היינו עם כל הילדים מהקייטנה בברכה. וכולם שיחקו וזה. עכשיו באנו להתפנות מהברכה וללכת חזרה לקייטנה. וזה היה בברכת מכבי רק עם טיפה שינויים. עכשיו אחד הילדים שנשארו מאחור, זה אייל- ילד שהוא גם בקבוצה שלי וגם לומד אצלי תופים בקייטנה. הוא עולה לכיתה א' ומגיע לי פחות או יותר לברך והוא פשוט כזה חמוד. עכשיו אנחנו נשארנו מאחור והאוטובוס התחיל לנסוע. ואני ראיתי אותו מהשטח של הברכה. ואז באתי לרדוף אחריו להגיד שאנחנו פה. ואני חוזר-
ואני לא מוצא את אייל.
ושני הילדים האחרים שנשארו מאחור, עדיין היו שם, ורק אייל לא. ואני נלחץ בהסטריה ואני מתחיל לרוץ שם ולצרוח "אייל! אייל!!" ויש עוד קייטנה וזה ואני זוכר שראיתי אותו גם בחלום הולך, כאילו לא ראיתי אני אלא כאילו כמו במצלמה של טלוויזיה בזמן שחיפשתי אותו, האני המציאותי שישן ראה את אייל הולך לעצים. ואני רצתי וצרחתי ונלחצתי כמו שלא נלחצתי בחיים שלי.
וחשבתי אולי הוא עוד הלך לאוטובוס של הקייטנה השניה
וממש ממש התאמצתי וטיפסתי כדי לעלות לאוטובוס שלהם כי הדלת הייתה פתוחה אבל לא היה מדרגות בדלת האחורית והאוטובוס היה ממש גבוה יחסית לרצפה. ואני עליתי לשם והסתכלתי וצרחתי אם הוא שם וקרן טייר ויוליה היו שם והסתכלו עליי, ואני כאילו רץ בכל האוטובוס ואז הגעתי ואמרו שהוא לא שם-
ונפלתי ופשוט התחלתי לבכות.
משהו משוגע
התעוררתי מזה, הרגשתי שבאמתבכיתי כשהתעוררתי, הרגשתי כל כך רע ולחץ
וכשקלטתי שזה רק חלום נרגעתי כי ידעתי שאייל עדיין בבית.
יו איזהלחץ.
איזה ילד חמוד זה ברצינות, כל כך ריחמתי על ההורים שלו ועליו באותם רגעים ולא ידעתי מה לעשות עם רגשות האשם שיאכלו אותי כל החיים שלי...
איזה חלום נוראי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: