אני מרגישה כלואה, בתוך כלוב מחוטים דקים דקים שיוצרים כדור מסביבי. אני יכולה לקרוע אותם אבל אני פשוט לא יודעת איך, מרגישה שהכל נעלם, שכל מה שהכרתי שכל מה שהיה המציאות שלי התפורר ואני חיה חיים של אחרים. איזו הרגשה נוראית קשה לי לתאר פתאום את השבירה הזאת, החודש הזה כבד לי ואין לי לאן לברוח. אני מרגישה כאילו קמתי לתוך מציאות חדשה, אין לי את הכוחות להתמודד אני נופלת ונופלת ויש מי שיתפוס, אבל הוא פשוט לא רואה אותי נופלת. אנשים משתנים ומתרחקים, האנשים שהיו הכי קרובים נמצאים במרחק של קילומטרים, אם פיסית ואם מנטלית. נשברתי הלב שלי פשוט לא מתפקד.. פתאום אני בורחת למקומות שלא חלמתי שאברח, אני לומדת ולומדת בשביל לא לחשוב בשביל להפסיק להרגיש. אני מתגעגעת אלייך בכל המובנים, השתנית לי. זה לא רק אתה, זה הכל שתמפרק, אני צריכה שתתפוס אותי ואתה מחזיק בי, תמיד הייתי צריכה להיות החזקה ולא להשבר, ואם נשברתי התמודדתי לבד, לבד. אני מוכנה לוותר על הכל בשבילך רק בתנאי שאני לא אשאר לבד. אני מוותרת אני מאבדת ואתה נותן לי להרגיש לבד, אתה נותן לי להיות לבד.
אני רוצה לחפור בור עמוק מספיק, לירוק אליו את הלב שלי עם כל הרגשות המגעילים האלה ולקבור מתחת לאדמה. החודש הזה מרגיש כאילו הוא לא ייגמר, עוד שבוע יום הולדת ואני רוצה שהוא יתרחק ויתרחק. חשבתי שהתקופה תעבור מהר אם אני לא אחשוב, אבל העובדה שאני לא חושבת מביאה אותי עמוק יותר ויותר. אני מאבדת הכל אני הורסת הכל אני הופכת להיות בן אדם רע, להרחיק ממני אנשים. אני מבריחה אנשים כמו מחלה
אני לא מצליחה לנשום, אני לא מצליחה לדבר, לצחוק מזמן יצא לי החשק. אני כל כך רוצה להאשים מישהו בזה אבל אני פשוט לא מוצאת את מי להאשים. אין לי יותר מה לכתוב, הפריקה הזאת לא עזרה בשום דבר.
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
