לפני כמה וכמה חודשים החלטתי החלטה נועזת להוריד במשקל ולהשאר במשקל בריא.
קצת נתונים- אני בגובה שני מטר בערך. לפני שנה בערך, כשהייתי בפולין שקלתי מאה וחמש קילו. משקל די סביר. עבר הזמן, חלף עבר לו, והתחלתי לעלות במשקל בלי הכרה, עד שהגעתי למאה ותשע קילו. שזה לא כזה דרמה, כן? אבל עדיין- זה עלה ולא הצלחתי לשלוט במשקל שלי, וזה דבר די מדאיג.
אז בערך בסביבות אוקטובר נובמבר, החלטתי שאני עושה דיאטה. ולאט לאט אכלתי פחות ופחות. המשקל שלי ירד באופן קבוע, והצלחתי להגיע למאה קילו. המשקל הכי נמוך יחסית אי פעם שהייתי בו. קיצר התחלתי לראות חתיך ואנשים גם אמרו לי את זה.
וזה היה מרגע אחד- רגע אחד שהחלטתי שדי שנמאס לי.
שאני לא יכול יותר, שאני רוצה להיות רזה יותר ושנמאס לי.
וגם עכשיו.
אני יושב בבית בלחץ כל הזמן, אני בוכה, אני בהסטריה. אני לא יכול עם זה יותר- זה דבילי ואידיוטי. זה מיותר. הגעתילשפל המדרגה והיום החלטתי החלטה-
זה נגמר.
בדיוק כמו שעשיתי דיאטה פיזית, אני עושה דיאטה נפשית.
מעכשיו אני מרחיק את המחשבות האלה מהראש שלי בכל הכח. לא חושב עליהן בכלל. מוציא אותן. הן רעות, הן מזיקות, הן זבל, זה דרעק אחד גדול. זה מיותר....
אני יותר חזק מזה.
אני יכול יותר.
אני אוהב אותה, וזה אומר הכל.
מעכשיו- דיאטה מנטלית.
קודם כל, סימנתי לי בתאריכון של הקייטנה תיבה קטנה בכל יום. וכל יום שאני מצליח לא להיות לחוץ בו, אני שם ווי. כשהמטרה היא לכסות כל היום בווי. את החצי של היום הצלחתי- כל רגע שהלחץ התחיל, הפסקתי איתו מיד. הוצאתי אותו מהראש. יש לי עוד שבוע ואז מלכוש חוזרת, ואז עוד שבוע והקייטנה נגמרת. יום יום אני אהיה רגוע עד שאני כבר אפסיק להתאמץ להיות רגוע וזה הכל יזרום לי שוב כמו בהתחלה- עזבותכם כמו בהתחלה- כמו בחיים.
הדבר היחיד שאני צריך לעשות זה לחזור לחיות. חוץ מזה גם כתבתי לעצמי פתקים של מוטיבציה, גם בפלאפון שמתי אחד. ועכשיו אני הולך להמשיך לחיות את החיים שלי. אפילו אם בהתחלה זה בכוח. וזה הכל- מעכשיו, אין יותר לחץ. מעכשיו- אני אעשה את כל המאמצים כדי שהוא יעבור
כי הוא פוגע יותר מידי, גם בי וגם בך. ואני כל כך מצטער על זה.
והגיע הזמן שאני אעשה משהו.
אני לא צריך עוד זמן למחשבות, אני כל הזמן חושב- כל דקה וכל רגע. אני צריך להפסיק לחשוב. לא לחשוב על זה בכלל. אני צריך להוציא את זה מהראש לגמרי.
יהיה טוב....
=]]]
אני אוהב אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: