לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

המאלפת של פו הדוב הדלמטי


זהו מחסן המחשבות שלי, ברוכים הבאים!

Avatarכינוי: 

בת: 28

Skype:  ayelet110 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2012    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
26272829   




הוסף מסר

2/2012

חושבת פשוט על הדבר הלא נכון


בואו נתחיל מזה שאני חושבת וזהו ללא כל צל של ספק שינוי מרענן! אך לצערי אני לא חושבת על הדברים שצריך לחשוב עליהם.. נעשתי אובססיבית, אני חייבת לדעת על הנושא הזה הכל. לא מצליחה להפסיק, זה הדבר היחידי שעובר לי בראש וזאת המטרה שלי. ננעלתי עליה כתנין הננעל על טרפו, מלתעות הברזל שלי לא מתכננות לשחררה בקרוב. אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות על השפלות שלי, לאן הדרדרתי?! מה קרה שאני כל כך אובססיבית על דבר כזה? אני לא יודעת כבר מה לעשות..

אני אובססיבית לגבי עתודה בכימיה, כל כך רוצה להשיג אותה שאני שוכחת את כל מה שחשוב ואת מה שלא. הוצאתי מועד ב' על 87 כדי שכל הציונים שלי יהיו מעל 90, אני משקיעה בכימיה ומפלה את שאר המקצועות רק כדי להגיע לשם. ויש עוד זמן, יש עוד המון זמן.. אבל אני חושבת עלאיך להגיע לשם כבר מעכשיו. למה דוקא עתודה? למה דוקא נזכרתי בזה עכשיו? אולי כי חסרה לי מטרה ממשית בחיים.. לא יודעת !! אוף זה מתסכל.. 

אוף. צריכה ללכת ללמוד להיסטוריה ולשכוח בכלל שהיה מועד ב' בכימיה היום! כל הזמן שוכחת שיש חיים מחוץ לכימיה ><

ביוש (:

נכתב על ידי , 29/2/2012 15:36  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



וואי זה חתיכת יום!


נכון שרושמים סטטוס בפייסבוק? אז אתם רושמים "שיגמר כבר היום הזה" ולא מתחילים לפרט איך שכחתם מטריה ונרטבתם כולכם, ואז אמא צעקה עליכם אז סידרתם את הבית וכשסופסוף באתם לנוח מסתבר שיש מבחן בהיסטוריה מחר.. אבל לא רשמתם את זה כי מי מפרט כל כך הרבה בפייסבוק?


אז לי היה "חתיכת יום". מזה חתיכה.. אפשר להרכיב פאזל ממנו!


קודם כל, קמתי באיזה 6 וחצי וארגנתי את האחים שלי לבית הספר ולגן (אחרי שבאמצע הלילה אחותי בת ה5 הרטיבה במיטה והיא לא הרטיבה מאז גיל שנתיים.. אז טיפלתי בה והיא באה לישון איתי במיטה) ואחרי ששמתי את האח הקטן שלי בבצפר, קניתי דברים לגמד וענק במכולת ובאתי לשעתיים בבית הספר.


אחרי שעתיים (מיותרות לטעמי אבל ניחא) הייתי צריכה להשתחרר, אז הלכתי ליועצת והיא אמרה לי להתקשר להורים. איזה הורים בראש שלה?! אלה שבאמריקה? אז אמרתי לה שהם בחו"ל.. היא אמרה לי להתקשר לסבתא.


להתקשר לסבתא, מה הבעיה? הקטע הוא שסבתא שלי בדיוק סיימה תואר במשפטים (תחביב שלה, אתם יודעים שמשעמם בפנסיה..) והיא עושה סטאז' אצל משרד קטן ששייך לבת של היועצת שלי. אז התקשרתי לסבתא, היא נתנה אישור ואז התחילה לדבר קצת עם היועצת (אני בכלל שכחתי מכל הקטע של סטאז'-אצל-הבת-של-היועצת הזה כשהתקשרתי אליה אז זה די יצא מצחיק). 


היה לי אישור מהיועצת ולכן יצאתי הביתה. הייתי בבית, התארגנתי וב12:30 הייתי בבצפר להסעה. היה לי היום כנס במסגרת פרוייקט שאני משתתפת בו אחרי שנתיים של פעילות זה נגמר סופסוף FREEDOM! אז עליתי להסעה עם עוד ילדים והיה נחמד. הכנס היה בת"א אז הגענו די מהר (יחסית).


ובכנס היה נחמד, אני והצוות שלנו הצגנו את הרעיון שלנו (והיו ביקורות ממש חיוביות!!) והיה מוצלח. 


ואז שניה לפני שנכנסו לטקס סיום, כבר קיפלנו את העמדות.. ואמא באה ישר משדה תעופה, חם חם מהתנור!! יואו איזה כיף היה לראות אותה סופסוף !! באמת שהיה מגניב.. 


לאחר מכן היה טקס (שהיה משעמם אגב אם התעניינתם, אבל הוכרז שהצוות שלי זכה מקום ראשון בתחרות המקומית D: )


ואז אחרי הטקס שארך נצח וחצי יצאתי להביא את התיק, איבדתי את אמא כמו כישרונית ומצאתי את הי"בניק ששכחתי את שמו..


מסתבר שקוראים לו ע' והוא הציע לי לצאת איתו וביקש את המספר שלי! 


~מרגיש כמו סרט~


זה משעשע כי הוא בא ושאל אותי "תגידי את פנויה מבחינה זוגית?" חחח איזה חמוד! XD אז עניתי לו שכן ונתתי לו את המספר שלי אחרי שהוא ביקש..


אני יודעת שהוא מוזר, אבל הוא חמוד כלכך! 


וואי הלב שלי דופק מהר.. אני לא מאמינה שהוא פאקינג ביקש ממני לצאת איתו ^^"


אחרי זה נסעתי עם אמא והגענו הביתה וקיבלתי מלא שוקולד, צעיף וחזיות מאמריקה (כל כך שווה את זה רק בזכות השוקולד)


ובנימה אופטימית ודי מאוהבת (רק די כי צריך שע' יתקשר בכל זאת..) אני אלך לי כי יש לי יותר מידי מחשבות בראש ודברים לעשות




עריכה 22:28 - עזבו, דיברנו. אנחנו ניפגש ביום ראשון!! ^_^ וכנראה נדבר בסופ"ש לגבי פרטים סופיים.. דאם הוא חמוד!! (ומסתבר שרוסי XD)


נכתב על ידי , 28/2/2012 21:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מועקה של אחריות


אחריות זה מעיק. נקודה סוף פסוק.

במיוחד כשאני בת 15 וחצי ואני עושה תפקיד של אמא.

קשה לי, באמת שכן. ואני לא אראה את זה לאפחד, כי בבושקה לא נשברת.

בחיי שלזומבים יש יותר אנרגיה ממה שלי יש עכשיו אחרי השבוע המטורף הזה!

בלי לחץ החיים משעממים, אבל המשחק העדין בין מעט מידי ליותר מידי מעייף עד מוות.

ואני מרגישה מרוקנת רק רוצה ללכת לישון ואי אפשר, אסור. יש שיעורים בכימיה לעשות!

אני רוצה שאמא תבוא ותוריד ממני את המשקולדת הזאת שהורגת אותי לאט לאט..

ומי מבין מה אני עוברת? חצי מהחברות שלי בטוחות שכיף לי שההורים לא נמצאים.

זה לא!! אין מי שיחכה לי ער כשאני חוזרת מאימון ב11 בלילה חוץ מהכלב.

אין מי שיחפה עלי אם אני צריכה, אין מי שיתמוך.

אין מי שיטפל באחים או בי..

השבוע זה רק אני

רק אני סובל

ותכלס כח מה שאני צריכה זה גב.

אמא ואבא הם גב. הכי גב שיש..

חבל שהם צריכים ללכת כדי שאני אעריך את זה..




נ.ב - פיצית, מתנצלת על הקטע עם העבודה באיכסטוריה :)

התסלחי לי?? 

נכתב על ידי , 27/2/2012 23:48  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבבושקה המאלפת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בבושקה המאלפת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)