| 12/2015
מתחמקת מלכתוב על עצמי.
הבנאדם הזה.
המילים שלו. הכישרון הזה.
זה מספיק בשביל להתאהב.
להתאהב בו, להתאהב במילים. להתאהב בכישרון.
להתאהב בעולם המילה. עולם השירה. עולם הבמה.
הייתי נותנת הרבה בשביל קצת להתקרב.
קצת להתאהב, אבל באמת.
קצת, רק קצת, ואולי ידבק בי משהו מהכישרון הזה שבו.
מהמילים שלו.
פנטזיה.
למה אני לא הופכת מחשבות למעשים? רצונות למעשים?
למה אני לא הופכת את כל הסצינות שרצות לי בראש למעשים למען הסדר הטוב?
זה מאוד פשוט.
יש משהו בפנטזיה הזאת, בסרט הזה שאני מייצרת לעצמי בראש,
משהו שהרבה יותר כיף לחוות מאשר כל מציאות וכל תוצאה שיכולה לבוא.
כי גם אם הפנטזיה תתגשם אחד לאחד, זה לא יהיה אותו הדבר.
יש סיבה למה אנשים כל כך אוהבים לראות סרטים, ללכת לקולנוע, לראות הצגה, להיתקע שעות מול הטלויזיה.
זה עולם שלם. מופלא.
אז בינתיים אני מסתפקת בלספוג כמה שיותר. מרחוק.
בינתיים.
♥ Topsy Kretts ♥
| |
לנשום.
פעולה בסיסית.
לנשום.
לקחת שאיפה עד עמקי הריאות.
להוציא החוצה בנשיפה.
נשמע פשוט לא?
אז למה אני לא מסוגלת לקחת שאיפה אחת מספקת?
לא נושמת.
עכשיו תתרכזי.
שאיפה... נשיפה..
רק חבל שאצלי זה יותר כמו:
שאי.. נשיפה.
שאי.. שיעול.
לא נושמת.
מנסה לפהק. לא הולך.
טוב. אז אל תחשבי על זה.
מצליחה לנשום לכמה רגעים.
ועכשיו שאיפה עמוקה..
שאייי.. שיט! מה נסגר איתי?
ככה כבר שבוע.
פעם אחרונה שזה קרה היתה ביוני, או מאי?
אבל עבר.
לנשום.
פעולה בסיסית לא?
סעמק. (לא מקללת בדרך כלל. זה חריג)
מה עושים עם זה?
♥ Topsy Kretts ♥
| |
סיוט?
חזרתי הביתה לסופ"ש, לאמא.
איכשהו יצא שאף אחד מהאחים שלי לא הגיע בסוף אז היינו רק אני והיא.
מהרגע הראשון ידעתי שהולך להיות נורא ואיום.
עכשיו תבינו, אני ואמא שלי דווקא בקשר ממש טוב, אני תמיד שמחה לראות אותה, אני מעריכה אותה מאוד גם אם לפעמים קשה לראות.
יום חמישי איך שנפגשנו התחיל ויכוח והטונים עלו,
אני לא סובלת ויכוחים, ובטח שלא מעל טון דיבור מסויים.
ועל מה? סתם! באמת שטויות. היא נעלבת, אני מנסה להסביר, היא לא מקשיבה.
אח"כ היא גורמת לי להרגיש רע עם עצמי, אבל האמת היא שבדרך כלל זה סתם חוסר הבנה או הקשבה.
זה המשיך גם בשישי,
הכנו ארוחת ערב והיא לגמרי נכנסה לאיזה מצב בלתי נסבל, ממש צעקה ועשתה לי בלאגן במטבח!
אחרי זה פשוט לא דיברה איתי עד ארוחת ערב.
והיום שוב.
ואז אני אומרת לה שלא בא לי לבוא יותר והיא נעלבת עוד יותר.
די, כמה אפשר.
הקטע הוא שאני פשוט כל פעם מרגישה רע עם עצמי, עם איך שאני מתנהגת, וזה קשה.
בתכלס, זה לא שאני עושה משהו רע או מתוך כוונה רעה, פשוט יש לה נטייה לא להבין את המעשים או האמירות שלי
וכשאני מנסה להסביר לה היא פשוט לא מקשיבה!
וזה מטריף אותי.
כמו מפגרת אני יושבת בחדר שלי בקור מקפיא והיא בסלון.
מזל שהחתולה שלי איתי לארח לי קצת חברה.
די, מרגישה כמו בגיל 14 שהיינו רבות בלי הפסקה.
עברו 10 שנים, מה קרה.
מרגישה מפגרת. באמת.
הייתי מעדיפה להישאר בדירה שלי.
או לקבל טיפה הקשבה והבנה במקום כל הביקורת והשיפוטיות הזאת. לא מתאים.
♥ Topsy Kretts ♥
| |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
