לילה ראשון מחוץ לנווה המדבר.
עדיין לא חוזרת הביתה.
את הלילה אעביר אצל חברה שחזרה מהטיול הגדול בדרום אמריקה,
בקיבוץ שבו גרתי ועבדתי במשך תקופה ארוכה.
המון זכרונות שגורמים לי להודות על המקום החדש שאני בו ולהתענג על כמה שטוב לי.
אני נרדמת ראשונה על המיטה הזוגית בממ"ד.
ממ"ד בדיוק כמו זה שבקיץ שעבר ישנתי בו כל לילה
ורצתי אליו כל פעם שנשמעה אזעקת צבע אדום.
הקיץ שעבר שבו הוא מת ועולמות נחרבו.
משב רוח חזק חודר מבעד לחלון ומביא איתו חול מדברי,
אני סוגרת את החלון וממשיכה לישון עד שעת צהריים.
אני חושבת שלגוף שלי לוקח זמן לעכל את כל מה שחוויתי בנווה המדבר,
משהו בלב רוצה להחזיר אותי לשם, לאדמה, לפשטות
וגם אלייך.
יוצאת מהממ"ד אל מרחב החדר הקיבוצי הזה, סלון ומטבחון.
כמו בסרט שהכוכב שלו נכנס לבית נטוש, הכל מכוסה בשכבה עבה של חול,
כל כך עבה שנדמה שישנתי שנים.
שמיכת חול כבדה שעוטפת כל פינה בחדר ובליבי
וכאילו אומרת לי להמשיך לישון.
אבל הילדה הטובה שבי, המסודרת, הנקייה, שולפת מטאטא ומתחילה במלאכה,
עד שמכל השמיכה הזאת נשאר רק הר חול קטן אבל גדול שמחכה לצאת החוצה דרך הדלת.
בשניה שאני מסיימת- גשם!
גשם חזק שמגיע בדיוק ברגע הנכון לטהר את הכל, את החול,
אותי ואת מחשבותי.
ועם הגשם מגיעות הדמעות, דמעות קטנות של אושר גדול.
תודה.
♥♥♥
מה שכתבתי לילה אחרי שיצאתי משם.
שיניתי רק פרטים מזהים.
♥ Topsy Kretts ♥
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
