המאלפת של פו הדוב הדלמטי

אחריות זה מעיק. נקודה סוף פסוק.

במיוחד כשאני בת 15 וחצי ואני עושה תפקיד של אמא.

קשה לי, באמת שכן. ואני לא אראה את זה לאפחד, כי בבושקה לא נשברת.

בחיי שלזומבים יש יותר אנרגיה ממה שלי יש עכשיו אחרי השבוע המטורף הזה!

בלי לחץ החיים משעממים, אבל המשחק העדין בין מעט מידי ליותר מידי מעייף עד מוות.

ואני מרגישה מרוקנת רק רוצה ללכת לישון ואי אפשר, אסור. יש שיעורים בכימיה לעשות!

אני רוצה שאמא תבוא ותוריד ממני את המשקולדת הזאת שהורגת אותי לאט לאט..

ומי מבין מה אני עוברת? חצי מהחברות שלי בטוחות שכיף לי שההורים לא נמצאים.

זה לא!! אין מי שיחכה לי ער כשאני חוזרת מאימון ב11 בלילה חוץ מהכלב.

אין מי שיחפה עלי אם אני צריכה, אין מי שיתמוך.

אין מי שיטפל באחים או בי..

השבוע זה רק אני

רק אני

ותכלס כח מה שאני צריכה זה גב.

אמא ואבא הם גב. הכי גב שיש..

חבל שהם צריכים ללכת כדי שאני אעריך את זה..

נ.ב - פיצית, מתנצלת על הקטע עם העבודה באיכסטוריה :)

התסלחי לי??