הכרתי מישהו חדש, פתאום הכל קיבל פרופורציה, נפגשנו, הלכנו לים, היה נחמד, היה לו יומהולדת למחרת, עברו יומיים והוא אמר שהוא לא בעניין.

בכוונה רשמתי את זה בשורה כי זה היה 2good2betrue כמו שאומרים..... חשבתי כבר מצאתי מישהו שעושה לי טוב כמו שהייתי רוצה וזה נגמר הרבה לפני שזה בכלל התחיל.. ביקשתי עוד הזדמנות אבל לא קיבלתי.. זה לא שאני נואש פשוט אני יודע מה אני רוצה והוא היה כזה.. בכמה ימים הוא הצליח להעביר לי מחשבות על מישהו שנמצא לי בראש מספטמבר.. ואז הוא תפס את מקומו. שונא את ההרגשת פיספוס הזאת.. אני מנסה יותר מידי? ניראה לי שכן. אני חייב לשנות גישה.

בצבא הדברים מסתדרים לשם שינוי ואני מרוצה מהצוות מאוד.. היו לי שבועות כל כך טובים.

והחברים.. אני מתחיל להתרחק מהם, זה אפילו לא כואב לי שזה מוזר. גם אני וידידה טובה שהיא כמו אחותי החלטנו שדרכינו נפרדות - רשמתי על זה לפני איזה חודש חודשיים.. עכשיו זה סופית. זה כל כך מוזר ורק כדי להדגיש כמה שהיא הייתה חלק רציני בחיים שלי כשאני מסתכל על פוסטים ממש ישנים מלפני 4 שנים אני רואה שכתבתי כאן עליה. אבל היא זאת שלא הייתה בסדר וזה ידוע לשנינו.

יש לי עוד ידידה ממש טובה שאיתה דווקא הקשר התחזק.. אני מספר לה מה עובר עלי ועל כל המצב עם החברים והצבא ואני מבין כמה שזה עושה טוב שלא צריך לשמור הכל בבטן. כמעט וסיפרתי לה על כל העניין עם הבחור. אבל כל פעם שהיה מצב אידאלי משהו הרס אותו שזה נורא מצחיק כאילו זה מה שצריך לקרות. בכל מקרה נכון לעכשיו יש לי הרגשה מוזרה.