אני כבר תקופה ארוכה מתלוננת או חושבת לעצמי ולפעמים גם עם אחרים על כך שאני לא מוצאת מישהו שמצליח להבין אותי ולראות אותי כמו שאני.
ועכשיו, כאן במדבר, נווה מדבר אמיתי וירוק, שלווה ורק אמת, דרכנו נפגשו, אחרי ששבית אותי בקסמך כמו שרק אתה יכול, אמרת לי מילים, מילים שלא היו לי ותיארו בדיוק את מה שהרגשתי וחשבתי, פשוט ראית אותי, ראית והרגשת, כמו שאף אחד לא ראה.
אני נמצאת כאן, כאן ועכשיו, לא יודעת מה יהיה מחר, לא יודעת מה יהיה עוד שעה. לא בונה מגדלים, רק שמחה, שמחה ומאושרת, מאושרת שלרגע אחד מישהו ראה אותי באמת.
♥♥♥
נכתב יום אחרי הקטע הקודם. והיום? היום אני קצת שמחה וקצת מפחדת. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, להתחבר ככה? לרצות ככה מישהו? זה מסוכן לי. זה מסוכן לי וזה טוב לי וזה מפחיד. אני רוצה שזה ילך לאנשהו, יתקדם. אבל אני גם רוצה לא לבנות לעצמי מגדלים ולספר סיפורים כשזה עדיין לא שם. משהו זז בלב. לא קרה לי הרבה זמן.