אתכם לא חשתי שנים.. איפה אתם!? מאיפה הגיעו הכאבים האלו ??
אני בטוחה שזה כאבי גדילה, זה שם איפה שהעצם ממש במקום המעצבן הזה שאי אפשר לסבול..
הכאבים האלה ממש מתחברים לי למה שעובר עלי בזמן האחרון (אני לא סובלת, אל חחש) זה פשוט ש.. אני מרגישה שאני לא אותו בן אדם שהייתי בתחילה שנה (2011, כן??) , אפילו תחילת שנת הלימודים הזאת. כל כך השתנתי, גיליתי, מצאתי ואיבדתי. ואני לא יודעת מאיפה לאכול את עצמי..
אני לא מזהה את עצמי במראה, אני לא מזהה את עצמי כשאני מדברת.. הפעם היחידה שאני מזהה את עצמי היא כשאני קוראת. כשאני קוראת העולם חוזר להיות מה שהוא היה לפני כיתה ז' - תמים וחסר דאגות.. איך שאני אוהבת לחזור לשם, רק בשביל זה שווה לקרוא. ספרים היו החברים הכי טובים שלי מאז ומעולם, הם היו שם כשעצוב, כששמח או שסתם שגרה מאיימת לאכל אותי. הם היו שם ותמכו בי שלא אשתגע. איך שאני אוהבת אתכם!
מחר מבחן בביולוגיה, זין על המורה. אני יודעת את החומר ועברתי על הדגשים שלה, אני יודעת ומבינה גם אותם.
יום רביעי מבחן בכימיה, יום שישי בהיסטוריה. FML
היום למדתי עם הטטניק, היה מעניין הבנתי בעיקר את מה שלא הייתי סגורה עליו.
דיברתי עם ע', מתגעגעת אליו בטירוף. הוא החבר הכי טוב שלו ומאז שעבר ללמוד בת"א אני בקושי מדברת איתו! אז קבענו מחר לדבר בצהריים (:
אני רוצה משהו, אני יודעת שאני רוצה, השאלה היא רק מה?!
חסרים לי ההורים, שיחזרו כבר.
תחושת ריקנות מאיימת לאכל אותי למוות, אני לא יודעת מה אני רוצה שאני אעשה אני רק יודעת שאני רוצה שאעשה משהו.
אבל מה?!
חבר.. לא תודה
חברות חדשות.. לא צריכה
אני בעיקר צריכה אוזן קשבת, אוזן שתקשיב לי ותעזור. מקוה כי אמצא את האוזן שאני צריכה בקרוב, אחרת אשתגע.
אני לא אשתגע ואהפוך למטורללת, אני פשוט אהיה צל של עצמי. צל.
אח שלי הקטן היום צחק עלי שיש לי הרבה חצ'קונים.. זה כל כל מעצבן אותי שהוא דוחף את האף שלו לכל מקום וחושב שהוא מחליט עלי (הוא בכיתה א'!)ואני עוד האחראית של הבית! איזה יום חסר פואנטה.
בתקווה שמחר ישתפר אלך לי לישון
אני עדיין לא פסימית, פשוט הפכתי לאופטימית ריקה..
לילה טוב למי שבאמת קרא וגם למי שלא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
