כשכתבתי את הדף הזה, האזנתי למוזיקה.
אשמח אם כשתקראו אותו תאזינו לאותה המוסיקה:
היום הוא ערב השנה האזרחית החדשה,
ומשום מה כל הבוקר אני מוצף בתכניות וקטעי וידאו שעוסקים באפוקליפסה ובהתחלות חדשות...
המצב בעולם ובארץ נוראי, ואנחנו מעדיפים שלא לשים לב לזה.
אנחנו זועקים שחסרים מים, ומתקלחים חצי שעה.
אנחנו בוכים על מחירי הדירות, ובאפריקה ילדים מתים מצינון.
אנחנו קוראים לשוויון זכויות לגאים, אבל אם הוא הומו עדיף שלא יתקרב אליי.
אנחנו נזעק ונצעק ונפגין, כל עוד זה נוגע לנו.
ואנחנו נקרא למחזר! אבל מה בקבוק אחד כבר ישנה?
ואנחנו נדחף בתור כי חיכינו כבר שעה! לא משנה שהאישה מלפנינו בהריון.
ואנחנו נטיף ונבקר! אבל לא את עצמנו.
ולא נקום לעשות שומדבר! כי הכל בידי האל!
ולא נבכה על מר הגורל, כי בעולם הבא יהיה יותר טוב.
ונקדיש חיים שלמים! בהכנות לחיים שאחרי המוות.
ונאמין שאנחנו מיוחדים! ושהישועה תגיע כי אנחנו שומרים מצוות! ויורקים על ילדות בנות 7.
והכי גרוע, שאנחנו לא נשנה את המצב. כי מה ילד בן 17 יכול לעשות?
כי ההורים תמיד אמרו לי, אם לא תאכל יאכלו אותך.
ואם לא תדאג לעצמך, אף אחד לא ידאג לך.
וכשדואגים לי, זה מרגיש הכי טוב שבעולם.
אולי אני צריך לדאוג למישהו.
בלי לצפות שהוא ידאג לי.
כי אם אני אצפה שהוא ידאג לי, המעגל ייסגר.
אני צריך לצפות שהוא ידאג למישהו אחר.
ולא לצפות לעולם שהטובה הזאת תחזור אליי,
אלא לפעול מתוך אחווה אנושית טהורה.
ואולי זה יביא את השינוי.
ואולי לא.
אבל אני אדע שאת המעט שיכולתי עשיתי,
וגם אם שיניתי את תפיסתו של אדם אחד,
שיניתי עולם ומלואו.
שתהה שנה אזרחית חדשה טובה!
מלאה באחווה ומעשים טובים, לא לשם שתזכו לחיים ארוכים.
ולא לשם שתזכו לעושר והוקרה מהאל.
לשם שתעזרו לכל בנאדם,
בגלל היותו אדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
