המאלפת של פו הדוב הדלמטי

בואו נתחיל מזה שאני חושבת וזהו ללא כל צל של ספק שינוי מרענן! אך לצערי אני לא חושבת על הדברים שצריך לחשוב עליהם.. נעשתי אובססיבית, אני חייבת לדעת על הנושא הזה הכל. לא מצליחה להפסיק, זה הדבר היחידי שעובר לי בראש וזאת המטרה שלי. ננעלתי עליה כתנין הננעל על טרפו, מלתעות הברזל שלי לא מתכננות לשחררה בקרוב. אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות על השפלות שלי, לאן הדרדרתי?! מה קרה שאני כל כך אובססיבית על דבר כזה? אני לא יודעת כבר מה לעשות..

אני אובססיבית לגבי עתודה בכימיה, כל כך רוצה להשיג אותה שאני שוכחת את כל מה שחשוב ואת מה שלא. הוצאתי מועד ב' על 87 כדי שכל הציונים שלי יהיו מעל 90, אני משקיעה בכימיה ומפלה את שאר המקצועות רק כדי להגיע לשם. ויש עוד זמן, יש עוד המון זמן.. אבל אני חושבת עלאיך להגיע לשם כבר מעכשיו. למה דוקא עתודה? למה דוקא נזכרתי בזה עכשיו? אולי כי חסרה לי מטרה ממשית בחיים.. לא יודעת !! אוף זה מתסכל.. 

אוף. צריכה ללכת ללמוד להיסטוריה ולשכוח בכלל שהיה מועד ב' בכימיה היום! כל הזמן שוכחת שיש חיים מחוץ לכימיה ><