"And when all wars over a butterfly still be beautiful"

אחרי 4 וחצי הכל נראה יותר ..

המחשבות נראות מסובכות יותר

התמונה שעל הקיר נראית עקומה יותר

אני נראית עקומה יותר

חברי הביטלס שמציצים אלי מהקיר נראים ישנים יותר

המשקפיים של ג'ון נראות עגולות יותר

הבוקר נראה קרוב יותר

בית הספר נראה מדכא יותר

החיים נראים קצרים יותר

הטלויזיה נראית שטחית יותר

אני נראת שמנה יותר

השיר שאני שומעת באוזניות נשמע עמוק יותר

ובכלל ... ב4 וחצי בבוקר , כשיש חושך בחוץ , אבל האור כל כך קרוב , פתאום הכל נראה כל כך ... יותר ...

למען גילוי נאות , הפוסט הזה נכתב ב5.1 , אבל הרגשתי צורך לפרסם אותו עכשיו , 

ואחרי קריאה של השיר שלי , שנמצא ברשימות עלתה לי תובנה על עצמי 

אני ממש לא מפחדת למות , להפך , אני מפחדת לא למות אף פעם .

חיי נצח זה העונש הגדול ביותר שאדם יכול לקבל .