כתלמידה בכתה ט' אני נמצאת כרגע בעיצומן של בחירת מגמות הלימוד שלי לשנה הבאה .
אבל לפני שאספר לכם קצת על בית הספר שבו אני לומדת , אספר לכם עלי .
כל אדם שתשאלו אותו עלי יאמר לכם את התיאור המדויק שלי : אדם רועש שצוחק המון , חפרנית ורגשית .
בגלל שאני כזו , יש לי לא מעט בעיות עם מורים, בעיות שבאות ממקום מאוד פשוט :
יש לי בעיה עם הממסד הזה שנקרא "בית ספר" , אני לא אתן לכם טיעונים כמו כל תלמיד ממוצא שנמאס לו ללמוד , אני חושבת שבית הספר זה אחד המקומות החשובים ביותר , וזה כל כך חשוב שכל תלמיד ילמד וישכיל וימצה את מלוא הפוטנציאל שלו , אבל הבעיה שיש לי עם הממסד הזה זה שהוא אטום .
נחזור לסיפור האישי שלי , כמו שסיפרתי לכם על עצמי , אני רגשית ומוחצנת , ובגלל העובדות האלו על עצמי בחרתי בשתי מגמות שכל מי שמכיר אותי ואספר לו שבחרתי במגמות האלו יחייך לעצמו ויאמר "וואו , בול את" , אבל כנראה שבית הספר רואה אותי באור אחר .
ביום ראשון נודע לכל התלמידים שבשעות הצהריים של אותו יום תתכנס המועצה הפדגוגית ותתייעץ לגבי הבחירות של כל תלמיד למגמות .
היום (יום רביעי) , זומנתי לשיחה עם היועצת של השכבה שלי לגבי המגמות שבהן בחרתי , גם החברה הכי טובה שלי זומנה לשיחה לכן הלכנו ביחד , היועצת גם קיבלה אותנו ביחד .
הגעתי מחויכת ושאלתי את היועצת למה היא קראה לנו ואם יש בעיה עם המגמות שבחרתי בהן .
היועצת פתחה את השיחה ואמרה את השטויות הרגילות , "אחרי כינוס של המועצה הפדגוגית ... " , בקיצור היא הגיעה לעניין : "את תתקבלי למגמת סוציולוגיה-פסיכולוגיה על תנאי" ,
"מה זאת אומרת ? למה ?" , "הציונים שלך במקצועות ההומאניים לא מספיקים למגמה אבל רכזת המגמה חשבה שאת לא עד כדי כך נוראית" ,
"לא עד כדי כך נוראית ?" , אני והעצבים שלי , התחלתי להרגיש את זה עולה .
"מה זאת אומרת לא עד כדי כך נוראית ? הציונים שלי במקצועות ההומאניים מעולים ! הרגע קיבלתי 95 בספרות , הממוצע שלי בהסטוריה הוא 90 , מה לא בסדר ?"
"זה מה שהתעודה משקפת , ציון זה מספר , אין פה הרבה ויכוח" , ברגע הזה חברה שלי נכנסה לשיחה : "אני לא מבינה , כל מי שמכיר אותה (הכוונה אלי) יודע שהיא כזו ... יודעת לכתוב כזה , והיא תמיד מכינה אותי גם למבחנים בלעדיה הייתי נכשלת"
"טוב זה לא נתון לויכוח, היא תהיה על תנאי , זהו , נעבור אלייך ?" היא פנתה לחברה שלי , והסכימה לי להשאר בחדר ,
בהזדמנות זו אספר קצת על חברה שלי : היא מאוד חכמה , ויש לה כח רצון מדהים , אבל בשנה האחרונה אמא שלה חלתה בסרטן ואבא שלה נכנס לבעיות קשות בעסק שלו וכל המצב הזה יצר בלאגן בבית שלה , וכמובן שזה השפיע על הלימודים שלה .
"המועצה הפדגוגית החליטה שכדאי לנו לכוון אותך לסלול של מב"ר"
"תשמעי , חשבתי על זה הרבה בבית ואני לא אומר לך שאני מופתעת שאת מציעה לי את זה , אבל אני לא רוצה אני כבר יודעת שאני לא רוצה" חברה שלי השיבה .
"בסדר זה לא ברגע , לא מחליטים על זה בשנייה , לוקח זמן , תחשבי על זה בבית , נדבר עם ההורים שלך ..."
"אבל אין פה מה לדבר , אני כבר חשבתי על זה בבית המון ואני לא רוצה , לחשוב על זה בבית לא יעזור לי , וההורים שלי תומכים בהחלטה שלי"
" בסדר אבל זה לא רק החלטה שלך , זה החלטה של בית הספר"
"מה זאת אומרת ? אתם לא יכולים להכריח אותי ללכת למסלול שאני לא רוצה ... "
הבנו שטעינו , היועצת אמרה לנו בחריפות ש"ועוד איך אפשר להחליט" וש"היו מקרים שהכרחנו ילדים להכנס למסלול מב"ר"
השיחה התגלגלה לויכוח ואני ישבתי בצד וצפיתי בויכוח ובחברה שלי מנסה בכל כוחה להסביר שהיא פשוט לא רוצה את המסלול הזה ומנסה לחשוב על עוד ועוד סיבות שיצדיקו את העמדה שלה , אבל כל דבר שהיא אמרה היועצת שללה בתוקף , כנראה שבימינו 'לא רוצה' זה לא מספיק.
"אני באמת לא רוצה , אני חושבת שאני יכולה יותר מזה"
"במסלול מב"ר יתאפשר לך להגיע ליותר מזה" - היועצת שללה
"אבל אני לא מבינה את זה ... אני לא רוצה , אני גם חשבתי על זה , אני מודעת לעצמי וליכולות שלי"
"את נמצאת בגיל כזה שאת עוד לא מודעת לעצמך"
"איך את יכולה להגיד את זה ? את לא מכירה אותי בכלל בשביל להגיד את זה"
"בית הספר מכיר אתכם יותר ממה שאתם חושבים"
"יש מורים שאפילו לא יודעים את השם שלי !"
"טוב זה לא העניין פה ..."
"אני גם לא חושבת שאני אתחבר לתלמידים במב"ר"
"תשמעי אתן בנות שקטות כאלו ולא מוחצנות , לא כאלו שיעמדו במרכז הבמה , יש הרבה ילדים כאלו בשכבה שמגיעים למב"ר (היא גם נקבה בשמות)"
פה התערבתי בשיחה
"אתן?"
"כן , אתן בנות שקטות כמו שאמרתי לא מחוצנות ..." קטעתי אותה באמצע
"אני ? שקטה ? " צחקתי " את בטוחה שאת מדברת עלי ? " חברה שלי , שמכירה אותי טוב מאוד , התחילה לצחוק גם .
"כן, תשמעי , לפי מה שאת מראה פה בבית הספר ..."
"מה אני מראה פה בבית הספר ? זה שאני מנסה כמה שיותר לא לדבר בשיעורים כי זה מה שבית הספר דורש ממני ? אם אני אומר מילה יעיפו אותי מהשיעור עם טלפון להורים , איפה יש לי בכלל אפשרות להתבטא פה ?!"
מפה אני אעצור את דו השיח ואגיע לעניין של הפוסט , הממסד הזה אטום .
אנשים שבקושי מכירים את השם שלי מנתחים את האשיות והאופי שלי ואומרים לי למי אני יכולה להתאים ולמי לא .
רק כדי להוכיח נקודה , בסוף הפגישה כשהיועצת הייתה צריכה לרשום לי פתק למורה על זה שאיחרתי לשיעור כי הייתה בשיחה , היא שאלה אותי מה השם שלי - עד כדי כך היא לא מכירה אותי .
ועל הבן אדם הזה אני צריכה לסמוך כשתהיה לי בעיה ואצטרך לדבר עם מישהו , זו היועצת של בית הספר , איך אפשר לצפות ממני כזה דבר , היא לא יודעת את הפרט הכי בסיסי על בן אדם , שם .
האטימות הזו של בית הספר משגעת אותי , אין לנו מקום להתבטא , ואפילו לא קצת , לא הציעו לחברה שלי מב"ר - דרשו מב"ר ,
והם חושבים שאנחנו טיפשים , למה הם דורשים ממנה מב"ר ? כי הם חושבים שהיא לא מספיק טובה בשביל כיתה רגילה , אבל הם רוצים אחוז בגרות גבוהה כדי לבוא למשרד החינוך בסופו של יום עם ציונים ולומר להם "הנה ! אנחנו בית ספר טוב !" , לא באמת איכפת להם מהרצונות שלנו - התלמידים , שבעצם כל הממסד הזה בנוי עלינו .
המטרה בבית ספר זה לתת השכלה לדור העתיד , אבל במקום זה באים ללמד אותנו מורים שנמאס להם כבר מהמקצוע , ממורמרים , ששוכחים את המטרה האמיתית של מה שהם באו לעשות , כל מה שהם רוצים זה את השכר , זו סתם עבודה בשבילהם .
אנשים שהולכים ללמוד חינוך והוראה צריכים לבוא למקצוע הזה מתוך שליחות ואהבה .
מתוך הבנה שהמטרה היא לחנך את התלמידים ולא שלתלמידים יהיה נמאס , הוראה זה לא סתם מקצוע , לא עובדים עם מכונות - עובדים עם בני אדם , בני אדם פגיעים שמתעצבים בכל רגע.
למה ללכת איתנו ראש בקיר ? במקום זה , אפשר ללכת איתנו יד ביד , ואנחנו בוגרים , יש מורים שאנחנו באמת אוהבים כי חשוב להם הדברים שאני מציינת פה , אבל יש מורים שצריך להעיף ממערכת החינוך כי הם התחילו לעבוד כמו מכונות , בית חרושת לציונים.
בסופו של דבר הממסד הזה אטום , בשביל להזיז משהו צריך להביא את ההורים , זה כל כך מזלזל , האנשים האלה שאמורים ללמד אותי ולחנך אותי , מזלזלים בי .
מורה שיאמר לכם שהוא בחיים לא עשה קצת דווקא לתלמיד שעצבן אותו שקרן ופה הנקודה . אני כל כך מתפללת שיש איזשהו מורה שקורא\ת אותי , הייתי מתה שהיה לי את הכח לשנות , אבל מה לעשות , אני רק תלמידה , אני בקושי חלק במכונה הזו שנקראת בית ספר , וכנראה שאם שום דבר לא ישתנה במדינה הזו , כנראה שגם שום דבר לא ישתנה במשרד החינוך .
אני , שהתייאשה מהמקום הזה שקוראים לו בית ספר ומאוכזבת לגלות שאין לה כח לשנות .
כינוי:
Karma|To infinity and beyond
בבלוג זה
בכל הבלוגים
