המאלפת של פו הדוב הדלמטי

פעם ראשונה במסיבה, בחיי שנהנתי בטירוף! פתאום אני מבינה למה אנשים הולכים למסיבות עם חברים. זה היה לכבוד יומולדת 16 של ילד מהשכבה ובהחלט היו דברים ראויים לציון. סופסוף חברה שלי ג' נפגשה עם המש"צ שלה בתנועה שהיא מחבבת ממש ומשו התקדם שם. גיליתי שלחברה שאני לא ממש בקשר איתה יש חבר סופסוף! אני לא מבינה איך לא היה לה אחד קודם.. הערסים ניסו להפריע, לא הכיהכי הלך להם ובתכלס היה ממש כיף רקדתי, השתוללתי ונהנתי. חבל שד' לא הגיע.

א' כבר יצא לי מהראש, הקלה. לפעמים כל מה שצריך בשביל להגמיש את הרגשות שלי זה א' אחר שהיה סתם סטוץ (נשיקה, לא סקס קץ וגרג'ובה). אני תמיד נהנתי מן העובדה שהרגשות שלי זה דבר גמיש, בעזרת קצת רצון ותושיה יכולתי להפסיק להיות בקראש על אנשים שלא שוים את זה. אני די בטוחה שזה מפחד, אני מפחדת לתת לרגשות שבי דרור ולנסות עם ילד מהישוב ולהפגע. אני ממש מפחדת להפגע (שטותי, הרי זה בסה"כ לא אבל עד עכשיו המילה שהכי פחדתי ממנה הייתה "לא").  אבל עם ד' זה שונה.

אני די בטוחה שיש לי on off על ד' מכיתה ו' כשהגיע לכיתה שלי. עכשיו הוא גם איתי בכיתה ואני מחבבת אותו. מתסכל טלים בהתחשב בעובדה שהוא בכלל לא רוצה חברה.. אבל יותר טוב לדעת מלחיות באשליה.

היום הייתי בסיור בגבעתיים-רמת גן לראות איפה סבא גדל ולמד. היה מעניין(מלבד העובדה שקמתי באיזה 9 אחרי שהלכתי לישון ב2 וחצי מהמסיבה) היו המון סיפורים ואפילו ראיתי את קן בורכוב המפורסם, באמת פנאן של קן - הלוואי עלי מבנה כזה בישוב. סבא סיפר הרבה והביא עוד 2 חברי ילדות, פעם אנשים חיו טוב. אח"כ שתינו קפה (או חלב אם אתם אני) והלכנו לאכול צהריים אצל סבתוש בת"א. כלומר, כולם חוץ ממני אני נרדמתי להם על הספה ומזל שהורדתי את העדשות החד פעמיות שלי לפני כי אחרת הייתי מתעוורת. אז קמתי יש לקינוחים ואל דאגה היה טעים ^_^ ולקחתי קצת מהאוכל הביתה ככה שאכלתי צהריים בערב (הגיוני לא ככה?). היה כיף!

עכשיו אני מחכה שאחותי תחזור מסבא וסבתא כדי שאלך לערב קבוצה אצל אחת הבנות, איך שהסופ"ש הזה מדהים בעצם היותו לא קשור ללימודים! (שקרניקית זה לא נכון, התחלת לעשות עבודה להגשה בהיסטוריה שליום שני)  - חייבת להפסיק לדבר לעצמי! (נכון בבושקה, טיפשה שכמותך).

ג' אומרת שאני צריכה לגשת ל-ד' ולדבר איתו, אני לא יודעת.. אני ממש רוצה, ממש ממש רוצה. במיוחד אחרי מה שקרה אתמול בבצפר XD
מ' הנמוכה הלכה לברר עם הסמארטפון שלה טעון (מנהג כיתתי, להטעין פלאפונים בשיעורים) וד' הציק לה ע"י החטפת כאפות שטות שאצלו הם די חזקות כי הוא חזק. מ' הנמוכה והמסכנה, הלכתי לראות מה קורה. הוא התחיל להחטיף גם לי (וואי אני נשמעת כאפות לחלוטין, אבל זה לא כאב בכלל אז זה לא משנה)  שילבתי את ידי ועמדתי מולו "ד', יש לי 3 אחים קטנים אתה אפילו לא מתקרב לרמה שלהם" הוא המשיך לנסות אבל משכתי בכתפי וזזתי "למה להיות ילדותי?" שאלתי אז הוא אמר "אני יותר גדול ממך! וכי זה כיף".

בחיי שאני לעולם לא אבין את הילד הזה.. כפרעליו

אני חושבת שעכשיו באמת הכל הרבה יותר רציני מבחינתי, אולי אני אנסה משו.. בחיי שאני מחבבת אותו

טוב, בנימה זו הלכתי לסדר את החדר לפני שאמא תכה אותי (צוחקת.. אני מקוה שהיא לא תתחיל XD)