בבלוג זה
בכל הבלוגים
קצת הסתבכנו עם כל נושא חינוך הילדים שלנו היום, לא? קצת. רק קצת. פעם, לפני 30-40 שנים, זה לא היה "issue" אלא היה דבר מובן מאליו. ילד ידע מה מקומו ותפקידו "בשרשרת המזון", ההורים ידעו איך לגדל ילדים בלי להזדקק לעזרה חיצונית. לא היו חוגים שעסקו בחינוך ילדים, בשאלה איך לגדל את "הצעצוע" החדש (אפילו לפני שנולד "הצעצוע"), לא הגיעו "הוראות הפעלה" מהיצרן עם הילד, הורה היה הורה ולא חבר… ואיכשהו, לפחות מהסיפורים של ההורים שלנו והוריהם שלהם, נראה כאילו פעם היה פה ממש אחרת.
אחרת טוב או אחרת רע ?
היה פשוט אחרת. וזה נכון. באמת היה אחרת. לדוגמה, היה רק ערוץ טלוויזיוני אחד. בלי שפע של אלטרנטיבות ובלי "סופר נניות" למיניהן שהציפו לנו את התודעה. פעם, בהרבה בתים, ילד ידע שכשאומרים לו "לא", זה לא: "אולי לא" (ואני לא מתכוונת לתקופת "גיל ההתבגרות" הראשון, תקופת ה"דובי לא-לא" שחלה באזור גיל שנתיים, אלא לגילאים בוגרים יותר, בשלבים שבהם הם מבקשים שוב ושוב כי ידוע להם שה"לא" הראשוני יתחלף במהרה ויהפוך ל"כן". "שיטת מצליח" שאנחנו, ממש בעצמנו, לימדנו אותם) והיום… אתה מוצא עצמך בבית שלך, במקום החמים הזה שאתה מטפח באהבה, בסוף יום עבודה, אחרי ש"התשת את עצמך לדעת", עם צמד אינדיאנים שמקפץ על ראשך ואתה, שרק רוצה קצת שקט, לא עומד על שלך ודורש אותו כי………. אמרו לך ב"סדנה להורות אינדיאנית אלטרנטיבית", באיזה ישוב טבעוני בצפון, שאם תגיד "לא" זה עלול ליצור "לקות" כלשהי מזן חדש אצל הילד, או שאם תגיד בצורה אסרטיבית "לא כעת !" הילד שלך עלול למצוא עצמו ישוב על ספות של פסיכולוגים רובץ ומקטר. (סוד קטן…. בכל מקרה הם ישבו על ספות של אנשי מקצוע כלשהם ויקטרו עלינו)
אמא חברה ואבא חבר
נראה שבשנים האחרונות הורים "שכחו" שללא סמכות הורית אפקטיבית ועקבית…. לא ניתן לגדל ולחנך ילדים שירגישו שיש להם מסגרת וגב. כשההורה לוקח על עצמו תפקיד של "חבר", או כשאמא הופכת "לחברה הכי טובה" של בתה, יש פה בעיה. יש פה חוסר איזון בתפקידים במשפחה. יש פה, כביכול, מצב "מודרני ואלטרנטיבי" אבל בפועל נוצר חור עצום של חוסר במבוגר שממלא את תפקידו כהורה. כי מתי נגמרת ההפרדה שבין אני חבר לאני אבא? או אני חברה וכעת אני אמא? מתי אני "עושה צחוק" ומתי אני מחנך? לך, כהורה, אולי קל יותר להפריד אבל לילד שלך, כשתחליט "להתחפש" להורה שוב, יהיה קשה יותר לקבל זאת. ובצדק. כיוון שזה מבלבל.
התפקיד הראשי בהצגה הזו הוא התפקיד שלך!
יש לי הרגשה, שאם היו שואלים אותך בעבר, מה המשמעות של להיות הורה? היית עונה שלהיות הורה פירושו להיות דמות מחנכת, מנתבת, מכוונת. להיות הורה ממקום של השפעה(ממקום שילד מקשיב לטיעוני ההורה כי הוא מעוניין להקשיב ולא ממקום בו ההורה כופה את דעתו בכח), סמכות, אחריות. הורה שמעניק ביטחון מעצם היותו ההורה. עליך להבין ולהאמין, שגם אם אתם הורים שלא מתפקדים כ"עקר/ת בית" אלא אתם מפתחים קריירה במשרה מלאה (או מלאה +++), עליכם לתת לילדכם הרגשה של הורה משמעותי ונוכח מתוקף היותכם הורים! פשוט ככה!
מי רוצה בריון אצלו בבית ?
אני יודעת, שמעתי ממתאמנים שלי לא פעם (גם לא פעמיים…) על הדבר הבעייתי הזה שנקרא "מצפון". ההורה חושב: "אם אני לא נמצא מספיק בבית, אז איזה מין הורה אני ???" וזה ישר מקפיץ את המצפון לתפקיד פעיל ומאוד דומיננטי ואגרסיבי. כן, כן… הוא בריון לא קטן המצפון שלנו. אז זהו: הבריון הזה מפתח אצלנו רגשות אשמה ואז…. זה גם מה שהילד המתוק שלך מרגיש. אבא/אמא לא בסדר !! ואם אתם אינכם עומדים לוותר על הקריירה…. אז לשם מה לגור עם מצפון כזה אצלכם בבית ??? אויבים לא כדאי להכניס הביתה! נוכחות הורית משמעותית יכולה להיות גם בזמנים קצרים וקצובים כל עוד היא מתנהלת ממקום של כבוד הדדי, קבלה, שוויון ערך, ביטחון.
מה הקשר בין המתוק שקופץ לבריון שפורץ?
הבעייתיות היא, שביום בהיר אחד, המתוק שנהג לקפוץ על ראשך מתוך חינניות מתוקה, מתחיל לפרוק כל עול ולפרוץ את הגבולות (הפרוצים גם כך) ואז: זהו !!! נמאס לך ואתה, שאיבדת את הדרך ולא ייצרת גבולות ברורים עומד וצורח את עצמך לדעת בלי שיטה, בלי חזון שמוביל אותך, בלי אור בקצה המנהרה שמאיר לך את הדרך…… הלו… לאן אתה מגיע? ואם אין דרך ברורה, לאן אתה הולך???? הילדים של כולנו זקוקים לעקביות שחלקה נובעת משגרה יום-יומית. חינוך ילדים, זו הרי, מטרת העל של כולנו. קשה לי להאמין שיש הורה שרגע לפני שנולד לו יורש העצר אמר לעצמו ולזוגתו: "תשמעי, את הילד הזה לא בא לי לחנך. בואי פשוט נגדל אותו. מה שייצא ייצא! בואי נזרום". מהמקום הזה, תבנו לעצמכם אג'נדה, לו"ז ותביאו איתכם המון כבוד, קבלה, הקשבה ורצון ליחסים טובים ממקום של ביטחון וסמכות. אם תשאלו אותי, זו הדרך לחינוך ילדים.
כינוי: