המאלפת של פו הדוב הדלמטי

עצוב לי כי אני יודעת שזה לא ילך, הוא גר רחוק מידי ואני לא מספיק טובה בשבילו.

אני לא מספיק טובה בשביל אף אחד שאני אוהבת.

מרגישה כלכך חסרת תועלת וייחוד היום.

אני לא בררנית בנושא הבנים פשוט כי אני לא מסתכלת על המראה החיצוני, אבל עדיין מרגיש לי כאילו אני לא אמצא מישהו שגם יגור קרוב וגם יאהב אותי או בכלל ישים לב אלי.. כאילו אני לנצח אהיה לבד פשוט כי הבנים שבאים.. תמיד יש בעיות איתם...

למה אני כל כך.. רגילה ומשעממת?

מרגישה מכוערת. טיפשה. לא שייכת.

היה יום הולדת לחברה שישי בערב, הלכנו לרחובות וראינו את אמריקן פאי. בסוף הסרט הייתה לי שיחה עם ר' הג'ינג'ית על למה אני מרגישה יותר טוב כשאני עם אנשים במכון ויצמן. חבר של ר' הג'ינג'ית אמר לי שאני מתנשאת וחושבת שכולם טיפשים. אני נעלבתי ממש.

וזה לא נכון! אני אוהבת את הילדים אני מסתובבת איתם מהישוב, אני פשוט מרגישה יותר בנוח עם ילדים שאני פוגשת במכון ויצמן.

טוב הגיע הזמן לשוכח מש' המושלם.. זה בחיים לא ילך והגיע הזמן שאני אבין את זה.

מרגישה מדוכאת.