ב-18.30 יצאתי מהעבודה, והאישלי, החצוף הזה, אומר לי שעד שאני לא מגיעה הביתה הוא לא מתחיל לבשל.
נכנסתי הביתה, הוא במחשב, לא עוצר אפילו להגיד שלום. התרגזתי. הלכתי לאכול תפו"א מוקרמים - אכיל, לא יותר.
החצוף, סיים את עיסוקיו במחשב ב-20.00 והתחיל לבשל בולונז. כשהאוכל היה על האש הוא קורא לי "יאללה, מכינים פסטה".
הרמתי את עצמי מהספה, בקושי רב חייבת לציין, והתחלתי למדוד 200 גרם של קמח.
הפעם הקודמת, הייתה הפעם הראשונה שניסינו להכין פסטה ביתית, הבצק, היה רטוב, והטעם דוחה. החלטתי בסיבוב האחרון בקניון לקנות קמח חדש, איטלקי, בצבעים של מכבי ת"א...
לשתי את הבצק עם 2 ביצים וקצת שמן זית. האישלי הוציא את מכונת הפסטה החדשה והתחלנו לרדד את הבצק עם המכונה. רואים את הבצק הופך למשיי, עם כל רידוד. עבדנו לאט, עבדנו חכם. הכנו את כל ה-200 גרם והכנסנו הכל לסיר עם כשהמים רותחים. 7 דקות.
בשעה 21.10 טעמנו את הפסטה, פשוט מעדן, כל כך טעים, גמיש ועם זאת נמס בפה. ואז הגיע המבחן האמיתי, בצלחת עם הרוטב בולונז.
אין לי מילים לתאר את המושלמות של הפסטה הזו. החיך שלי חטף את האורגזמה של החיים. האוכל התמזג בצורה נפלאה ופשוט נמס בפה. אחרי כל ביס, אמרתי "וואוו", לא יכולתי להפסיק להגיד "וואוו", כל כך חבל שאכלתי את התפו"א קודם, לא היה לי מקום ליותר מצלחת אחת...
מיותר לציין שסלחתי לאישלי, האוכל ריפא הכל.
ככה מכינים פסטה בבית, אפשר גם בלי מכונה, ואל תשכחו לקנות את הקמח בצבעים של מכבי ת"א (באמת שאני לא אוהדת או משהו)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אומר לכם מי חבריי ותדעו מי אני