ורד הוא ורד הוא ורד.

אני מנסה להאחז במה שהיה פעם כתירוץ לזה שיכול להיות בסדר אבל אני לא מצליחה

אני זוכרת לילה קסום וסגול שהוא ואני צווחנו לשמיים את השיר ההוא של אייסידיסי והלכנו יחפים על הכביש בשתיים בלילה והרגשתי בשמיים ודיברנו על זה שלעולם לא נוכל להיות ביחד רומנטית ושחבל שזה ככה אבל לא באמת חבל כי אנחנו צריכים אחד את השנייה כאן ואז חלקנו עוד חטיף שוקולד עם קוקוס ועליי נפלה פתאום בהלה כי הכל היה כל כך חשוך והוא ניצל את זה והבהיל אותי בכל רגע פנוי ואני רק צחקתי ונבהלתי כל פעם מחדש

ואני גם זוכרת את אחת עשרה בלילה עם הג'ינג'י ואני לבשתי טרנינג וחולצה קצרה ומעל היה מעיל קצרצר של צה"ל שהרגיש כאילו התאימו אותו לנמוכים כמוני במיוחד והלכנו שם שניינו בתוך ענן כתום ודיברנו על המון דברים והשמעתי לו את דה בייקרי של ארקטיק מאנקיז והוא התאהב בהם ישר ואז דיברנו על כל מיני דברים מלאי משמעות ואז הייתה שעת עוצר ופחדתי שיחפשו אותנו אז חזרנו את החדרים ואני שכבתי בקומה הנמוכה של המיטת קומותיים ובהיתי בלבן הזה שהיה מעליי במשך יותר משעה וחייכתי.

אני גם ימים טובים של שקט שבהם הייתי ערומה יחד עם כל החברים בבריכה הכחולה על הדשא הירוק ירוק שעכשיו הוא יותר קרוב לחום מאשר לירוק ואני זוכרת שהייתי לוקחת את הצינור ומכניסה את האצבע בדיוק לאמצע של הצינור ומשפריצה על כולנו וכולנו צעקנו "גשם גשם" ורצנו ערומים ונתקעו לנו המון קוצים ברגליים ובכלל לא היה לנו אכפת.

ואם תרשו לי להיות שטחית לרגע (מה לרגע), אני זוכרת שהרגשתי איום באיזה יום אחד וישבתי בשקט ודיברתי עם חברה שלי ותיכננו את ההתאבדות הזוגית שלנו ומישהי בת עשרים בערך שישבה שם ליידנו שאלה איך קוראים לי ואחרי שעניתי לה היא אמרה "את ממש יפהפיה"