המאלפת של פו הדוב הדלמטי

נכנסתי לבניין בית הספר מתקדמת לכיוון כיתת המחשבים, כבר אחר הצהריים וחזרתי מהבית כדי לסיים את העבודה שנשארה לי עם הפרוייקט גמר שלי. בעודי מקללת את עצמי על היותי טיפשה ושבחרתי בפרוייקט הזה ועל העובדה שאני מגיעה לבית הספר ביום האהבה, ראיתי שהדלת נעולה ומישהו יושב בחוץ על הרצפה קורא ספר. "גם אתה לפרוייקט?" שאלתי, כולי תקוה שהוא מדריך שאמור לפתוח את הכיתה. "כן, התקשרתי אליהם הם יפתחו בעוד שעה ככה" ענה ונאנחתי ביאוש, אני כל כך שונאת שזה קורה. התיישבתי ליד הילד "מה אתה קורא?" שאלתי, מסוקרנת. "הרלן קובן" ענה "זה שרושם ספרי מתח שכל הספרים שולו אותו דבר?" שאלתי מבלי לחשוב, 'טיפשה' חשבתי לעצמי, 'תפסיקי לדבר מבלי לחשוב'. היא גיחך "כן, זה לא אומר שהם לא טובים". צחקתי ושיחה ערה על ספרים החלה. גיליתי שקוראים לו נמרוד, מי"ב והוא גר ולומד בהעיר ליד. היה ממש כיף לדבר איתו והשעה שחיכינו נראתה קצרה ביותר. 

המדריך הגיע ופתח לנו את הכיתה. תפסתי עמדת מחשב באחד הטורים והוא התיישב בשולחן מאחורי. עוד ילדים נכנסו לכיתה ואני התחלתי לעבוד במשימות שהמדריך הטיל עלי לסיים. מעוד ההגשה של העבודה מתקרב ואני חייבת לסיים אותה. בשלב מסויים נתקעתי, לא ידעתי כיצד להמשיך. המדריך היה עסוק בלהסביר לילד אחר מה לעשות אז הסתובבתי לנמרוד וגיליתי שהוא קורא את הספר שלו. "אין לך משהו יותר טוב לעשות, כמו נגיד לסיים את העבודה?" שאלתי, "כן, אבל היא משעממת" ענה. קמתי להסתכל על העבודה שלו, היא הייתה על אוטיזם ודי מעניינת. "מה אתה מתבכיין? אוטיזם זה מעניין למחקר, אני עושה על נהיגה" אמרתי, הוא צחק והודה שאני צודקת. המדריך אמר שאנחנו מפריעים ושאם אנחנו רוצים לדבר שנצא החוצה והוא יקרה לנו כשיתפנה. לא חיכיתי לראות מה נמרוד יעשה, יצאתי החוצה והוא יצא אחרי והתחלנו לצחוק. יצאנו לספסלים שבחוץ בידיעה שהמדריך יתקשר אלי אחר שיסיים. התיישבתי והוא התיישב קרוב אלי, התחלנו לדבר ובסופו של דבר הוא התחיל לדגדג אותי. התגוששנו שם על הספסל כמו שני ילדים קטנים עד שהוא תפס את אחת הידיים שלי.

המבט שנתתי לו בעקבות תפיסת ידי גרמה לו לשחרר את ידי מיד ולתפוח קלות על ראשי "מה אני כלב?" שאלתי "לא, את כלבה" ענה, "העיקר שלא מפלים אותי מגדרית" עניתי לו. המדריך קרא לנו פנימה וחזרנו לעבוד. עבדתי כמו מטורפת עד הרגע האחרון, מסיימת את כל מה שהיה לי לסיים להיום. לבסוף כיצאתי החוצה בסוף נמרוד שאל אותי אם אני יודעת איפה תחנת האוטובוס הקרובה. "איך הגעת לכאן?" שאלתי "אבא הקפיץ אותי" ענה וליויתי אותו אל התחנה. הוא שאל מה השעה והוצאתי את הפלאפון שלי לבדוק, הוא חטף אותו והוסיף את מספרו תחת השם "נמרוד המלך" למרות קריאות המחאה הנמרצות שלי , מה נראה לו? כתגובה הוספתי את המספר שלי לנייד שלו ושמרתי תחת השם "בבושקה הכוסיתתת על מהחלל". צחקנו וישבנו שם בתחנה.

האוטובוס הגיע ונמרוד עלה ואני צעדתי לכיוון ביתי הקט. כעבוד דקה הפלאפון צלצל ו"נמרוד המלך" הופיע על הצג. "התגעגעת?" שאלתי אותו, צוחקת "רק רציתי לברר שזאת לא טעות במספר" אמר וככה המשכנו לדבר עד שהוא הגיע לבית שלו, בסוף השיחה קבענו להיפש ביום חמישי לסרט.

לא יודעת מה יקרה ביום חמישי אבל אני בטוחה שיהיה שמח! זהו בהחלט יום אהבה מוצלח :)

סתם נראלכם שזה מה שקרה לי?! נכון הכרתי מישהו חמוד בי"ב מהעיר ליד היום במפגש של הפרוייקט המזורגג הזה אבל אין לי אפילו את הפייסבוק שלו (צריכה להתחיל לזכור שמות!!), חבל כי הוא באמת חמוד אמיתי (+חולה ספרים ועוד מתעניין בנשק!). לא נורא נראה אותו בכנס של הפרוייקט.

בנתיים יום האהבה פה ואני חושבת שהשם החדש שלו זה "יום המודעות לעובדה שאתה רווק". אבל למי אכפת כי לא אכפת לי שזה יום האהבה, אני חוגגת את אהבתי לעולם ועל כמה שהוא יפה, לא זורמת עם הזרם. לא חושבת שחבר צריך להפוך ולהיות משהו מרכזי כל כך בחיי כמו שכולם תמיד אומרים.

רווקות זה הכי !!