אני מחוייכת ואין לי כוח. העונה הזאתי כל כך לא ברורה וזה ניכר בבגדים, בימים כן-לא ובשקים שמתחת לעיניים. שום דבר כבר לא כואב לי יותר חוץ ממוות ישן ואנשים שכבר לא פה ועצוב לי קצת ובכל זאת בפנים אני בסדר. הכי בסדר שיש לי כבר הרבה זמן. המצב היה יכול להיות יותר גרוע, נותרתי רק ילדה קטנה ורגועה שמילה קטנה מציתה בה משהו והיא נכנסת לאטרף ואחרי כמה דקות שעוברות וכמה נשימות טובות ומועילות היא נרגעת. היום קראו לי 'פסיכית' פעמיים. משני אנשים שונים. בזמן האחרון בכלל לא אכפת לי מה שאנשים חושבים אבל פתאום זה גרם לי לחשוב. שאלתי את סיוון אם אנשים פסיכים יודעים שהם פסיכים. היא אמרה שלא. אבל מה היא יודעת, היא חשבה שכריש ליוויתן זה תינוק של כריש וליוויתן וגם שלוב זה בלבנון וגם שבודפשט זה באמסטרדם. בקיצור, סיוון לא יודעת הרבה. בכל זאת אני אוהבת אותה. בעיקר כי גם אני לא יודעת הרבה וביחד אנחנו שתינו גם לא יודעות הרבה. היום גיליתי שאני טובה עם אנשים ביישנים. אני חושבת שזה בגלל שאני ביישנית ואז אני אוטומתית לוקחת את הפיקוד ויודעת בדיוק איך לדבר איתם שלא יגרום להם אי נוחות.
אחרי שיחה מאוד ארוכה עם יעל אני מעריכה את עצמי הרבה יותר ממוקדם
בכנות שיותר טוב עכשיו.
איזה פוסט שמוצף באהבה עצמית, חבל שלא ראיתם איך התיישבתי מול המראה היום בבוקר בחזייה ותחתונים ובדקתי איך אני נראית מכל זווית אפשרית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: