אני מנסה להבין מה קורה לנו, איפה כל הטוב הזה נעלם ? אז הזמן לא מרפה רק פצעים, אלא גם אהבה
אבל למה זה חד צדדי ? למה רק אני תמיד המשכתי לאהוב אותך כמו תמיד ?!
אני כל הזמן מנסה לדבר, לתקן, להסביר - וכמו לקיר
לא מסוגלת להתמודד, אני לא מסוגלת לסחוב על עצמי עומס כזה הכל נופל עליי בבום
חלמת שעליתי, שעליתי ממש גבוה , ואז ניסיתי לחזור והתרסקתי על הרצפה
אתה יודע מה הבנתי ? מה פשר החלום הזה ? אתה מעלה אותי גבוה גבוה, גורם לי להרגיש מלכה
עוזר לי להשיג את מה שאני מחפשת, מגן עליי ונותן לי כוח
ואז במכה מפיל אותי הכי חזק והכי כואב
ומשאיר אותי מדממת. ואתה רק מסתכל מהצד ומחפש אשמים
למה מה שחשוב זה אשמים ? למה זאת לא אני שחשובה לך יותר מכל ?
למה אני צריכה לתת כל כך הרבה ? ולא שאני חייבת, אני פשוט אוהבת - וככה זה אהבה
אבל אפילו את היחס המינימלי מהבן אדם הכי קרוב שיש לי אני לא מקבלת
אז מה שווה כל ההשקעה שלי ? אתה רק גורם לקשר הזה להתקרב יותר ויותר לסופו
הילדה הזאת, המגעילה הזאת שנכנסה כל כך מהר לחיים שלך ותפסה כל כך מהר את המקום שהיה אמור להיות שלי
אבל עכשיו אני מרגישה כמה הוא אף פעם לא היה שלי אז אולי עדיף שתלך בכיוון הלב שלך ? ושנינו יודעים שכן פיתחת רגשות כלפיה
אז למה להמשיך עם השקר הזה ? אני מרגישה כאילו כל מה שאני יודעת ומכירה, מתנפץ לי עכשיו בפנים. וזה יותר כואב מתמיד
מישהו יכול ללמד אותי איך עוברים את זה ?
זה נהיה יותר כואב אחר כך ? אני לא יודעת אם יש יותר כואב
זה משתפר ? שוכחים מהר ?
איך מתמודדים עם לב שבור ?
ניסיתי לברוח, רחוק איך שאפשר, מכל הבעיות האלה ומכל הכאב ראש
רק חזרתי ונפלתי, גיליתי שזה לא כאב ראש - זה הרבה יותר כואב
מין הרגשה פנימית של שבירה, של התרסקות.. בידיעה שאין מי שיתפוס
איפה מוצאים את כל התשובות לשאלות ?
אומרים שכשקשה - אתה בעלייה
העלייה הזאת ארוכה לי מדיי, זה עוד יכול להתדרדר מפה ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
