לא יודעת למה.. אבל באלי לענות עליו לפני שאני אבלה יום שלם!! (דגש על השלם) בחרישה למבחן באיכסטוריה :S
האם את/ה מציינת את סוף השנה האזרחית באיזשהי מסיבה? אם כן, איך?
לא, לצערי סוף השנה יוצא על יום מאד לא נוח.. ככה שאפילו אי אפשר לחגוג או להפגש עם החבר. (כןכן מבאס תחת אבל אני לא מאמינה שזה יהרוג אותי, גם ככה אני לא טיפוס של מסיבות. ספר טוב יהיה אחלה דרך להעביר את הזמן).
ככה זה, חנוניות רודף אחריך גם בתיכון..
מה היה הרגע המאושר ביותר בשבילך ב-2011?
היו המון רגעי אושר, המון רגעים שטוב לזכור. אם זה היה הנשיקה הראשונה, הקורס מד"צים או אולי החזרה של גלעד שליט הביתה.
תאמת, החזרה של גלעד צרובה לי בזיכרון.. למה? הרי אני לא מהאנשים שיצאו לרחובות או שמו תמונה שלו בפרופיל בפייסבוק. החזרה של גלעד קרתה באמצע מחנה כדורסל שהייתי בו יחד עם הקבוצה בכפר הנוער סילבר. את היום שבו חזר העברנו בין אימון לאימון דבוקות לטלויזיה מתות לקבל כל פרור של מידע. אין מילים לתאר את התחושה שעברה בין הבנות כשישבנו מול הטלויזיה והרצנו את ההקלטה של המשדר המיוחד אחרי שהמאמנת שיחררה אותנו מוקדם יותר כדי ללכת ולראות את השחרור.
זה היה מטורף.
אבל זה לא האירוע הכי מאושר, זה אחד מהמאושרים. גם הרגע בו החבר הכי טוב שלי ע' סיפר לי שהוא הומו ביום הולדת שלי, גם זה אירוע מאושר כלעצמו.
הרגע המאושר ביותר שלי היה במכון ויצמן לפני כחודשיים. מה לעזאזל יכול להיות כל כך מאושר במכון ויצמן?! גם אני תהיתי.. העברתי שם יומיים עם אנשים מדהימים! באמת אנשים כלבבי. אבל הדבר שזכור לי ביותר הוא דוקא הנשיקה עם האדם שהפך להיות החבר. זו הייתה "סתם" נשיקה אבל זה התחיל את התקופה הכי טובה שיכולתי לבקש שנמשכת גם היום. 
מה היה הרגע הקשה או העצוב ביותר עבורך בשנה החולפת?
הכי קשה? היו המון דברים קשים! אכזבות (בעיקר מעצמי), כשלונות ודברים אחרים. אבל הרגע הכי קשה שעברתי, שאי פעם עברתי היה (טוב אולי תצחקו עלי כי זה קצת מוזר) זה היה השבוע הכי קשה בחיים שלי, החבר הראשון שלי (מה שאומר שהייתי חסרת ביטחון לחלוטין) הפסיק לדבר איתי. פשוט הפסיק. שבוע שלם. שבוע שלם לא שמעתי ממנו או קיבלתי סימן חיים. הוא גר רחוק ולא בישוב שלי כך שגם בבית הספר לא יכולתי לדבר איתו. זה אכל אותי מבפנים למרות שלא הראתי לאף אחד את זה. עד שנפרדנו סבלתי זה היה נורא (עד היום אני לא מבינה איך נפרדנו או מה קרה. לפני רסיסי המידע שקיבלתי הוא בכלל היה עם מישהי אחרת באותו זמן יחד איתי אבל אני לוקחת את זה בערבון מוגבל).
האם יש לך הרגשה שהשתנת בשנה הזו, או שעברת איזשהו תהליך? אם כן, מהו?
אני?! אני הכי השתנתי. את תחילת השינוי שלי אני שמה על תחילת כיתה ט' לפני שנה וחצי, עברתי לשחק כדורסל במקום אחר מחוץ לישוב שלי. נכון שכדורסל לא אמור להיות קשור בכלל לשינוי אבל ת'אמת שאצלי הוא הכי כן. תוך 3 חודשים ירדתי המון במשקל, נהפכתי לחלק מקבוצה שמקבלת אותי כמו שאני. התחלתי להבין שלהיות מי שאני זה הכי, הפסקתי להיות תלויה באנשים מהמושבה, הפסקתי להיות מישהי שהיא לא אני. החיים קיבלו משמעות חדשה, התחלתי למצוא את הנשיות שלי (הייתי טום בוי בקטע מטורף שחצי שכבה הייתה בטוחה שאני בן). חבר ראשון, חבר שני. התחלה חדשה. הכרתי שיש עוד אנשים בעולם, שהמושבה שלי היא מקום קטן. התחלתי להתחבר לאנשים מרחבי הארץ ולתת פחות משמעות לביקרות מהסביבה שלי.
2011 הייתה השנה שבה באמת הבנתי מי אני, מה חשוב ומה לא. בה האישיות שלי ברובה עוצבה.
מה ברצונך לאחל לעצמך לשנת 2012?
אני רוצה להצליח, להשתפר בלימודים ולהגיע לתעודת מצטיין הזו שאני שואפת אליה בסוף י"ב (רחוק רחוק אבל צריך להתכונן מעכשיו). אני מאחלת לעצמי להפוך לגארדית שתמיד חלמתי להיות. אני מאחלת לעצמי לא להשבר ולהתחיל ולהתאמן כמו שצריך כדי לעלות ולשחק יותר בתפקידים יותר משמעותיים.
אני חייבת לציין שאת השנה הזאת עשו לי שני אנשים מאדמאד משמעותיים לי. הם לא גרים פה. אבל ש' הבת וע' הבן הם החברים הכי טובים שלי. הם עזרו לי להפוך ולהיות מי שאני. הם לומדים רחוק מהבית שלהם והם מאד עמוסים ועדיין כשאני מרימה טלפון ישלהם זמן בשבילי.
אין לי מילים לתאר עד כמה המקום שלהם בחיי משמעותי. עד כמה שהם עזרו לי להיות יותר אני מחברים אחרים.
הדבר היחידי שאני יכולה להגיד להם זה תודה! וגם זה מתגמד לכל מה שעברנו, באמת.
יש כאלה שהשנה הזאת הייתה סתם.
יש כאלה שעברו את השנה הזאת בלי אירועים מוחדים.
בשבילי היא השנה הכי טובה שיכולתי לבקש.
מקבלת את 2012 בתקוה שתהיה עוד יותר טובה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: