד קצת...אני מתגעגעת להכל,וזה כואב מאוד,אני מרגישה ממש קשורה שם להכל,שזה מוזר.בחיים לא הייתי ככה.

אני אוהבת את משחקי הכס,מאוד מאוד מאוד...ואני עוד יקנה את כל הספרים!אני יעבוד וירוויח כסף בשביל זה!אני ישתדל,אני יתאמץ...

לילה טוב לכולם,אני הולכת לעשות רשימת חלומות :)