There's so many ways to LOVE u ...

הלילה מלפנינו,

כל השאר מאחורינו,

החושך הוא מר,אבל זה מה שנשאר

אל תוך השקט בוהים,

אל החושך,

אל האפלה,

מחכים לסימן לניצוץ של אהבה

תשוקה,

אהבה חבויה ..

משהו תמים ומתוק שיקח אותנו רחוק ..

אבל דבר לא בעניינו .

יושבים שניים,

בתוך האפלה,

ללא קול,

וללא כל סיבה ..

מחכים לסימן אחרון שיבוא,

אבל החושך גבר,וזה מה שנשאר ,

רסיסים של תקווה שמתאדים אט אט ..

עולים למעלה בקלילות עם הרוח

לא משאירים שום סימן .

תם הזמן.

ושוב אני לבד ,

בחושך המר .. זה מה שנשאר.

 .

.

.

.

.

 .

.

.

.

ושוב נכשלנו.

ושוב ניסינו ולא הצלחנו.

ניסינו להרגיש משו שכבר לא קיים,

ניסינו להביא רגשות שאינם ..

אני מצטערת שהשלתי אותך,אני מצטערת על הכל.

אלפרדו שמו. היה נער נאה רחב כתפיים עם שיער חום בהיר ועיינים שחורות כמו פחם. כל מבט אל תוך עיניו היה סוחף אותי פנימה.

היה לו משהו מיוחד בעיניים. תמיד הוא נראה עצוב ..

הוא היה עולה חדש מספרד, הוא הגיע עם משפחתו באמצע שנת הלימודים של ט' ונכנס ללמוד בכיתה שלי.

באותו הרגע שעבר את משקוף הדלת נפגשו מבטנו משני קצוות הכיתה.

הוא הסתכל עלי במבט תמוהה,תמים, פוחד.. הוא רק הגיע לכיתה וכולם נעצו בו מבטים.

המורה הושיבה אותו ליידי באורך פלא, וביקשה ממני לעזור לו עם החומר הנלמד ולדבר איתו עברית כי הוא למחיצה.

משם התגלגלו העניינים..

כשהייתי עוזרת לו ומבטינו היו נפגשים הוא חייך אלי את החיוך המקסים והביישן שלו ולא הסיט את עיניו ממני לרגע,

וכשמגע ידו היה נפגש עם שלי גיחכנו לנו בביישנות..

והשתיקות הארוכות שאמרו את הכל..

אלפרדו היה בחור שקט. 

הוא פשוט בלט בשקט שלו.

הוא היה רגוע ואף פעם לא ראיתי אותו מתעצבן..

עד אותו היום.

היום שבו הוא יצא מכליו והתפרע וזרק שולחנות וכסאות.

זה היה אופיר שעצבן אותו כל כך ונגע לו בנקודות הכי אישיות שהיו,

בחיים לא ראיתי את אלפרדו ככה,

פחדתי ממנו באותו הרגע..

פחדתי שיפגע בי ויזרוק עלי דברים ויתפרע כמו חיה

לא הכרתי אותו ככה..

העדפתי להתרחק.

יום למחרת הוא לא הגיע לבצפר.

וגם יום אחרי לא,

וגם יום אחרי...

וכך הלאה במשך שבוע.

לפתע באמצע היום הוא התקשר אלי ממספר לא מזוהה,

עניתי ולא הבנתי מי זה בהתחלה עד ששמעתי את המבטא שלו באות ד' כשאמר את שמי ,.

ליבי פעם בחוזקה ולא הבנתי מה אני מרגישה ..

לא, לא יכול להיות שאני אוהבת אותו!

"הוא ממש לא הטעם שלי" חשבתי לעצמי ..

אבל מה הבנתי מהחיים ?

הוא רצה לראות אותי ולהסביר לי מה קרה, ושרק עלי הוא סומך.

נפגשנו בגינה בקרבת מקום והוא הסביר לי על הבעיה שלו,

על ההתפרצויות שלו שככול שעבר הזמן הצליחו לרסן, 

רק שאופיר עבר כל גבול וגרם לו להתפרצות גדולה..

הוא אמר שהיה מעדיף שלא אראה את זה .. שהוא מצטער שראיתי אותו במצב הזה ..

הוא התקרב אלי לאט לאט, וגם אני אליו ..

הצמדנו שפתיים והתאחדנו לנשיקה ארוכה וכייפית.

שפתיו היו נעימות וחלקות ונהנתי מכל רגע.

ליבי הוצף רגשות ולא הבנתי מה אני מרגישה..

הסיפור נגמר לאחר זמן,.

הוא גמר איתי.

"אני מצטער אבל לא נוכל לעשות את זה יותר,אני אוהב אותך,באמת.."

"אם אתה אוהב אותי אז למה אתה עושה את זה?" שאלתי אותו והרגשתי את השברירות בקולי ואת הדמעות שאיימו לפרוץ.

"כי אני חייב.. אני יספר לך כשאוכל, אבל אני לא יכול.. אני מצטער"

הוא אמר והדביק לי נשיקה ארוכה על הלחי.

הפנתי את ראשי והרגשתי את הדמעות זולגות.

הסתובבתי והלכתי..

כעסתי עליו מעומקי נשמתי.. הרגשתי את יצר השנאה עולה בי ומתערבב עם הלב שלי..

הרגשתי איך אני רוצה לחנוק אותו לשרוט את פניו עם ציפורני הארוכות אך תוך כדי גם לחבק אותו להצמיד אותו לגופי חזק חזק כך שלא יוכל ללכת ..

אלפרדו עבר בצפר באופן מפתיע ..

ומאז לא דיברנו.

.

.

.

.

.

.

עד עכשיו..

הוא הסביר לי הכל .. 

הוא הסביר לי למה הוא הסתובב והלך..

הייתה לו סיבה טובה, היא הייתה נכונה ..

עכשיו הכל מתחבר לי,

למרות שעדיין כעסתי ולא כל כך הבנתי את הקשר..

אבל אם הוא רק היה אומר לי קודם...

הוא אמר שהוא עדיין אוהב .

הוא רצה לנסות,

ניסינו,

נכשלנו,

טעינו,

ויתרנו.

ויתרנו.

ויתרנו.

"שיהיו לך חיים טובים אלפרדו, היה לי נעים איתך ... אבל הרגשות שלי לעולם לא יחזרו להיות כמו פעo.."

ראיתי את מבט האכזבה בפניו.

חייכתי לעצמי בפנים, 

סופקתי מזה שפגעתי בו חזרה ..,כמה שזה מגעיל,

שמחתי עם עצמי שעכשיו הוא ירגיש כמוני,

כמו מישהי שרוצה כל כך אבל הצד השני לא .. 

מישהי שמרגישה אהבה -חד צדדית- וכואבת ..

ביי.

שוב בדיכאון..

שוב עצובה..

שוב מרגישה את אותה החולשה ..

אני רוצה אהבה.

התמכרתי אליה,

אני ניזונה ממנה.. 

היא שהחזיקה אותי 

היא שנתנה לי סיבה לקום כל בוקר ולהנות מהחיים ..

אני עכשיו לובשת את הסוודר האדום שאיתי הביא לי. הוא דיי מזעזע,אני מודה, אבל תמיד ריגש אותי לדעת שהוא חשב עלי כשהוא קנה לי את זה והוא רק רצה לשמח אותי..

זה מחמם לי את הלב לחשוב על התקופה שלי איתו, שהתחלה לא הייתה קלה.

הוא האקס של מייטל, חברה שהייתה מאוד קרובה. היא והוא היו מאוהבים עד השמיים,

ואז אני הופעתי והרסתי להם את כל התוכניות. 

מיד נדלקתי עליו,

על הגוף המגרה שלו ועל הריח של הבושם שתמיד נדף ממנו..

אבל לא אמרתי כלום. 

זה היה הדדי מסתבר, ורק רע יצא מזה..

הוא נפרד ממיטל, שהייתה מאוהבת בו עד מעל הראש, אבל היא לא ידעה את הסיבה האמיתית לפרידה .. אני.

היה לו קול מחוספס וגברי וזיפים קטנים על הפנים. הוא היה נראה טוב למדי ראוי לציין וכמעט אף אחת לא יכלה לעמוד בפניו.

אני הייתי בכיתה ח' באותה התקופה והוא היה בכיתה י'א,הפרש גיאלים לא קטן, מסתבר ששנינו רצינו דברים שונים..

אני אהבתי אותו, הוא תמיד היה מפנק אותי ומסיע אותי במכונית מזדה3 שלו ומאוד אהב להסיע אותי ברחבי השכונה ולהתפאר איתי בפני חברים שלו.

כשמייטל ואיתי נפרדו איתי בא אלי באותו הערב וקרא לי לרדת למטה וביקש לדבר איתי.

לא הבנתי מה הוא רצה בהתחלה אבל ישר הבנתי כשראיתי את המבט הלחוץ בפנים שלו ואיך שהוא הביט בעייני.

"עשיתי אתזה" הוא אמר.

"את מה עשית?"שאלתי.

הוא לא ענה.

"את מה עשית!?" חזרתי.

"נפרדתי ממנה" הוא ענה.

באותו רגע הסתכלתי עליו במבט כועס ורצתי למעלה.

לאחר שנייה ישר הצטערתי עלזה וסימסתי לו שהוא לא היה צריך לעשות אתזה ושבחיים לא נוכל להיות ביחד,

ושהיא החברה הכי טובה שלי וחבל על ההחלטה השגוייה,

אבל גם אני טעיתי ולבסוף היינו ביחד.

מייטל כעסה,

מייטל השתוללה ולא דיברה איתי יותר בחיים מאז.

היא ועוד הרבה חברות שאיבדתי בדרך..

עם איתי הייתי במשך חודשיים וחצי, לא יותר מדי זמן. 

אבל מה שאני יכולה להבטיח זה שזאת הייתה תקופה מדהימה,

הרגשתי טוב עם עצמי,

הרגשתי נאהבת,

הוא הוציא את הטוב ממני ונתן את כל כולו.

הוא היה אמיתי וכנה ..

הוא היה מדהים.

זה נגמר בגלל ריב קטן ..

הוא היה יוצא להרבה מסיבות בשישי וזה התחיל להפריע לי כשגיליתי שהוא מסתובב עם הרבה בנות ..

דיברתי איתו על זה ועד היום אני מצטערת, כי מי אני שיגיד לו מה לעשות ועם מי להסתובב?

אבל מה שבטוח לא טעיתי, כי אם לא אז אז יותר מאוחר זה היה מתפוצץ..

אוי איתי, אם רק היינו יכולים לחזור לאותה התקופה .. 3>

 ושוב אני מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב הקטן שלי בחושך עם תריסים מוגפים שחוסמים את האור. 

אני שוב מוצאת את עצמי מדוכאת, בלי כל טעם לחיים, בלי תאבון ושום רצון לצאת מהבית לאור.

ושוב אני חוזרת אחורה וחושבת על אותו היום .. 

היום הראשון שבו הרגשתי ניצוץ קטן שנתן לי שמץ לאהבה.

הניצוץ הראשון שגרם לי להרגיש את אותם פרפרים בבטן,

את אותה התמכרות לתחושה שכולם תמיד דיברו עלייה..

פעם ראשונה שהבנתי מה זאת א ה ב ה

הוא היה הראשון שלימד אותי לאהוב כמו שאהבתי אותו,

הראשון שלימד אותי את תשוקותי ואת הדרך לנשק אותו ..

איתו היה כל עולמי, ובלעדייו הייתי כלום.

קראו לו אדיר, ילד נדיר.

עיניים כחולות כמו ים שמבט אחד משכיח את כל הכאב.

ילד תמים עם כוונות טובות שהתדרדר לחיים מגעילים..

זה התחיל בכיתה ז', עוד הייתי תמימה, ילדה טובה שהקשיבה לכל פקודה.

הוא היה שנה מעלי, ילד נאה עם קול מהפנט ועיניים חודרות.

תמיד ראיתי אותו מגניב אלי מבטים ומחייך, אבל אף פעם לא העזתי לדבר איתו. 

התחלתי להסתובב עם חברים שלו, החברה הכי טובה שלי,סשה, הייתה חברה של החבר הכי טוב שלו,דור, 

מה שקירב אותי לחברים שלו, ונתן לי את ההזדמנות להתקרב אליו.

שמתי עליו עין, אבל לא הודתי על זה בפני אף אחד וכל הזמן הכחשתי,

אבל עמוק בתוכי הרגשתי משו, אבל לא הצלחתי להגדיר מה.

התחלנו להסתובב הרבה,החבורה, ולאט לאט אני ואדיר התחלנו לדבר,

מילה פה, מילה שם, חיוך מפעם לפעם..

אחרי חודש בערך, סשה ודור נפרדו,

היא הייתה מרוסקת מהפרידה, הלב שלה התפרק לה בידים.. באותו היום רבנו ריב רציני, הרבה

קללות עפו באוויר.. 

הייתי מדוכאת ועצבנית ולא ידעתי איך לתקן את המצב המגעיל שרק עשה לי רע, פגעתי בה,

ועל זה שנאת את עצמי.

הוא היה שם, ישב מחוץ לבית שלי על הספסלים שהוא תמיד ישב שם חברים שלו,

רק הפעם לבד.

עד היום אני לא יודעת אם הוא חיכה לי, או שסתם במקרה הוא התיישב שם..

אבל אני זוכרת בבירור זה את המילים שהוא אמר לי ואת הקול שלו שגרם ללב שלי לפעום חזק.

אוי אהובי

אם רק היית יודע כמה שאני מעריכה אותך על מי שהיית ועל מה שנתת לי, על איך שהגנת עלי ואהבת אותי.. זה היה אמיתי,

זה היה נכון..

אני מצטערת שזה מה שקרה לה, שלדבר הזה הפכת להיות.. אני מקווה שיום יבוא ותבין שדרך הישר היא לא זאת,

ושתבין שאתה צריך להשתנות כי אתה אדם טוב עם נשמה של זהב שטעה בדרך.. זה קורה לכולם הגיע הזמן שתיקח את עצמך בידיים ותסתכל מסביבך, הרסת לעצמך את החיים. הרחקת את כולם ממך ונכנסת לתוך בועה שאתה לא מצליח לצאת ממנה.

מי יודע מה היה איתנו אם זה לא היה קורה.. 

מי יודע אולי היינו עוד ביחד,

אולי היינו נשארים בתוך סיפור האהבה שלנו ..

אבל טעית, ועל זה אני מצטערת. 

אבל עבר זה עבר והכל כבר היסטוריה למדתי להתגבר ומאז קרו לי הרבה דברים, השתנתי, התבגרתי, התאהבתי, נפגעתי, גדלתי, נפלתי ..

והבנתי שחלק גדול ממה שאני עכשיו הוא בזכותך, ואם רק הייתי יכולה להוציא אותך מהמצב שאתה תקוע בתוכו..

אבל אני מצטערת,

כבר מאוחר מדי,.