ושוב אני מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב הקטן שלי בחושך עם תריסים מוגפים שחוסמים את האור.
אני שוב מוצאת את עצמי מדוכאת, בלי כל טעם לחיים, בלי תאבון ושום רצון לצאת מהבית לאור.
ושוב אני חוזרת אחורה וחושבת על אותו היום ..
היום הראשון שבו הרגשתי ניצוץ קטן שנתן לי שמץ לאהבה.
הניצוץ הראשון שגרם לי להרגיש את אותם פרפרים בבטן,
את אותה התמכרות לתחושה שכולם תמיד דיברו עלייה..
פעם ראשונה שהבנתי מה זאת א ה ב ה
הרבה זמן עבר מאז.. אבל הכאב תמיד נשאר,
הוא היה הראשון שלימד אותי לאהוב כמו שאהבתי אותו,
הראשון שלימד אותי את תשוקותי ואת הדרך לנשק אותו ..
איתו היה כל עולמי, ובלעדייו הייתי כלום.
קראו לו אדיר, ילד נדיר.
עיניים כחולות כמו ים שמבט אחד משכיח את כל הכאב.
ילד תמים עם כוונות טובות שהתדרדר לחיים מגעילים..
זה התחיל בכיתה ז', עוד הייתי תמימה, ילדה טובה שהקשיבה לכל פקודה.
הוא היה שנה מעלי, ילד נאה עם קול מהפנט ועיניים חודרות.
תמיד ראיתי אותו מגניב אלי מבטים ומחייך, אבל אף פעם לא העזתי לדבר איתו.
התחלתי להסתובב עם חברים שלו, החברה הכי טובה שלי,סשה, הייתה חברה של החבר הכי טוב שלו,דור,
מה שקירב אותי לחברים שלו, ונתן לי את ההזדמנות להתקרב אליו.
שמתי עליו עין, אבל לא הודתי על זה בפני אף אחד וכל הזמן הכחשתי,
אבל עמוק בתוכי הרגשתי משו, אבל לא הצלחתי להגדיר מה.
התחלנו להסתובב הרבה,החבורה, ולאט לאט אני ואדיר התחלנו לדבר,
מילה פה, מילה שם, חיוך מפעם לפעם..
אחרי חודש בערך, סשה ודור נפרדו,
היא הייתה מרוסקת מהפרידה, הלב שלה התפרק לה בידים.. באותו היום רבנו ריב רציני, הרבה
קללות עפו באוויר..
הייתי מדוכאת ועצבנית ולא ידעתי איך לתקן את המצב המגעיל שרק עשה לי רע, פגעתי בה,
ועל זה שנאת את עצמי.
הוא היה שם, ישב מחוץ לבית שלי על הספסלים שהוא תמיד ישב שם חברים שלו,
רק הפעם לבד.
עד היום אני לא יודעת אם הוא חיכה לי, או שסתם במקרה הוא התיישב שם..
אבל אני זוכרת בבירור זה את המילים שהוא אמר לי ואת הקול שלו שגרם ללב שלי לפעום חזק.
אוי אהובי
אם רק היית יודע כמה שאני מעריכה אותך על מי שהיית ועל מה שנתת לי, על איך שהגנת עלי ואהבת אותי.. זה היה אמיתי,
זה היה נכון..
אני מצטערת שזה מה שקרה לה, שלדבר הזה הפכת להיות.. אני מקווה שיום יבוא ותבין שדרך הישר היא לא זאת,
ושתבין שאתה צריך להשתנות כי אתה אדם טוב עם נשמה של זהב שטעה בדרך.. זה קורה לכולם הגיע הזמן שתיקח את עצמך בידיים ותסתכל מסביבך, הרסת לעצמך את החיים. הרחקת את כולם ממך ונכנסת לתוך בועה שאתה לא מצליח לצאת ממנה.
מי יודע מה היה איתנו אם זה לא היה קורה..
מי יודע אולי היינו עוד ביחד,
אולי היינו נשארים בתוך סיפור האהבה שלנו ..
אבל טעית, ועל זה אני מצטערת.
אבל עבר זה עבר והכל כבר היסטוריה למדתי להתגבר ומאז קרו לי הרבה דברים, השתנתי, התבגרתי, התאהבתי, נפגעתי, גדלתי, נפלתי ..
והבנתי שחלק גדול ממה שאני עכשיו הוא בזכותך, ואם רק הייתי יכולה להוציא אותך מהמצב שאתה תקוע בתוכו..
אבל אני מצטערת,
כבר מאוחר מדי,.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה רעה מבית טוב