אז עבר לו עוד שבוע ואני עדיין פה. יש לי הרגשה שבגלל ששיניתי תעיצוב יש לי מוטיבציה לרשום.

השבוע הזה התחיל נחמד.. אני והצוות שלי התחלנו לבשל לנו ארוחות, זה ממש נחמד שכל צהריים יש אוכל טעים וחוץ מזה למי כבר יש כוח ללכת לחדר אוכל.

עשיתי השבוע המון דברים מעניינים, אני באמת מרגיש מסופק. אבל מה שהיא מרגיש לי רע שאין לי עם מי לחלוק את הדברים האלה. אף פעם לא באמת סיפרתי למישהו על איך שעבר עלי כל השבוע. זה לא היה חסר לי עד התקופה האחרונה. בא לי שמישהו יתעניין ויישאל, אבל זה לא קורה. הסתכלתי בפייסבוק על האקסית שלי, לפני חודשיים-שלוש חזרנו לדבר, היא נפרדה מהחבר ואני סתם מבולבל וחשבתי שאולי יש מה לתקן. עכשיו גיליתי שהיא חזרה לאקס שלה ובגלל זה היא כבר לא שולחת לי הודעות.. שזה טוב כי אני לא באמת רוצה ממנה משהו.

זה לא שאני לא חברותי, וזה לא שאני לא חבר טוב, וזה לא שלא אכפת לי, אבל איכשהו נשארתי דיי בודד. אני יודע שאני מתחבב על אנשים דיי בקלות.

ואולי זאת סתם ההרגשה הזאת שנובעת מהתקופה המוזרה הזאת, הרגשה של לבד.

דיברתי עם הבחור במשך השבוע, הוא השתחרר לא מזמן וקיוויתי שאולי משהו בגישה שלו יישתנה, הרי אנחנו עדיין מדברים, על מה ולמה?..

לפעמים הוא מדבר ולפעמים נעלם, כבר התייאשתי ממנו אבל בכל זאת עדיין נשאר לי חלק בלב שששמור בשבילו למקרה ש..

אני אמור לעבוד מחר, בכלל עדיין לא התעסקתי עם האישור עבודה וממש לא בא לי לעבוד. לפני חודשיים שהלכתי לבוס שלי ואמרתי לו שבא לי לחזור לעבוד הרגשתי שזה הדבר הנכון, עכשיו זה סתם מתיש אותי והכסף לא טוב. מינימום זה לא שווה לחייל, פשוט לא.

חוץ מזה הגעתי למסקנה שאני חייב לקחת כמה ימי חופש, לא חתמתי על פסח כי אני בונקר ורגילה לא לקחתי כי עד שהחיילים לא נמצאים ביחידה יש לי זמן לעבוד על דברים אחרים חוץ משוטף.. אבל אני באמת צריך קצת שקט, להיות באיזה מקום רחוק, חו"ל או סתם טיול.

נורא הצטערתי שההורים לא שאלו איך עבר עלי השבוע בצבא, הם התרגלו שאני מתעצבן או לא מגיב לזה שהם שואלים ודווקא השבוע רציתי להגיד להם שהיה לי כיף ומיוחד ונהנתי.

אני מקווה שיהיה סופש טוב ואני בטח ארשום פה מחר. בא לי להמשיך לעצב תבלוג.