רציתי שתבוא..

שתגיד שאתה מחבב אותי..

שתבוא..

שתחבק אותי

תאמץ אותי אליך..

תביט בי

תחדד מבטך אליי

אחוש לכודה בעינך ללא מוצא..

האיום הזה יתפוש אותי

וייתן לי להיות באותו הרגע

רק שלך

אבסולוטית

הדבר היחיד שיעבור בכל גופי

ויכה בי הדים וזרמים

יהיה רק אתה

עיניי ימצמצו

לא יעמדו בלחץ הזה

השקט יעמוד באוויר איתן

כמו הכבלים המושכים את ליבי בחוזקה היישר אל גופך..

אך אני ישמור על יציבות

לא אתן לחבלים למשוך אותי

אשאר כך..

להביט בך..

להבין את עינך

להכירן לעומק

לראות את השליטה במבט העיניים הזה..

אגע בזרועך החסונה

אצטמרר לי טיפה

אחייך אליך

המבט הרציני שלך

ינעץ בי שוב ויחלחל את גופי הרך והנמס למולך..

ואז פשוט...

תחייך אליי

את החיוך הכי מרגיע שיש

החיוך הכי מתוק שיש

השיניים שלך נחשפות

אני נזכרת שנשכת אותי

וחשה את התחושה שזה העלה בי..

מבטי מצטעף עוד

חוויתי הגופנית כה ערבה לי

נעימה

ומלאת השראה..

הנרות הדולקים מאירים אותי למולך

אני יודעת שאני יפה

וטוב לך להביט בי

אני מביטה בך

הנרות היפים

יוצרים צליליות יפות

ומעברים של אור וצל על כל קיומנו..

ריח הנרות משרה שלווה

ומכבד את החושניות הטבעית

הכול כה טוב..

כה רגוע..

אך

בן רגע

הארתי בנרות הללו

חלקים שצריכים היו להישאר בחשכה..

פיתית אותי

ואני גם...

רציתי יותר..

הנרות הטובים והענוגים

זעמו

לא מבחירה

אלא מפני טיבעם

הם ליחכו מה שביכולתם

ובקול צורמני וחד הכל השתנה

האור הענוג והעדין הפך להיות אימתני ומסנוור

הריח הארומטי הפך לריח שריפה מאיים ומלחיץ..

בגדיי שאפפו אותי נשרפו למולי בריח עשן כבד..

נותרתי חשופה למולך

ככה..

ללא השראה

ללא רומנטיקה

ובין העשן המיתמר הזה

אני מזהה שנשמתך נשרפת

אתה מביט בי בזרות

אני מביטה בעצמי להכיר.. מה השתנה בי?

מדוע מבטך מתרחק ממני אט אט

אני מנסה לראותך

להבין האם אתה נשאר

או שמא הנך מתרחק

אך דבר אינו ברור לי

העשן חוסם את טווח ראייתי..

הכל מעורפל

אני מביטה קרוב

מעיינת בגופי

ונוכחת פתע

שהוא הפך שחור

מלוכלך

לא... אינני מי שהייתי עוד

קוראת לך

שתציל אותי מהשרפה

תנקה אותי עם מים טהורים ואהבתך

אך אתה מתרחק ממקום סכנה

מותיר אותי לבדי

חשופה..שחורה.. ומגששת באפלה..

עכשיו, ממש בזמן זה

אתה כבר שם

בגן חדש

מתבשם מפרח אדום יפה ורענן במיוחד....