תראו מה למדתי!: אֶרְצֵל זה עם א' +סגול:) איזה גונב!(: (הקטע של הניקוד)

כל כך בא לי לכתוב...

כל כך יש לי מה...

אני כל כך לא יכולה...

הבלוג איבד ממשמעותו... אני כבר לא יכולה לכתוב כאן דברים. כאן אני אמורה לכתוב על החיים שלי, אני כבר לא יכולה!

יש לי כך הרבה מה לכתוב כל כך בא לי לבכות והבלוג הזה, בשביל מה הוא?.. אם לא בשביל כאלה דברים, במקום שאני ארביץ למשהו\מישהו לפני שאני אעשה דברים אחרים שסתם לא טובים ולא עוזרים זה יכול לעזור לי אנשים שקוראים ומגיבים יכולים לעזור לי.. אבל עכשיו כבר זה כל כך לא שווה אנשים הרסו את כל העניין כל הקטע בבלוג זה לספר לאנשים מה עובר עליך ושהם יגיבו, יעזרו... זה כבר לא ככה.

אם אני צריכה להכריח מישהו להגיב לי והוא מגיב לי בשתי מילים זה ממש לא שוה לי וכבר לא כדאי לכתוב את כל הסודות שלי כאן. אני אחזור על זה שוב כי אפשר לסכם את הכל במשפט... הבלוג איבד ממשמעותו. אי אפשר ככה..

מה אני אכתוב? קמתי בבוקר אכלתי וחזרתי לישון??? למה לעזאזל זה צריך להיות ככה?.. אני עשיתי את הבלוג הזה בשביל שיהיה לי איפה לכתוב את כל מה שעובר עליי את כל מה שאני רוצה לספר לאנשים שקרובים אלייי.. עכשיו זה כבר לא ככה כי אי אפשר לכתוב דברים שמעבירים ביקורת אי אפשר, אנשים זורקים לך בפרצוף דברים שהם הכי כמוסים בשבילך, והם צוחקים על זה ומגיבים בצחוק ולא כמו שהכותב מצפה או מבקש.. גם אני הייתי ככה, שסתם העיקר להגיב, העיקר שיקראו.

אז זהו- שלא.

נמאס לי מזה נמאס לי מהחיים נמאס לי מעצמי!! ו.. גס וואט, אני לא יכולה לכתוב על זה כלום!

יודעים מה.. פחות מכלום! אני אפילו לא יכולה להזכיר את זה אנשים שקוראים את זה יחשבו שזה עליהם ככה שזה גם לא טוב, אז כבר עדיף לכתוב הכל ולא רק חצאי משפטים שבכלל לא יבינו למה התכוונתי..

אני אפילו לא יכולה להסביר למה התכוונתי.

היה נחמד, היה נעים, עכשיו.. זדיינו לי מהחיים!!!!!!!

אתם לא עוזרים בכלל, איי הייט איצ' פאקינג וואן אוף יו!

כל כך כל כך כל כך אהבתי את הבלוג הזה בחיים שלי לא השקעתי ככה בדבר דומם! בדף מסריח!

זה כל כך עזר לי.. אני חושבת שאני אמשיך לכתוב כאן.

או שאני אכתוב ואל אשים על אף אחד (התגובות כלכך צפויות)

או שאני אכתוב דברים כמו "קמתי בבקר היפי ייאי"..

אני לא יודעת אם אני אצליח בכלל לא לכתוב. זה יהיה לי ממש ממש קשה..

אני מקווה שאני אעשה את הבחירה הנכונה.

ב26 ארה"ב..

=\