אֶרֶס עַצְמִי- סיפור בהמשכים

פרק שישה עשר

קוראים שלי

מקווה שהיום הראשון בבצפר עבר בשלום :)

ושוב תודה על כל התגובות המחממות והטובות, אין עלייכם

זה פרק עם כמה וכמה התפתחויות, תישארו ערניים זה חשוב

בלי יותר מידי חפירות, תהנו :]

פרק שישה עשר

פרק שישה עשר

העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים.

אלה שאתה מכיר, ואלה שלא.

כן, אני יודעת, חדת אבחנה שכמותי.

אבל תחשבו על זה,

אדם שלא הכרנו בעבר, מופיע פתאום בחיינו, משנה אצלנו כל כך הרבה דברים שלא העלינו על דעתנו שישתנו בחיינו.

זה יכול להתחיל במישהו שאתה פוגש במסגרת העבודה, הלימודים, או סתם בסיבוב קצר בשכונה, או חלילה בשל תאונה, או מקרה לא נעים.

מה שזה לא יהיה, החיים שלך, כמו שהגדרת אותם עד עכשיו, לא יהיו אותם החיים שתגדיר מהיום והלאה,

כי החיים משתנים,

בין אם נרצה בזה, ובין אם לאו.

***

דן חייג חיוג מהיר למאי בשעה עשר בלילה, הוא אמר שזה קשור לעומרי והוא היה שמח אם היא הייתה פה עכשיו, יחד עם כל המשפחה, שכן אחרי ארבעה חודשים וחצי שהיא שותפה בכל מה שזז בקשר לעומרי, וגם בכל מה שלא הכי קשור אליו, הם ראו לנכון להזעיק גם אותה.

דן לא הסכים לדבר יותר מידי, ואמר שיעדכן אותה בכל כשתגיע, אך דאג לסיים את השיחה במילים, "תירגעי, הוא עדיין חי", לפני שניתק.

מאי פשטה מעלייה את הפיג'מה, ונדחקה לג'ינס צמוד וחולצה קצרה.

למרות השעה המאוחרת יחסית, הדר עוד לא שבה לדירה מאז יצאה בשעה שבע בבוקר, ומאי כבר הבינה שאם לא ענתה לחמישה עשר הצלצולים הקודמים, לא תענה לה גם בצלצול השישה עשר.

היא קיוותה ששלומה בסדר, ושהריחוק שלהן בימים האחרונים לא השפיע עלייה יותר מידי, או שלחילופין- מצאה לה איזו חברה טובה אחרת.

מאי לקחה את תיקה ונעלה את הדלת, בצעדים מהירים ירדה בגרם המדגרות של הבניין והתפללה בליבה שתעבור מונית מזדמנת.

-

"אני ממש מצטערת", מאי אמרה לדן תוך שהם מחכים למעלית מהקומה הראשונה.

"שטויות", הוא אמר, "הייתי צריך לבוא לאסוף אותך, אני מצטער..." הוא אמר והם נכנסו אל תוכה של המעלית הגדולה.

"אתה מוכן להגיד לי מה קורה?" קולה היה מתוח.

"אני חושב שהלחצתי אותך יותר מידי," הוא אמר בחיוך זעיר והביט אל שתי עיניה.

"כן," היא הודתה, "ממש קצת", אמרה בציניות.

הם יצאו מהמעלית ועשו דרכם לחדרו של עומרי, השלישי משמאל, היא כבר ידעה את הדרך בעל פה.

"מאי!" סיגל, אמם של האחים קמה לעברה, "איזה יופי שבאת, סליחה על השעה..." היא התנצלה בפנייה.

"זה בסדר גמור," אמרה מאי בחיוך, דבר שלא ממש הייתה בטוחה לגביו, שכן השעה הייתה עשרים לאחת עשרה בלילה.

סיגל, אלון, נופר ועומרי היו כולם בחדר, וכעת נוספו גם דן ומאי.

על הדלת נשמעה דפיקה, בחור גבוה בחלוק לבן ותג עם שמו, נתנאל אהרון, נכנס אל החדר.

"זהו?" שאל, "כולם פה?" הוא פנה אל סיגל בחיוך.

"עכשיו כן," היא צחקקה.

מאי תהתה לעצמה על מה כל הדרמה הזו, למה היו צריכים להזעיק אותה, ומה יש בפי הרופא לומר, היא שערה לעצמה שזה משהו חשוב, יותר נכון ממש קיוותה כך.

"אז כמו שאמרתי," הוא החל לומר ועיין בדפים שאחז בידו, מבטיהם של כל החמישה הופנו אליו, "מצבו של עומרי משתפר", הוא אמר בחיוך, "הטיפולים מועלים מאוד, והגידולים מתחילים להעלם..."

מפיה של מאי נשמעה אנחת רווחה.

"אין עוד מקום לציפיות גבוהות," הוא אמר בקול פחות שמח, "אבל יכול להבטיח שאם המצב ימשיך להתקדם ככה", הוא שתק לכמה רגעים. מבטיהם של השישה בידרו אותו מעט, המתח הזה בפניהם חימם לו את הלב.

סיגל נעמדה על שתי רגליה, "אם המצב ימשיך להתקדם ככה? מה? מה יקרה?" ניצוץ של תקווה הופיע בעיניה.

הרופא חייך חיוך רחב, "אם המצב ימשיך להתקדם ככה, נוכל להתחיל להיפרד לאט, לאט מהמחלה..."

על פניהם של כל השישה הופיע חיוך מאושר, נופר מחצה חזק בשתי ידיה את עומרי, "ידעתי שתצליח," היא אמרה לו, "אני ידעתי!", מעיניה זלגו דמעות של אושר והיא לא הרפתה ממנו.

סיגל התפרצה בבכי אף היא וחיבקה בחוזקה את אלון, בעלה, שלא השתדל כלל להסתיר אף הוא את דמעותיו.

מאי הביטה בפניו של דן שאף עיניו הבריקו מדמעות, היא לקחה את ידו ואחזה בה בחוזקה, הוא חייך אליה חיוך גדול ומאושר, חיוך שהיא לא תשכח אף פעם, ובלי לחשוב הרבה, נשק קלות לשפתיה.

הרופא הצעיר הבין שזה היה הסימן שלו ללכת.

***

הדר ישבה לבדה על ספסל חלוד בשטח האוניברסיטה. על אף שלימודיה הסתיימו לפני שעות אחדות, היא לא רצתה לעשות את דרכה בחזרה לדירה, להגיע ולשהות במצב החונק והמתוח שיש עם מאי בתקופה האחרונה.

היא ידעה שמיותר להתקשר ליעל ולנסות לפגוש אותה איכשהו, שכן יעל כבר הודיעה לה עוד מאתמול שהיא מקבלת את פניהם של הוריה בשדה התעופה. הם הגיעו לביקור קצר מקנדה, והיא רצתה שכל דבר יהיה כראוי.

הדר נהגה לציין מידי פעם בפני יעל עד כמה היא מעריכה אותה שהגיעה לארץ לבדה לפני שבע שנים והשאירה משפחה שלמה מאחור. יעל הייתה נוהגת למשוך בכתפייה ולהגיד שיש משהו בארץ שאין בקנדה. הדר מעולם לא הבינה מה, אך התייאשה מלנסות.

הדר נאנחה ובהתה סביבה, השעון הראה את השעה שמונה וחצי ומחשבות התרוצצו בראשה. היא ניסתה לחשוב על כל דבר מלבד על שיחת הטלפון שקיבלה היום מיאיר, שיחה שהייתה מוכנה להיענות לה. היא ידעה שבמקודם או במאוחר זה יגיע. הם יצטרכו לדבר וללבן כמה שניתן את הדברים. והוא הציע שהם יפגשו וידברו. על אף שלא הייתה בטוחה כל כך מה תגיד ומה בדיוק תשמע היא הסכימה.

הפלאפון שלה צלצל, על הצג היה כתוב שמה של יעל.

"הלו?" הדר ענתה בקול יבש.

"מישהי פה לא במצב רוח משהו, הא?" יעל זיהתה מידית את העגמומיות בקולה של הדר ושאלה בזהירות.

"לא ממש..." הדר הודתה.

"מה יש?"

"יאיר. הוא התקשר..."

יעל שתקה מעבר לקו לכמה רגעים.

"ומה הוא אמר?" היא שאלה ישירות.

"קבענו להיפגש בסוף השבוע, לדבר".

שקט נוסף נשמע מן הצד השני.

"מה את שותקת כמו דג...?!" הדר דחקה בה.

יעל פלטה צחקוק יבש, "קיוויתי בשבילך שזה יגיע... שבאמת תדברו, תבהירו עניינים. אבל האמת... בשבילי לא קיוויתי שזה מה שיקרה..."

הדר חייכה חיוך מבויש, "אני לא מבינה... מה הקשר?" היא ניסתה להעמיד פנים כלא מבינה.

"תראי, בגללו, בגלל מה שהוא עשה לך ואיך שהוא פגע בך, אפשר לומר שהתחברנו, נעשינו חברות טובות. ואם תחזרו להיות ביחד, או לא יודעת מה... אולי לא תצטרכי אותי יותר..."

"יעל, זה לא משנה מה קורה איתי ועם יאיר, או עם מאי, או לא יודעת מי... אני לא אקום בוקר אחד ואחליט שנמאס לי ממך..." היא אמרה לה בקול ברור, "חוץ מזה... שתינו יודעות שזה אחרת כל מה שקורה פה. טוב לי וכיף לי איתך, זה מה שחשוב..." היא אמרה בחיוך.

"אני יודעת, סתם מחשבה מטומטמת... סליחה..." יעל נשמעה מעט מבולבלת.

"איך ההורים שלך? נהנים?" הדר ניסתה לשנות נושא.

"הם כל כך מלהבים, זה מטורף..." היא צחקקה.

הדר צחקה בחזרה, "אני מקווה שהם לא יתנחלו אצלך, אני אשתגע..." היא אמרה וחייכה חיוך רחב.

"אל תדאגי, יומיים- שלושה ואני בועטת אותם לאיזו דודה בצפון..."

"סומכת עלייך, הא?"

"לא אאכזב אותך הדרי, אני מבטיחה".

עומרי מתחיל להבריא! זה לא נפלא?! נקווה שהוא ימשיך ככה ולא ימעד בדרך! איזה יופי :)

דן נישק את מאי! תגידו שזה לא מקסים! אוווו

הדר מתחילה לאט לאט להיפתח ליעל, וואו. שהחיינו? מה אתם חושבים יקרה בשיחה שלה ושל יאיר בפרק הבא...? 

כל זאת ועוד בפרקים הבאים D:

זו תחושה שלי או שיש יותר מאי מאשר הדר...? כי אני רמגישה שעם מאי יש כל הזמן התפתחויות והדר תקועה כזה, גם בפגישות שלה עם יעל- זה אותו דבר... אני אעבור ואשנה את זה, זה מציק לי ><

אוהבת המון,

תגובות יתקבלו בברכה,

עריכה 21:13-

שניתי את כל הקטע האחרון! שימו לב!