השכול/ לאמפי

מעולם לא חוויתי את עננו הכבד של השכול

ולא רוצה לחוותו עד יומי האחרון.

איני יודעת מהי הגדרתו,

ואין שום מילון בעולם שיתאר את עוצמת כאבו.

איזה טעם מר הוא מותיר בפיות יבשים,

איך נשמעים עכשיו השירים שאומרים עליהם; 'מרגשים'.

עד כמה מרובות אותן תקוות לא ממומשות,

שיחזרו הם מתוך התופת וידפקו שוב על הדלתות.

מהו אותו ריח שנדבק בקירות, שעוטף את הסדינים,

איך מרגיש להיות עיוור מול כל כך הרבה אנשים.

איזו תחושה בין הידיים כשנוגעים אט-אט בזכרונות,

בבגדים, בנעליים, באלבומי התמונות...

כשעוזבים את כל הצרות למען הצרה הגדולה מכל,

למען השכול.

ושלעולם לא תנחת עליי אותה אבד כבידה 

שהביאה איתה את בשורת האבידה,

שהתשתקעה כאן- וכבר לא תמריא בחזרה...

-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*

יהי זכרם ברוך של חללי מערכות ישראל שנפלו בעת שליחותם והגנתם על ארץ ישראל ואזרחיה.

יהי זכרם ברוך של נפגעי פעולות האיבה שנהרגו בעת שליחותם וקיומם בארץ ישראל ומחוצה לה.

ת.נ.צ.ב.ה

הקטע מוקדש לדביר עמנואלוף ז"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה. אח של חברתי הטובה. ואף על פי שלא הכרתי אותו, תמונותיו המחייכות בביתו שוות הרבה יותר מאלף מילים.