אז לחברה שלי יש חבר.

יום אחד פגשתי אותו. ויום לאחר מכן התחלנו לדבר.

דיברנו בפייסבוק. סתם. על דברים ששנינו אוהבים. כמו פוקימון.

ואז הפסקנו. ואתמול, הוא פתאום כתב לי.

והמשכנו לדבר כאילו לא קרה כלום.

ואז שאלתי אותו.. מה שלומם. שלומו ושלום החברה שלי. בתור זוג.

אז הוא אמר לי שהם רבו. כי הוא החליט שהם לא דומים. בכלום.

ואני כבר מזמן החלטתי שאני מחבבת אותו. 

אבל בכל זאת עזרתי לו, עברנו על עשרות תחביבים ושללנו אותם. לא מצאנו כלום.

אז אמרתי לו, שאם אתה אוהב משהו, תילחם עליו.

וזה אירוני, כי אני לא נלחמתי עליו.

ואז הוא אמר לי שאנחנו דומים. והלב שלי פרפר. 

והמשכנו לדבר.

והיום, הוא התקשר אליי. בפעם הראשונה דיברנו בטלפון.

"תשכחי מאתמול. כעסתי עליה.. עכשיו כבר לא. ככה זה כשכועסים."

הלב שלי נשבר לרסיסים. יום לפני חג האהבה.

בקול חנוק עניתי "מעולה. אני שמחה בשבילכם."

ובאמת הייתי. אבל רק קצת. 

לא ניתקנו קשר, אבל זה שונה.

ואני מרגישה מגעילה בהתחשב לעובדה שאני אוהבת את החבר של החברה שלי. 

אבל זה לא מגיע לו. 

בחורה שמפלרטטת עם אחרים מאחורי הגב? לא אמרתי לו כלום.

בחורה שכל הזמן מדברת על הידידים שלה, אבל לא על החבר שלה?

אז לחברה שלי יש חבר, שאני אוהבת. בחיים לא אהבתי ככה מישהו. כי הוא באמת דומה לי. הוא באמת הטיפוס שלי. הטעם שלי. אולי הוא לא הכי יפה, הכי חתיך, הכי חכם או הכי.. הכי. אבל הוא כמוני. וגם אני לא כזאת.

מה אתם הייתם עושים? זקוקה לעזרה.