My mind has an endless capacity for useless information

החברה הכי טובה שלי היא אמא לשני בנים, היא מורה, היא פריקית, היא רכה וענוגה, היא מהממת.

הכרתי אותה לפני 7 שנים. בעבודה במוקד שירות לקוחות. מהרגע הראשון שבו נפגשנו היינו בלתי נפרדות. חברה טובה שהייתה לי אז, עשתה לי סצינת קנאה על הקשר המיידי שנוצר ביני לבינה.

היא הבינה את הבדיחות שלי ויותר מכך היא צחקה מהבדיחות שלי, עד היום היא בין הבודדים שצוחקים מהן. הכרתי אותה לפני שהייתה לאמא, לפני שהייתה מורה וכנראה לפני שהיא הייתה אישה בכל רמ"ח איבריה.

נפשי קשורה בנפשה, אני קולטת אותה לפי נימת הטון, ומרגישה בנוח לספר לה הכל, היא לא שופטת, היא לא גורמת לי להרגיש רע ומעולם, מעולם לא רבנו.

היא האשה היחידה שאני מוכנה לחיות איתה, לתמוך בה, לפנק אותה, לעזור לה ואפילו לנקות לה את המדפים הגבוהים בבית...

כשאני לידה אני מרגישה מיוחדת, אני מרגישה נכון, אני מרגישה אהובה. אין אישה בעולם שגורמת לי לחוש כך. אפילו האישלי לא תמיד גורם לי לחוש כך.

אומנם אחרי שני הריונות היא איבדה מעט מהפוקוס שלה, אבל העובדה שהיא תמיד שם לצידי, לא משנה מה סיפרתי לה, לא משנה מה אמרתי לה, גורמת לי אושר צרוף רק מלחשוב על המזל שלי שהכרתי אישה כה יקרה.

היא הראי שלי, היא אהובת נפשי, היא גורמת לי לנחת כה רבה, לחבק אותה מעלים חצי מהצרות בעולם.

מ' חברת נפש אמיתית.  

תודה לך יקירה שאת תמיד שם בשבילי.מקווה שהתוכנית ליום הולדת שלך, תצא לפועל למרות הכל...