לחם ושיכר

עכשיו אני בקושי רואה בעיניים. בשתיהן. סתם, אני ממש מגזים, אבל זה לא מאוד רחוק מהאמת. אני מרגיש קצת כאילו אני מסתנוור כול הזמן, רק בלי הכאב ובלי הדחף לעצום עיניים. משהו בבהירות של הכול - קצת כאילו הכול טיפה יותר בהיר מבדרך כלל. עין שמאל גם רואה קצת מטושטש - עין ימין איכשהו בסדר, בחלק הזה. בינתיים, עד כמה שאני יודע, יש לי זיהום בשתי העיניים, כרגע בעיקר בימנית. אבל בואו נהייה יותר אופטימיים - פחות נטפלים למכאובי החיים - כי הפוסט הזה עוסק, או לפחות אמור לעסוק, בבחורות יפות.

אז מה הקטע, בעצם? בואו נתחיל מנקודה אחרת, קצת יותר כללית. אני אוהב יופי. יופי מכול סוג - אני אוהב רהיטים יפים, אוכל יפה, דירות יפות, עור יפה ובין היתר, גם אנשים יפים. ספציפית, אם תרשו לי להיות סקסיסט ברמה מינימלית, נשים יפות. פה מתחיל הנושא שלנו. מאז שאני מכיר את עצמי (לא הרבה כמו שזה נשמע. אני מכיר את עצמי בערך מאז סוף כיתה י', אני חושב. זה יוצא שאני מכיר את עצמי בין שנתיים וחצי לשלוש), אהבתי בחורות יפות. זה התחיל מלהט די צרוף - גבר סטרייט כמוני, בהגדרה שלו, נמשך לבחורות, והמוח הפרימיטיבי שלנו, בני האדם, אומר לנו שיפה זה טוב, אז אני, מהגדרתי, נמשך לבחורות יפות - והמשיך להתפתח למין סגידה מוזרה, שהפכה, במרוצת השנים, להערכה.

ההערכה הזו מביאה לכול מיני תוצאות מעניינות. לבחורה יפה, למשל, יהיה לי יותר קשה לומר "לא". בבית הספר תמיד הייתי מעדיף לשבת ליד ילדה יפה, אפילו אם האפשרות השנייה הייתה מישהו שאולי יהיה יותר נעים לשבת לידו. בשיעור פיזיקה, למשל, כשהייתה לי הבחירה בין לעבוד עם הבחור ההוא שכבר יצא לי לעבוד איתו, ואני יודע איך אנחנו מסתדרים, לבין לעבוד עם הילדה ההיא שקצת מתרשלת, ואנחנו לא מסתדרים במאה אחוז - זו עם השיער השחור החלק, והמשקפיים והעור המדהים הזה - סביר להניח שהייתי בוחר בילדה.

עד כאן זה בעיקר חמוד. אז יש לי נטייה מאוד חזקה להעדיף בחורות יפות על פני... טוב, על פני המון דברים, אבל מזה אי אפשר לעשות פוסט. בשביל פוסט צריך רעיון - צריך בעיה. כאן מגיעה בעיה. ביחד עם ההערכה הזו ליופי, מכול סוג שהוא, אם כי בעיקר לנשים יפות, מגיעה גם מין תבנית של יופי. לא תבנית שמודדים בה דברים, משל "יופי מסוים אני אוהב" ו"יופי אחר לא", אלא תבנית שיוצקים אליה מחשבות. כשאני חושב על בגדים יפים, המחשבות הראשונות שלי תמיד נוגעות בחליפות או בשמלות, לדוגמא, אבל זו תבנית יחסית "חלשה", כזו שקל לעקוף. ביופי של בחורות, התבניתיות הזו הולכת ומתעצמת.

השאלה שצריך לשאול עכשיו היא "כשאתה רואה בחורה יפה בראש שלך, איך אתה רואה אותה?", ולכן אשאל:

ג'ינג'ר, כשאתה חושב על בחורה יפה - באופן כללי, לא על אחת ספציפית - מה אתה רואה לנגד עיניך?

התשובה תהייה מאוד פשוטה:

כשאני חושב על בחורה יפה - באופן כללי, לא על אחת ספציפית - אני רואה לנגד עיני את מאיה. מאיה שנקראה כך על שם מאיה שמוזכרת פה.

ומי זו המאיה הזו, אם יותר לי לשאול?

מאיה הזו היא התגלמות היופי. כשאני חושב על יופי, אני רואה מולי את מאיה.

ואיך מאיה נראית?

נתחיל מזה שמאיה ג'ינג'ית. למאיה יש שיער כתום כהה, חזק, שמושך את העין. מאיה היא יחסית נמוכה, לטענתה, אפילו שאני לא שם לב. אם אני זוכר נכון, הגובה שלה הוא בערך מטר שישים וחמש. מאיה מאוד רזה, כמעט ברמה מסוכנת, אבל עוד לא, כי להיות רזה ברמה מסוכנת מזכיר לה אקסית שלה שהיא מעדיפה לשכוח. אפשר להבין איפה הצלעות של מאיה כשמסתכלים עליה, אבל הן לא בולטות. העור של מאיה לבן - שלגייתי - כי היא לא אוהבת לצאת מהבית. למאיה יש עיניים כחולות כהות, מאוד רגישות, ונמשים שלא שמים לב אליהם, כי הם משתלבים נכון עם תווי הפנים והגוף שלה. למאיה יש גם אף קטן, שזה מצחיק, כי בדרך כלל אני אוהב אפים יחסית גדולים - פשוט לא עליה. מדי פעם, כשמתחשק לה, מאיה שמה לק על הציפורניים של הידיים, אבל אף פעם לא תתפסו אותה עם שאריות של לק מגורד, כי היא שונאת את איך שזה נראה. הציפורניים של מאיה תמיד מסודרות, קצרות, חלקות. לא רק כי זה יפה, אלא כי מאיה מתגרדת ופוצעת את עצמה מתוך שינה. בעיה בעור - משהו גנטי שקשור באלרגיות. עוד משהו חשוב במאיה הוא שמאיה יודעת לאכול עם הידיים. זה לא קשור ליופי שלה, אבל זה קשור להוויה הכללית.

אז רגע. מה, בעצם, אנחנו מבינים מזה?

כעקרון, לא המון. הקווים הכלליים מאוד מטושטשים. כעקרון, יש ילדה מדהימה בשם מאיה, שנמצאת אצלי בראש ועושה בעיות. השם של מאיה בא מהחברה הכי טובה שלי, אפילו שכשקראתי לה ככה, מאיה המקורית הייתה רחוקה מהמעמד שלה היום. מאיה מאוד קטנה, אפילו שברירית. היא צבועה בצבעים בהירים, אולי נקרא להם "אירופאים" (אם התיאור עד עכשיו לא גרם לכם לחשוב שאני גזען, עכשיו נשאר לי רק לקוות מאוד חזק שהוא לא). למאיה יש המון בעיות - היא בקושי אוכלת, אבל שומרת לא לרדת במשקל יותר מדי, כי צלעות בולטות תמיד נראו לה כמו דבר חולני אפילו יותר מהעור הלבן מדי שלה. למאיה יש גם בעיות עור, וכנראה גם איזושהי בעיית הדחקה פרוידיאנית עם אקסית אחת ספציפית שלה.

אז מה בעצם הבעיה? מה הופך את מאיה הזו לאחרת מכול בחורה יפה בעולם הזה?

קשה לומר, אבל אני חושב שמה שהופך אותה לאחרת הוא שהיא בתוך הראש שלי. מאיה היא תמונה מטושטשת שדרכה אני רואה את כול הדברים היפים, גם אם אני רוצה לחשוב שלא.

שלכם, גם אם אתם לא יפים כמו מאיה,

ג'ינג'ר אייל.

הבהרה משעשעת: למאיה יש שם אחר בראש שלי, והיא דמות מאוד מפותחת שאני כותב עליה לא מעט. אני קורא לה כאן מאיה כי גם למאיה האמתית יש שם אחר (אותו האחד של מאיה הזו, כמובן), ולא בא לי לכתוב אותו פה. לקרוא לה בשם הזה, ולא בשם האמיתי שלה, מרגיש לי כמו גיהנום, אבל כשחייבים, חייבים.