המאלפת של פו הדוב הדלמטי

אם קראתם את הכותרת אז תדעו שהתשובה היא לא, כי עבודה מצאה אותי.

יום הולדת לאח הקטן. אני עוזרת למפעילה שמגיעה, בשביל לחסוך להורים איזה 100 שקל מסכנים ביום ההולדת הדי מיותרת הזאת. 19 ילדים בכיתה א' מתרוצצים בבית, לא כולם זורמים עם המפעילה ואני צריכה להשגיח עליהם. תענוג נכון ?! האמת היא שלא.. הם די מפלצות, אבל מפלצות חמודות.

ככה זה ילדים בכיתה א', הם אנרגטיים וחושבים שהם גדולים, למרות שהם לא יודעים כלום מהחיים שלהם ואח שלי עבר יותר ממה שהם יעברו כל חייהם, הם עדיין חמודים מרחוק. כמה רעש הם עושים! כמעט והתחרשתי, אך בכל זאת הצלחתי להשיאר על רגלי ולהלהיב אותם על משחקי שבויים ותופסת. זה בהחלט היה נחמד לראות את הילדים יוצאים מקופסאת המחשב ורצים בחצר של הבית. ההפעלה עברה טוב ולבסוף המפעילה אמרה שהיא תשמח אם אוכל לעזור לה מפעם לפעם, מכיוון שיש לי חוש לילדים.

עכשיו עצרו הכל! המשפט הזה מוכר לי, לא מעט אנשים אומרים לי שאני טובה עם ילדים ואני מנסה להבין איך אפשר להיות לא טוב עם ילדים!? הרי גם אנשים אחרים היו פעם בני 7, האם הם שכחו זאת לגמרי ?! כנראה שכן.. 

והיום ההורים נותנים לילדים הכל, הם בטוחים שהם מלכי העולם.. בדיוק כמו פעם, לא השתננו רק הסביבה השתנתה והילדים התאימו את עצמם אליה. 

וההרצאה הזאת, אני חושבת שאם תשמעו אותה תסכימו איתי מאד. ילדים הם יצור יצירתי, אנחנו אלה שהורגים להם את היצירתיות.

http://www.ted.com/talks/lang/en/ken_robinson_says_schools_kill_creativity.html

שלכם,