לחם ושיכר

כן, מה שאתם חושבים.

ג'ינג'ר אייל.

אוי, אני כזה שנון כשאני אופורי.

Keith the Waetling

• איך אפשר לכתוב על מישהי כדי לעזור לה? לא נראה לי שזה נשאל כחלק משאלה לפוסט שאלות ותשובות, ובגלל זה קצת עניתי על זה בתגובות לפוסט, אבל אני מרגיש חובה לומר שאני כותב למאיה ועל מאיה כי מאיה היא בעיה מאוד גדולה שלי עם עצמי, שאני מנסה לתקן, אבל לא חושב שאני יכול.

נמשים

• כבר אמרתי לזהב שחור המקסימה לאן נעלמתי, אז אני אקפוץ ישר לשאלה השנייה, ברשותך.
• מה הדבר הכי חשוב בעיניך? זה משעשע לחשוב על זה. אני חושב שהדבר הכי חשוב בעיני הוא ספק - תמיד לחשוב אם יכולה להיות דרך אחרת. עומדת מאחורי זה פילוסופיה הרבה יותר מורכבת, אבל אם לגנוב מרימן את האמירה המפורסמת שלו בנוגע להשערה המקוללת, אני אגיד שפוסט זה צר ושחוק מכדי להכיל את כולה.

אבולה

• תבחר יעד. כל יעד עלי אדמות. מהו היעד, עם מי היית רוצה להגיע אליו, ולמה? המחשבה הראשונה שלי הייתה בנוגע לאלה איפשהו, אבל די טוב לי איתה איפה שהיא עכשיו. אם יש לי האפשרות לבחור כול יעד וכול אדם, הייתי בוחר לשבת עם סבתא שלי על המצבה שלה. אני די בטוח שהיא הייתה מזדעזעת מהרעיון הכללי, אבל זו המצבה שלה, אז בטח לא ממש יהיה לה אכפת. בכול זאת, בתור סבתא פולניה היא תמיד קצת פחות חשובה. כנראה שאחרי שהיא תגיד משהו כזה, אני ארגיש רע שאני יושב שם, אבל אדע שזה לא מה שהתכוונתי שזה יגיד, אז זה בסדר. אני מניח שהייתי רוצה את זה כי יצא לי להכיר אותה רק בתור הנכד שלה, ולא בתור האדם הבוגר שמנסה להבין את האישיות שלה. הכרתי אותי די טוב, בסך הכול, ואת השאר אני משלים בשיחות עם אימא שלי עליה, אבל הייתי רוצה לנבור ממש עמוק פנימה - לראות לאן מחילת הארנב מובילה. אני תוהה אם כמו באינטראקציה שלי עם אימא שלי, אני אצליח להוציא ממנה צדדים אחרים, שאי אפשר ביחד עם עוד אנשים. כתבתי פעם משהו על זה, בפוסט שנקרא בחורות יפות והזקן של סבתא - היה לי קשר מאוד מיוחד עם סבתא שלי, אפילו שלא ממש הבנתי אותו בתור מתבגר, ואני די בטוח שזה בדיוק מה שהייתי בוחר במצב כזה.

בכול מקרה, זה הכול להפעם.

אני הייתי ג'ינג'ר אייל, ואתם הייתם קהל נפלא.

בלי קשר למה שאני מתכנן לכתוב - כבר כמה ימים שאני מתחיל להיות חולה ומדחיק את זה, והייתי צריך לשחרר. לא משהו רציני - הבטן מציקה לי, אבל לא ממש ברמה של כאב (רק קצת), הצינון שלי טיפה מחמיר וחוזרת לי טיפה פריחה בידיים וברגליים. אבל זהו, רציתי רק לומר את זה למישהו, אז אני אומר את זה לכם, ואין צורך להתייחס, אלא אם ממש בא לכם.

בכול מקרה, עוד לא אמרתי את זה, אז אני אגיד, כי חשוב לדעת את זה בשביל להבין על מה אני מדבר בפוסט הזה - אני חלק משלישיה. יש לי אח אחד ואחות אחת, ושלושתינו נולדנו באותו יום בדיוק. אנחנו לא יודעים מי מאתנו נולד קודם. כן, זה מגניב לפעמים, אבל אני לא באמת יודע איך זה אחרת. רוב הזמן, למרות שהאחים שלי הם דווקא אחלה חברה, אני מאמין שלא הייתי מעדיף להיות חלק משלישיה.

אבל בואו נתמקד בעיקר - העיקר הוא שאני האח הפחות אהוב. בשלב הזה, אולי כדי "לפצות" על רגשי הנחיתות שהפגנתי כרגע, אני אגיד שאני גם חושב שאני האח היותר מוצלח, בהרבה מובנים. הצלחתי יותר בבית הספר, אני כותב סיפורים שאנשים משבחים, ניגנתי על אורגנית (לא מדהים, אבל גם לא רע בכלל) במשך כמה שנים, ועוד כול מיני דברים אחרים, שלא בא לי לפרט כרגע. ולמרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, אני האח הפחות אהוב.

לאחרונה, הגעתי למסקנה מעניינת - הבנתי שגם אימא ואבא שלי מבינים את זה. במשך כול השנים, תמיד נראה לי מוזר שכשאני יורד על אחד האחים שלי אני מגעיל ונוראי, אבל כששניהם (ביחד עם ההורים שלי, לרוב) יורדים עלי, זה בסדר, כי ככה זה, אני אבין שזה בצחוק ואשרוד. תמיד נראה לי מוזר גם שכשלאחד מהם לא הולך משהו, אימא ואבא שלי יעזרו להם, אבל כשלי לא הולך, או שאני עצלן או שלא מאמינים לי. עכשיו, אבל, פתאום אני מבין שזה בסדר גמור. זה הסידור, וככה זה יהיה.

אתם בטח שואלים את עצמכם איזה אירוע איום ונורא גרם לי להבין את זה - מה פתאום, אימא ואבא שלי מכירים בעצמם בזה שהם [לפחות מתנהגים כאילו הם] אוהבים אותי לפחות טיפה פחות? זה לא היה משהו גדול, למען האמת. ציפיתי לאמת את הציפיות שלי באיזשהו פיצוץ או ריב מטורף, אבל לא - זה קרה בערב די רגיל - אח שלי חזר הביתה מהצבא לסופ"ש, ובלילה של שישי היינו בבית של אימא. כשהוא הלך לישון, ביקשתי ממנו את האוזניות שלו, כי שכחתי את שלי בבית של אבא, והוא אמר שהוא לא רוצה להביא לי. בתגובה, הגבתי - ספק בציניות, ספק בסתם מצב רוח ממורמר חולף - ואמרתי שזה בסדר, אני מבין שאם מבקשים ממני ואני לא נותן אני אדם נוראי, אבל אם אני מבקש, זה לגיטימי ואפילו רצוי לא להיענות. אימא שלי, שישבה לידינו, אמרה לו משהו על זה, אבל אמרתי לה שזה בסדר, ושאני לא צריך - אני כבר רגיל להיות האח הפחות מועדף - והיא פשוט ירדה מהעניין.

קראו לזה תסביך נחיתות/עליונות, אבל נכון לעכשיו, זה המצב.

אני יודע שזה לא יצא טוב, לא ממש מגיעות לי תגובות על זה, אני חושב,

ג'ינג'ר אייל.